עינוי דין: שופטת קטעה עדות - וההליך נגרר חמש שנים

נציבות תלונות הציבור על שופטים, בראשות השופט בדימוס אשר קולה, קיבלה בחלקה תלונה נגד שופטת בבית משפט השלום, ששמה לא פורסם, לאחר שקבעה כי קטיעת דיון הוכחות ודחיית המשכו בכ-9 חודשים פגעו ברציפות הדיון, תרמו להתמשכות ההליך וגרמו עינוי דין לבעלי הדין.

ההחלטה עסקה בתביעה שהתנהלה במשך כחמש שנים. המתלוננת, שהייתה התובעת בהליך, טענה כי השופטת קטעה את חקירתה הנגדית משום שהתקשתה למקד את תשובותיה, ולאחר מכן קבעה את המשך דיון ההוכחות למועד מרוחק במיוחד. נוסף על כך טענה כי פסק הדין ניתן רק כעבור חודשים ארוכים ממועד הגשת הסיכומים האחרונים.

הטענה: חקירה שנקטעה כמעין עונש

המתלוננת טענה כי הפסקת החקירה לא הייתה צעד דיוני רגיל אלא מהלך שנחווה על ידה כאקט "עונשי". לדבריה, במקום לאפשר לה להשלים את עדותה באותו יום או למצוא פתרון קרוב יותר, נקבע מועד המשך רחוק בכ-9 חודשים - דבר שהאריך משמעותית הליך שכבר נמשך שנים.

לצד זאת טענה המתלוננת כי גם פסק הדין ניתן באיחור ניכר, כ-9 חודשים לאחר הגשת הסיכומים האחרונים, בלי שניתן הסבר מספק לעיכוב החריג.

תגובת השופטת: העדה התקשתה להשיב עניינית

השופטת דחתה את הטענה כי פעלה מתוך שיקול ענישתי. בתגובתה מסרה כי המתלוננת התקשתה להשיב תשובות ענייניות וישירות בחקירה הנגדית, אף לאחר הערות חוזרות מצד בית המשפט ואף מצד בא-כוחה. לדבריה, הדבר גרם להתארכות החקירה ולבזבוז זמן שיפוטי.

באשר לעיכוב במתן פסק הדין, השופטת הסבירה כי פסק הדין ניתן לאחר כשמונה חודשים וחצי, וכי העיכוב נבע מעומס עבודה חריג ומקושי למצוא זמן פנוי לכתיבה, נוכח מורכבות התביעה וההליכים הרבים שהתנהלו בין הצדדים.

עמדת הנציבות: היה צורך בצעד מידתי יותר

הנציב קולה קבע כי קביעת מועד המשך לדיון הוכחות לאחר יותר מ-9 חודשים היא מאוחרת באופן משמעותי. הוא ציין כי אומנם מן הפרוטוקול עולה שהשופטת ניסתה למקד את המתלוננת כמה פעמים, ואף הזהירה אותה כי הדיון יופסק אם תמשיך להשיב כפי שהשיבה, אך אין להתעלם מן המעמסה הרגשית שמייצרת חקירה נגדית על מי שנחקר.

הנציב העיר כי ייתכן שהיה מקום לשקול חלופות מתונות ומידתיות יותר לפני קטיעת דיון ההוכחות בשיאו. לדבריו, דרך ניהול המשפט - קטיעת הדיון וקביעת מועד המשך מרוחק - אינה מתיישבת עם עיקרון רציפות הדיון, שלפיו יש לקיים דיוני הוכחות ברצף מטעמי צדק ויעילות דיונית.

פסק הדין התעכב מעבר למועד הקבוע

הנציבות מתחה ביקורת גם על העיכוב במתן פסק הדין. בהחלטה הודגש כי לפי תקנות סדר הדין האזרחי, על בית המשפט לתת את החלטתו לא יאוחר מ-90 ימים לאחר תום הדיון בהליך. במקרה זה חלפה תקופה ארוכה בהרבה.

הנציב הבהיר כי חובתו של בית המשפט להביא הליכים לסיום מהיר אינה יכולה לסגת לחלוטין מפני עומסי עבודה. הוא הוסיף כי מתן פסק דין באיחור משמעותי פוגע בזכויות הצדדים להליך ומערער את אמון הציבור במערכת המשפט. עוד צוין כי כאשר צפוי עיכוב חריג, על השופט ליזום הודעה לבעלי הדין ואף לעדכן את נשיא בית המשפט.

התלונה התקבלה בחלקה

בסיכום ההחלטה נקבע כי התלונה נמצאה מוצדקת בכל הנוגע להתמשכות ההליכים, לקטיעת דיון ההוכחות ולדחיית המשכו בכ-9 חודשים. באשר לעיכוב במתן פסק הדין, מאחר שפסק הדין כבר ניתן, הסתפקה הנציבות בהערה. יתר טענות המתלוננת נדחו.

המסר העולה מההחלטה ברור: גם כאשר עד מתקשה להשיב בחקירה נגדית, בית המשפט נדרש לנהל את ההליך באיפוק, ברציפות ובמידתיות - ולא להותיר את בעלי הדין ממתינים חודשים ארוכים להמשך דיון שכבר החל.