ישראל וארצות הברית תכננו להציב את אחמדינג'אד בראש אירן

דיווח ב"ניו-יורק טיימס" (13.7.26) חושף תוכנית חריגה שיוחסה לישראל ולארצות הברית: הצבת נשיא אירן לשעבר מחמוד אחמדינג'אד בראש הנהגה חלופית בטהרן, במקרה של קריסת השלטון האירני בעקבות המערכה מול אירן. על-פי הדיווח, שצוטט בכלי תקשורת נוספים בעולם, אחמדינג'אד נבחן כאיש שיוכל לנהל את אירן ביום שאחרי פגיעה בצמרת המשטר - אף שבעברו היה אחד הקולות החריפים והקיצוניים ביותר נגד ישראל והמערב.

הפרסום מייחס את המהלך לגורמים אמריקניים שנחשפו לתוכנית, ולפיהם ישראל וארצות הברית נכנסו למערכה מול אירן כאשר אחד התרחישים שנבחנו היה יצירת שלטון מעבר בטהרן. לפי הדיווח, אחמדינג'אד סומן כדמות אפשרית לעמוד בראשו, בין היתר בשל הקרע שהתפתח בינו לבין מוקדי הכוח של המשטר האירני בשנים האחרונות. עם זאת, עצם הבחירה בו עוררה תהיות כבדות: מדובר באיש המזוהה עם הכחשת שואה, הסתה נגד ישראל וקידום הקו הגרעיני האירני בתקופת כהונתו.

ההשוואה שהופיעה בדיווחים הייתה למודל ונצואלה: החלפת מנהיג מרכזי תוך שימור חלקים ממנגנון השלטון, כדי למנוע קריסה מלאה של המדינה. אלא שבמקרה האירני, גם על-פי פרשנים שצוטטו בעקבות הפרסום, המהלך נראה מסובך בהרבה. אחמדינג'אד אינו דמות מוסכמת באירן, יחסיו עם הממסד הדתי והביטחוני הידרדרו במשך שנים, והיכולת שלו לגייס סביבו תמיכה ממשית בזמן מלחמה מוטלת בספק.

האיש שהפך מיריב המשטר לאפשרות מבחוץ

אחמדינג'אד כיהן כנשיא אירן בשנים 2013-2005 ונחשב לאחד מסמלי ההקצנה האירנית בזירה הבינלאומית. בתקופתו החריפה העימות סביב תוכנית הגרעין, והרטוריקה שלו נגד ישראל עוררה גינויים נרחבים בעולם. בשנים שלאחר מכן התרחק ממוקדי הכוח, ניסה לשוב לפוליטיקה, אך נחסם שוב ושוב בידי מנגנוני המשטר. דווקא הריחוק הזה, על-פי הדיווחים, הפך אותו בעיני חלק מהמתכננים לדמות שעשויה להיתפס כחלופה למשטר הקיים - אך לא כמי שמייצגת את האופוזיציה הדמוקרטית האירנית.

בכמה פרסומים נטען כי גורמים בסביבתו של אחמדינג'אד ראו במהלך אפשרות לשחרורו ממעמדו המוגבל בתוך אירן. עם זאת, לפי אותם דיווחים, התוכנית לא הבשילה לכדי מהלך מדיני גלוי ולא הוצגה כהחלטה רשמית של הממשל האמריקני או של ממשלת ישראל. כאן נמצא לב הסיפור: לא עצם קיומה של הנהגה חלופית באירן, אלא הפער בין שאיפה לערער את המשטר לבין בחירת דמות שעצם שמה מעורר התנגדות כמעט בכל מחנה פוליטי רלוונטי.

ביקורת חריפה על ההיגיון המדיני

הדיווח גרר ביקורת גם בקרב פרשנים וגורמים המזוהים עם הקו הפרו-ישראלי. ב"ג'רוזלם פוסט", למשל, נטען כי עצם הרעיון שאחמדינג'אד יוכל להוביל אירן חדשה הוא מופרך, וכי מדובר בהבנה לקויה של החברה האירנית ושל יחסי הכוחות הפנימיים בטהרן. הביקורת הזו אינה נובעת מהגנה על המשטר האירני, אלא להפך: היא מדגישה כי החלפת משטר אינה יכולה להישען על דמות המזוהה בעיני רבים עם אותו עולם רעיוני אלים ואנטי-מערבי.

התוכנית, ככל שאכן נשקלה, הייתה חלק מתפיסה רחבה יותר של עיצוב אירן שאחרי חמינאי. אלא שהמקרה של אחמדינג'אד ממחיש עד כמה מסוכן לבנות תרחיש מדיני על הנחות מודיעיניות ופוליטיות רופפות: האיש אולי מסוכסך עם חלקים מהמשטר, אך אין בכך כדי להפוך אותו לדמות אמינה בעיני הציבור האירני, בעיני המערב או בעיני ישראל.

המשמעות לישראל

עבור ישראל, הפרסום בעייתי בכמה רבדים. ראשית, הוא מציג לכאורה מעורבות לא רק במערכה צבאית מול אירן אלא גם בתכנון פוליטי של היום שאחרי. שנית, הוא עלול לשמש את המשטר האירני להוכחת טענותיו הקבועות על "התערבות זרה" ועל ניסיונות מערביים להשתלט על אירן. ושלישית, הוא מעלה שאלה אסטרטגית קשה: האם קיימת בכלל חלופה אירנית שהמערב וישראל יכולים לקדם מבחוץ בלי לפגוע מראש בלגיטימיות שלה.

הפרסום אינו מוכיח כי ישראל החליטה בפועל להציב את אחמדינג'אד בראש אירן, והוא גם אינו כולל אישור רשמי למהלך. אבל הוא חושף, אם הפרטים נכונים, את עומק ההתלבטות סביב שאלת היום שאחרי בטהרן - ואת הסיכון שבהסתמכות על דמויות עבר קיצוניות רק משום שהסתכסכו עם המשטר הנוכחי. במזרח התיכון, יריב של האייתוללות אינו בהכרח ידיד של ישראל, ולעיתים הוא רק גרסה אחרת של אותה בעיה.