באה לקבל גט - ונדרשה לוותר על הכתובה בלחץ בית הדין

נציבות תלונות הציבור על שופטים, בראשות השופט בדימוס אשר קולה, קיבלה תלונה נגד הרכב בית דין רבני, לאחר שקבעה כי במהלך דיון שנקבע לסידור גט הופעל לחץ בלתי ראוי על אישה לא מיוצגת לוותר על כתובתה.

האישה שהגישה תביעת גירושין והתייצבה לדיון בבית הדין הרבני ללא ייצוג משפטי. לטענתה, היא הסתמכה על החלטות קודמות של בית הדין, שמהן הבינה כי הדיון נועד לסידור הגט בלבד, וכי שאלת הכתובה תידון בנפרד.

הטענה: באה לגט - ונדרשה לוותר על הכתובה

המתלוננת טענה כי במהלך הדיון הופעל עליה לחץ להסכים תחילה לשלום בית, ולאחר מכן לוותר על כתובתה כתנאי לקבלת הגט באותו יום. לדבריה, לא נערכה לדיון מהותי בזכויותיה הכספיות, שכן סברה כי מדובר בדיון טכני בעיקרו לצורך סידור הגט.

לטענתה, עצם העיסוק בכתובה במסגרת הדיון, כאשר היא אינה מיוצגת, פגע ביכולתה לקבל החלטה מושכלת ולהגן על זכויותיה.

תגובת בית הדין: חובה לברר שלום בית

בתגובת ההרכב, ששמות חבריו לא פורסמו, נמסר כי לפי הדין ההלכתי, בית הדין מחויב לבחון אפשרות לשלום בית ולוודא שהצדדים מבינים את משמעות החלטותיהם לפני סידור הגט. עוד נטען כי המתלוננת עצמה ביקשה תחילה שלום בית ובהמשך חזרה בה.

ההרכב דחה את הטענה להפעלת לחץ פסול, וציין כי המתלוננת אף הוזמנה להתייעץ עם בא-כוחה לפני שהחליטה לוותר על כתובתה.

עמדת הנציבות: לא ההלכה - אלא אופן ניהול הדיון

הנציב קולה הבהיר כי אין בסמכותו לבחון את השיקולים ההלכתיים של בית הדין או את הכרעותיו השיפוטיות, ובכלל זה את הקשר האפשרי בין סידור הגט לבין סוגיית הכתובה. עם זאת, הוא הדגיש כי הנציבות מוסמכת לבחון את אופן ניהול הדיון ואת התנהלות הדיינים.

מהחומר שנבדק עלה כי אף שהחלטות קודמות יצרו רושם שהדיון יוקדש לסידור הגט בלבד, בפועל התנהל בו בירור מהותי בנושאים של שלום בית וכתובה - נושאים שעשויים להשפיע על זכויותיה של המתלוננת.

הקושי המרכזי: אישה לא מיוצגת מול סוגיות מהותיות

הנציבות קבעה כי המצב שנוצר מעורר קושי דיוני ברור: המתלוננת הגיעה לדיון כשהיא אינה מיוצגת, מתוך הנחה שאין מדובר בדיון הוכחות או בבירור זכויותיה. למרות זאת, בפועל נדונו סוגיות בעלות משמעות ממשית לזכויותיה, ובראשן שאלת הכתובה.

לפי ההחלטה, מפרוטוקול הדיון עלה לכאורה כי הופעל עליה לחץ משמעותי לוותר על כתובתה אם ברצונה לקבל את הגט באותו יום. הנציב קבע כי התנהלות זו אינה עולה בקנה אחד עם החלטות קודמות של בית הדין ועם האופן שבו הוצגה מטרת הדיון.

התלונה נמצאה מוצדקת

בסופו של דבר קבע הנציב כי אופן ניהול הדיון יצר מראית עין של פגיעה בזכותה של המתלוננת להיערך כראוי לבירור סוגיות מהותיות. עוד נקבע כי הלחץ שהופעל עליה לוותר על כתובתה היה בלתי ראוי.

לפיכך נמצאה התלונה מוצדקת. המסר העולה מההחלטה חד: גם בבית דין רבני, וגם כאשר קיימים שיקולים הלכתיים, דיון שנקבע לסידור גט אינו יכול להפוך בפועל לדיון בזכויות מהותיות של צד לא מיוצג - בוודאי לא תחת לחץ לקבל החלטה מיידית.