במקום פיטורים: הטריד שתי עובדות - והמדינה המציאה עבורו תפקיד

בית הדין למשמעת של עובדי המדינה אישר הסדר טיעון חריג בעניינו של עובד מדינה שהורשע בהטרדות מיניות חוזרות כלפי שתי עובדות. במקום לפטרו, הוחלט להעבירו למשך חמש שנים לתפקיד חדש שהומצא במיוחד עבורו, להרחיקו ממחלקתו הקודמת ולהעמידו בפיקוח יומיומי של מנהליו.

העובד, עידן שבתאי, הורשע על-פי הודאתו בהתנהגות שאינה הולמת עובד מדינה ובהפרת הוראות המשמעת. לפי כתב התובענה המתוקן, הוא נהג במספר רב של הזדמנויות להיצמד לגופן של שתי העובדות, לרכון מעליהן ולגעת באזורים שונים בגופן במהלך העבודה.

הצדדים הסכימו כי יוטלו עליו נזיפה חמורה, העברה מתפקידו לחמש שנים, פסילה מעבודה במחלקתו הקודמת והפקעת 70% ממשכורת קובעת אחת. בנוסף הופקד פיצוי של 4,000 שקלים לטובת אחת המתלוננות. המתלוננת השנייה סירבה לקבל פיצוי כספי.

תפקיד שלא היה קיים

זהות המשרד הושחרה בגזר הדין. מן הפרטים עולה כי מדובר בגוף ממשלתי בעל פעילות יצרנית ולוגיסטית, אולם לא ניתן לקבוע באיזה משרד מדובר. הפרט החריג ביותר בגזר הדין נחשף בדברי נציגת המשרד. לדבריה, כדי למנוע את פיטורי העובד ולאפשר את המשך העסקתו, הוקם עבורו תפקיד חדש שלא היה קיים קודם לכן ואף אינו נחוץ לארגון.

נציגת המשרד אמרה לבית הדין: "המצאתי לו תפקיד שלא קיים בארגון ואין בו באמת צורך. המצאתי תפקיד במיוחד שמתאים לכישורים וליכולות". היא הסבירה כי העובד יועבר לסביבה שבה מועסקים גברים בלבד, ועיקר עבודתו יהיה מול ספקים חיצוניים ולא מול עובדי המשרד.

לדבריה, העובד יורחק גם מבחינה פיזית מהאגף שבו עובדות המתלוננות. עם זאת, היא הודתה כי אי-אפשר למנוע לחלוטין מפגשים במרחבים משותפים, ובהם חדר האוכל, שער הכניסה ואירועים ארגוניים.

המשרד התחייב כי מנהליו של העובד יפקחו על תנועותיו, ילוו אותו במרחבים הציבוריים ויוודאו כי אינו שוהה לבדו באזורים משותפים. נציגת המשרד תיארה את מקום העבודה כמתחם רחב שבו מבנים פזורים, והבהירה כי אין אפשרות להציב מצלמה או בקרה רציפה על כל תנועה של העובד.

המתלוננות חשו פגיעה כפולה

שתי המתלוננות התנגדו להסדר הטיעון וביקשו כי העסקתו של העובד תסתיים. נציגת המשרד מסרה כי הן הגיעו למשרדה יותר משלוש פעמים והביעו מצוקה ואי-נוחות מהאפשרות שישוב לעבוד במקום.

לדבריה, העובדות חשו כי נפגעו פעמיים - תחילה ממעשיו של העובד ולאחר מכן מהטיפול המקל, לטעמן, של המעסיק. עוד סיפרה כי העובד תפקד לאורך השנים ברמה נמוכה וכי עוד לפני חשיפת ההטרדות נשקלה האפשרות לפטרו בשל אי-התאמה ותפוקה ירודה.

גם חברי בית הדין הביעו אי-נוחות מההסדר. בגזר הדין נכתב כי דעתם לא נחה מהחלטת הצדדים להסתפק בהעברה לתפקיד אחר, וכי שאלת מוגנותן של המתלוננות ושל יתר העובדות עמדה במרכז הדיון.

נכות של 91% ופגיעה קוגניטיבית

הסיבה המרכזית להקלה יוצאת הדופן הייתה מצבו האישי והרפואי של העובד. הוא נפצע אנושות במהלך פעילות צבאית בשכם בשנת 2003, בעת ששירת כלוחם, ונקבעה לו נכות קבועה בשיעור של 91%. בין היתר הוא מתמודד עם פגיעה קוגניטיבית, קשיי הפנמה וקושי בזיהוי גבולות המרחב האישי.

בנו של העובד סובל אף הוא משיתוק מוחין, ועבודתו בשירות המדינה הוצגה כעוגן מרכזי בחייו. התביעה טענה כי יש לאזן בין חומרת המעשים והצורך להרתיע לבין מחויבות המדינה לשילוב אדם שנפצע קשה בשירותו הצבאי.

סנגוריתו מסרה כי הוא עבר 45 מפגשים טיפוליים במסגרת אגף השיקום וכי שיתף פעולה עם ההליך. העובד עצמו קיבל אחריות, הביע צער וטען כי עבודתו מאפשרת לו להמשיך לתפקד לאחר פציעתו הקשה.

בית הדין קבע כי בנסיבות החריגות ניתן להעדיף את שיקולי השיקום על פני פיטורים. בפסק הדין נכתב כי הפגיעה הקוגניטיבית והעובדה שמנהליו מודעים לה מאפשרות להתייחס לסיכון כאל "משימה ניהולית", באמצעות השגחה, פיקוח והרחקה מהעובדות.

עוד נקבע כי האינטרס הציבורי בהמשך העסקתו של אדם עם מוגבלות שנפצע קשה כחייל גובר במקרה זה על החשש לפגיעה במוגנות, כל עוד המשרד עומד בהתחייבויותיו.

פיקוח יומי והפרדה מוחלטת

בית הדין אישר לבסוף את הסדר הטיעון, אך הטיל על המשרד אחריות כבדה להגן על העובדות. מנהליו של העובד נדרשו לפקח עליו מדי יום, למנוע את שהותו לבדו באזורים המשותפים ולהבטיח הפרדה מוחלטת בינו לבין המתלוננות ועובדות אחרות.

בית הדין הזהיר כי אם העובד יחזור על מעשיו, יהיה קשה מאוד לתת שוב משקל לנסיבותיו האישיות. לצד זאת הוטלו עליו נזיפה חמורה, העברה לתפקיד אחר לחמש שנים, פסילה מחזרה למחלקתו הקודמת והפקעת 70% ממשכורת קובעת.

ההחלטה מדגישה את המתח החריף בין חובת המדינה לשלב עובדים עם מוגבלות ולשקמם לבין חובתה לספק סביבת עבודה בטוחה לנשים. במקרה זה בחר בית הדין לאפשר את המשך העסקתו של העובד - פתרון שמחייב את המשרד לפקח עליו באופן חריג ומתמשך, בעוד המתלוננות ייאלצו להמשיך לעבוד באותו ארגון שבו הוא מועסק.