הנציב נגד הרב הראשי: האמירה "בג"ץ אויב היהדות" חרגה מהגבול

נציב תלונות הציבור על שופטים, השופט בדימוס אשר קולה, קיבל חלקית תלונות נגד הרב הראשי לישראל ונשיא בית הדין הרבני הגדול, הרב דוד יוסף, בעקבות התבטאויות חריפות שמסר במסגרת שיעורים. בהחלטה שפורסמה (16.7.26) קבע קולה כי דבריו של הרב יוסף נגד שופטי בג"ץ שדנו בשבת בעתירות ההפגנות בזמן מלחמה חרגו באופן משמעותי מן המותר, כוונו לגופם של שופטי בית המשפט העליון ואינם מתיישבים עם השיח הממלכתי המצופה מנושא משרה שיפוטית בכירה.

שני נושאים, שתי הכרעות שונות

החלטת הנציב עסקה בשני מקבצי התבטאויות של הרב דוד יוסף. הראשון נגע לדבריו נגד שופטי בג"ץ שנתנו החלטות במהלך השבת בעתירה שעסקה בהגבלות על הפגנות בזמן מלחמה. השני עסק בהתבטאויותיו נגד שופטי בג"ץ שחייבו את הרבנות לאפשר לנשים לגשת למבחני הרבנות.

קולה קבע כי יש להבחין בין שני כובעיו של הרב יוסף: מצד אחד - דיין ונשיא בית הדין הרבני הגדול; מצד שני - רב ראשי לישראל. ההבחנה הזו אינה טכנית בלבד, משום שכללי האתיקה לדיינים קובעים כי איסורים החלים על דיין אינם חלים על פעילות או מעשים של דיין שהוא רב ראשי, אם הם נובעים מכהונתו זו.

המתקפה על בג"ץ בשבת: התלונה התקבלה

ביחס להתבטאויות נגד שופטי בג"ץ בעניין החלטות השבת, קולה קבע כי הרב יוסף חצה את הגבול. בין הביטויים שצוטטו בהחלטה: "רומסים את התורה הקדושה", "מתנהגים בהפקרות", "השופטים החצופים האלה" ו"בג"ץ אויב היהדות".

הנציב קבע כי אמירות כאלה אינן ביקורת משפטית, ציבורית או הלכתית עניינית בלבד. הן מכוונות לגופם של שופטי בית המשפט העליון, משתמשות בלשון מבזה, ופוגעות בכבוד המוסדות השיפוטיים. לדבריו, התבטאויות מן הסוג הזה אינן עולות בקנה אחד עם התנהלות ממלכתית המצופה ממי שמכהן גם כנושא משרה שיפוטית בכירה.

לא כל אמירה של רב ראשי מוגנת

אחת הקביעות החשובות בהחלטה היא כי לא כל התבטאות של הרב הראשי נהנית אוטומטית מן החריג שבכללי האתיקה. קולה קבע כי ההתבטאויות נגד שופטי בג"ץ בעניין החלטות השבת אינן "נובעות מכהונתו כרב ראשי" במובן המצדיק להוציאן מתחולת הביקורת האתית.

במילים פשוטות: הרב הראשי רשאי להתבטא בעניינים דתיים וציבוריים, בוודאי בענייני שבת. אבל כאשר הוא תוקף שופטים בביטויים אישיים ומבזים, אין מדובר עוד בהכרח בפעולה הנובעת מליבת תפקידו כרב ראשי. כאן, לפי הנציב, נכנס לתמונה מעמדו כדיין ונשיא בית דין - וממנו נדרשת זהירות לשונית גבוהה בהרבה.

מבחני רבנות לנשים: התלונה נדחתה

לעומת זאת, ביחס להתבטאויות הרב יוסף נגד פסיקת בג"ץ שחייבה לאפשר לנשים לגשת למבחני הרבנות, קולה הגיע למסקנה אחרת. לדבריו, סוגיית בחינות ההסמכה לרבנות מצויה בליבת תפקידיו של הרב הראשי, משום שהיא קשורה לסמכויות הרבנות הראשית לפי חוק הרבנות הראשית לישראל.

בנקודה זו קבע הנציב כי סמכות הביקורת של הנציבות מוגבלת. מאחר שהדברים נוגעים לפעילותו של הרב יוסף כרב ראשי, חל החריג האתי המגן על עצמאותו ההלכתית במילוי תפקיד זה. לכן, התלונה בנושא זה נדחתה.

הפער המשפטי: רב ראשי שהוא גם דיין

החלטת קולה חושפת קושי רחב יותר: מעמדו הכפול של הרב הראשי, שהוא גם דיין ונשיא בית הדין הרבני הגדול. הנציב ציין כי לכאורה אין בנמצא דין משמעתי או כללי אתיקה ספציפיים החלים על רב ראשי בתפקידו זה, להבדיל מתפקידו כדיין.

קולה אף העיר כי גם שימוש בדין המינהלי של העברת רב ראשי מכהונתו כדיין מעורר קושי, משום שגם אם יינקט הליך כזה - הרב הראשי ימשיך לכהן כרב ראשי מכוח החוק, ומתוקף תפקידו זה יוסיף לכהן כדיין ואף כנשיא בית הדין הגדול. כלומר, המערכת המשפטית אינה בנויה היטב לטיפול במצבים שבהם אותו אדם פועל במקביל בשני מעמדות שונים.

התוצאה: תלונה אחת מוצדקת, אחת נדחית

בסיכום ההחלטה קבע קולה כי התלונה הנוגעת להתבטאויות הרב דוד יוסף נגד שופטי בג"ץ בעניין החלטות השבת - מוצדקת. לעומת זאת, התלונה הנוגעת להתבטאויותיו בעניין מבחני הרבנות לנשים נדחתה, משום שהיא חוסה תחת החריג בכללי האתיקה לדיינים.

קולה הדגיש כי גם בסוגיות ציבוריות טעונות, ואולי דווקא בהן, יש צורך בשיח ענייני ומכבד. לדבריו, נושאי משרה שיפוטית בכירה חייבים להימנע מביטויים מבזים הפוגעים בכבוד מוסדות המשפט ובאמון הציבור.

השורה התחתונה חדה: ביקורת על בג"ץ מותרת, גם ביקורת חריפה. אבל כאשר היא באה מפיו של נשיא בית הדין הרבני הגדול, היא אינה יכולה להתגלגל ללשון של ביזוי אישי כלפי שופטי העליון. רב ראשי יכול לחלוק; דיין בכיר חייב גם לשמור על גבולות הממלכתיות.