בלי בית משפט: הליך מהיר לטיפול בילדי אומנה

עיקרי החוק

👨‍👩‍👧 מגבלת גיל מרבית להורי אומנה - בוטלה

📋 התאמת המשפחה - תמשיך להיבחן בידי גורמי המקצוע

💊 טיפול תרופתי נפשי - יחייב המלצה רפואית מתאימה

👪 ההורים הביולוגיים - יקבלו הודעה ויוכלו להביע עמדה

⚖️ מחלוקת או היעדר תשובה - יועברו למפקח האומנה

🏛️ פנייה לבית המשפט - לא תהיה עוד ברירת המחדל

מליאת הכנסת אישרה (17.7.26) בקריאה שנייה ושלישית את תיקון מס' 8 לחוק אומנה לילדים, המבטל את מגבלת הגיל המרבי להורי אומנה ומסדיר הליך מקוצר לאישור טיפול תרופתי נפשי בילדים השוהים במשפחות אומנה.

בהצעת החוק תמכו 35 חברי כנסת, ללא מתנגדים וללא נמנעים. את התיקון יזמו חברי הכנסת קארין אלהרר, ינון אזולאי, מיכל וולדיגר ומירב בן ארי.

עד כה ניתן היה להעניק רישיון אומנה, ככלל, למי שמלאו לו 25 שנים וטרם מלאו לו 56. התיקון מסיר את תקרת הגיל, אך אינו מבטל את בחינת כשירותם של המבקשים לשמש הורי אומנה. גורמי הרווחה ימשיכו לבחון כל משפחה בהתאם למצבה, ליכולותיה ולצרכיו של הילד.

יותר משפחות יוכלו להציע בית

מטרת השינוי היא להרחיב את מאגר משפחות האומנה לנוכח המחסור במשפחות המתאימות לקליטת ילדים. בדיוני ועדת העבודה והרווחה טענה אלהרר כי המציאות החברתית השתנתה: גיל הנישואים וההורות עלה, ואנשים רבים מגיעים לבשלות רגשית, משפחתית וכלכלית דווקא בשנות ה-50 המאוחרות לחייהם. לדבריה, מדובר בתיקון מצומצם שעשוי לחולל שינוי גדול עבור ילדים הזקוקים לבית יציב ואוהב.

הצעתן המקורית של אלהרר ושל אזולאי ביקשה להעלות את הגיל המרבי ל-60, אולם במהלך הדיונים הוחלט להסיר את המגבלה לחלוטין ולאפשר בחינה פרטנית של כל מועמד. אזולאי ציין כי במדינות רבות אין תקרת גיל של 60 וכי אין הצדקה לפסול מראש מועמדים מבוגרים המסוגלים להעניק לילד מסגרת משפחתית ראויה.

בדיקה משווה של מרכז המחקר והמידע של הכנסת חיזקה את הטענה כי מגבלת גיל מרבית אינה נהוגה במדינות רבות. באנגליה, בסקוטלנד ובוויילס נקבע גיל מזערי בלבד ונאמר במפורש שאין גיל מרבי. גם בכמה ממדינות ארצות הברית, באוסטרליה, בקנדה ובהולנד לא נמצאה תקרת גיל, בעוד שבמדינות שבהן קיימת מגבלה היא נעה בדרך כלל בין 60 ל-68.

הכרעה מקצועית במקום המתנה לבית המשפט

החלק השני של החוק נוגע למתן תרופות פסיכיאטריות לילדים באומנה. הורי האומנה יוכלו לתת לילד טיפול תרופתי על סמך המלצה של רופא מומחה בפסיכיאטריה, מומחה בפסיכיאטריה של הילד והמתבגר או רופא המתמחה באחד התחומים.

הורי האומנה יחויבו לעדכן את ההורים הביולוגיים לפני מתן הטיפול. כאשר ההורים מסכימים, הטיפול יוכל להינתן בהתאם להמלצה הרפואית. אם ההורה הביולוגי מתנגד, אינו משיב או שלא ניתן לגשר על המחלוקת, ההכרעה תועבר למפקח האומנה.

בכך מבטל החוק את הצורך לפנות באופן אוטומטי לבית המשפט בכל מקרה של התנגדות או היעדר מענה. על-פי יוזמי התיקון, ההליך המשפטי הקיים עלול להימשך חודשים ולעכב טיפול שנמצא נחוץ לילד. ההכרעה המינהלית בידי מפקח האומנה נועדה לזרז את הטיפול, בדומה להחלטות אחרות שמתקבלות כבר כיום במסגרת חוק האומנה.

המחלוקת אינה על המרשם הרפואי

החוק אינו מעניק להורי האומנה סמכות עצמאית להחליט שילד זקוק לתרופה. מתן הטיפול יותנה בהמלצה מקצועית של רופא מהתחום הנפשי, והוויכוח שיועבר להכרעת המפקח יהיה בין עמדת הגורמים המטפלים והורי האומנה לבין התנגדות ההורים הביולוגיים.

וולדיגר אמרה כי ההמתנה הארוכה לקבלת הכרעה עלולה להביא להידרדרות במצב הילד ולפגוע גם בתפקוד המשפחה הקולטת: "כשילד צריך תרופה, בהמלצת ובמרשם של אנשי מקצוע, צריך לתת לו אותה. ההמתנה הממושכת מדרדרת את הילד ואת המשפחה כולה והצעת החוק הזאת באה לתקן את העוול".

אלהרר התייחסה לביטול מגבלת הגיל ואמרה: "מה שמוליך אותי בנושא הזה הוא אך ורק טובת הילד. כשראיתי שחסרות המון משפחות אומנה, ביקשתי לתקן מתוך הבנה שהיום בני 70-60 הם כמו בני ה-50 של פעם. זה תיקון קטן שעושה שינוי גדול".