השחקנית והזמרת שושיק שני מתה בגיל 91

שושיק שני, מהשחקניות, הזמרות והקומיקאיות המזוהות ביותר עם התרבות הישראלית, הלכה לעולמה הלילה (שבת, 18.7.26) בביתה בתל אביב. בת 91 הייתה במותה. שני חלתה בסרטן ריאות, שאובחן לפני כארבע שנים. היא הותירה אחריה את בנותיה, נועה ויעל לביא, וארבעה נכדים.

בתה, הפרופסור נועה לביא, סיפרה כי מצבה של אמה הידרדר מאוד בשבוע האחרון, אך היא נותרה צלולה ושמרה על חוש ההומור שלה עד ימיה האחרונים. לדבריה: "עוד לפני שהלכה לישון היא קרעה אותנו מצחוק". לביא הוסיפה כי אמה בחרה שלא לעבור טיפולים במחלה והמשיכה בחייה ובשגרת יומה במשך שנים.

שני נולדה ב-2 במרס 1935 בתל אביב בשם שושנה שפרונג. בגיל 14 הופיעה לראשונה במחזה "חייט כי ימלוך" בתיאטרון הילדים "בימתנו". בהמשך למדה משחק בבית הספר הדרמטי שליד התיאטרון הקאמרי, שירתה בלהקת הנח"ל ולאחר שחרורה שבה לקאמרי - שהיה לביתה המקצועי במשך יותר משלושה עשורים.

בת הטוחן שדורות גדלו עליה

אחד מתפקידיה הזכורים ביותר היה בת הטוחן במחזמר "עוץ לי גוץ לי", שכתב אברהם שלונסקי והלחין דובי זלצר. המחזמר עלה לראשונה בקאמרי בשנות ה-60 והיה לאחת ההפקות המצליחות והמאריכות ימים בתולדות התיאטרון הישראלי. דמותה של שני ושירתה במחזמר נחרתו בזיכרונם של דורות של ילדים והורים.

במהלך שנותיה בקאמרי שיחקה בין השאר בהצגות "הנפש הטובה מסצ'ואן", "הוא הלך בשדות", "אלוף הבונים" ו"לעולם אין לדעת". היא הביאה אל הבמה שילוב נדיר של נוכחות קומית, דיוק לשוני, מוזיקליות ויכולת לעבור בקלות בין דרמה, סאטירה ותיאטרון לילדים.

אהבה ויצירה עם אריק לביא

את הזמר והשחקן אריק לביא הכירה בצעירותה בתיאטרון הקאמרי. השניים נישאו ב-1957, וחייהם האישיים והמקצועיים נשזרו זה בזה במשך כמעט חמישה עשורים, עד מותו של לביא ב-2004. בשלהי שנות ה-50 עברו לניו-יורק, שם למדה שני משחק אצל המורה הנודעת אוטה האגן.

לאחר שובם לישראל העלו ב-1963 את תוכנית הבידור "הוא והיא", שכתב עבורם אפרים קישון ועסקה בהומור בחיי הנישואים. בהמשך השתתפו יחד ב"הו, הו, יוליה" - הסאטירה של קישון על גורלם האפשרי של רומיאו ויוליה אילו שרדו, נישאו ונאלצו להתמודד עם חיי היום-יום. ההצגה נחלה הצלחה בישראל והוצגה גם בגרמניה.

שני תיעדה את חייהם המשותפים בספר "אני אשיר לך", שראה אור ב-2012 ושילב דברים שכתב לביא לפני מותו עם פרקים שהיא הוסיפה. ב-2017 עמדה במרכז הסרט התיעודי "למה לא אמרת לי?", שביימה בתה יעל לביא ועסק בחייו, בשורשיו ובמערכת היחסים המורכבת עם משפחתו.

קול שנכנס לכל בית

לצד עבודתה בתיאטרון, הופיעה שני בשורה ארוכה של סרטים ישראלים, בהם "חור בלבנה", "לופו", "מבצע יונתן", "סוסעץ", "השועל בלול התרנגולות", "הבן של אלוהים", "לצוד פילים" ו"היורד למעלה". בטלוויזיה השתתפה בין השאר ב"חדווה ושלומיק", "בנות הזהב", "שנות ה-80", "שטוקהולם", "אבא מטפלת" ו"שנות הירח".

בעבור ילדים רבים היא הייתה בראש ובראשונה קול מוכר ואהוב. שני הקליטה את תקליטי הילדים "טפשוני רוני", "יעל מטיילת", "סיפורים שענת אוהבת במיוחד" ו"החתול שמיל". ביצועיה ל"מיכאל", שכתבה מרים ילן שטקליס והלחינה נעמי שמר, ול"מה עושים העצים", שכתב ע. הלל והלחינה שמר, נעשו לחלק בלתי נפרד מפס הקול של הילדות הישראלית.

היא עסקה גם בדיבוב ובהוראת משחק ודיבור, ולימדה דורות של שחקנים, בין השאר בבית הספר לאמנויות הבמה בית צבי. בשנת 2022 הוענק לה אות יקירת העיר תל אביב-יפו. בנימוקי הבחירה נכתב כי שני, שנולדה בעיר ובה החלה את דרכה, "ליוותה את פס הקול של חיינו".

בראיון שנערך עמה ב-2023 הסבירה כי חדלה לשחק בתיאטרון לאחר שכבר לא חשה צורך במחיאות הכפיים. היא דיברה אז גם על געגועיה לאריק לביא, אך אמרה כי נוכחותו נותרה חלק מחייה: "כל מה שאני עושה - הוא איתי".

שני חגגה במרס 2025 את יום הולדתה ה-90 ואמרה אז כי היא עדיין "צעירה ובועטת" וכי הדבר החשוב ביותר בעיניה הוא שראשה מוסיף לתפקד. היא זכתה לשנה נוספת של חיים, יצירה ומשפחה, ומתה ארבעה חודשים לאחר יום הולדתה ה-91.