הפרופסור סוזי נבות: "נעשה ניסיון שיטתי לשלול לגיטימציה ממחאות"

ברקע מערכת הבחירות והתגברות המחאות בשנים האחרונות, נערך (7.7.26) במרכז פרס לשלום ולחדשנות בתל אביב הכינוס "סדר ציבורי בעידן הדיגיטלי: מחאות, מהומות וטכנולוגיה" של המכון לחקר הביטחון האישי והחוסן הקהילתי במכללה האקדמית גליל מערבי. בכינוס השתתפו קציני משטרה מכהנים ובדימוס, חוקרים מהארץ ומהעולם, מומחי טכנולוגיה ואנשי אקדמיה.

הכינוס עסק בהשפעת הרשתות החברתיות על השיח הציבורי, באתגרים החדשים של גופי האכיפה, ובאופן שבו בינה מלאכותית וטכנולוגיות מתקדמות משנות את דפוסי המחאה, הפרות הסדר והביטחון האישי. מן הדברים שהובאו בכינוס עלה מתח ברור בין ההגנה הרחבה על חופש המחאה לבין צורכי האכיפה בשטח. עם זאת, לפחות מן הציטוטים שנמסרו, עיקר הבמה הוקדשה לביקורת על הגבלת מחאות ועל השיח הציבורי סביבן, ואילו קול המשטרה הובא בעיקר כהדגשה כללית של הקושי המבצעי שבו נתונים השוטרים.

נבות: תוכן המחאה אינו עילה להגבלה

בחבר-הדיון שעסק בהפרות סדר ומהומות בדמוקרטיה, התייחסה סגנית נשיא למחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה, הפרופסור סוזי נבות, למתח שבין חופש המחאה לשמירה על הסדר הציבורי. לדבריה: "אילו היה גבול ברור בין זכות ההפגנה לבין הפרת הסדר הציבורי, כמו שיש איסור על נהיגה במהירות מופרזת, היה קל לומר מה מותר ומה אסור. אבל בכל הנוגע לגבולות חופש הביטוי הגבול אינו חד-משמעי, והשאלה היא כיצד מאזנים בין הערך הדמוקרטי לשלום הציבור".

נבות הדגישה כי בדמוקרטיה אזרחים אינם מסתפקים בהצבעה בקלפי, אלא מבקשים להביע עמדה, לתמוך בשלטון או למחות נגדו. לדבריה: "זו זכות חשובה מאין כמותה עבור קבוצות מיעוט בדמוקרטיה שבה שלטון הרוב מקבל את ההחלטות. לכן דיכוי הפגנות הוא אחד המאפיינים הבולטים של משטרים דיקטטוריים".

היא מתחה ביקורת על השיח הציבורי סביב ההפגנות, וטענה כי נעשה ניסיון שיטתי לשלול מהן לגיטימציה. לדבריה: "קל מאוד לקחת שלט קיצוני או סמל חריג מתוך הפגנה ובגללו לצבוע באופן שלילי את כולה. יש מי שמנסים לטעון שהפגנות ממומנות בידי גורמים זרים ולכן הן פסולות, או שמייחסים להן אלימות על סמך אירוע נקודתי. התוצאה היא דמוניזציה של ציבורים שלמים ושל המחאה עצמה".

עוד אמרה כי בתי המשפט הבהירו לאורך השנים שתוכן מחאה כשלעצמו אינו יכול להצדיק פגיעה בחופש הביטוי או מניעת הפגנה, ואף מתחו ביקורת במקרים שבהם הוטלו מגבלות על ביטוי בשל תוכנו. הדברים מציבים רף משפטי גבוה להתערבות של המשטרה בתוכן המסרים, אך אינם מייתרים את שאלת הגבול המעשי בין מחאה לגיטימית לבין הפרת סדר הפוגעת בציבור רחב.

העתירה סביב אוהדי הפועל תל אביב

נבות הביאה כדוגמה את המקרה שבו אוהדי הפועל תל אביב ביקשו להיכנס לאצטדיון בלומפילד עם חולצות ועליהן מסרים בגנות המשטרה והשר לביטחון לאומי. לדבריה: "עם כל הכבוד לחוסר הנעימות, חופש הביטוי גם מגן על ביטויים כאלה. למרות זאת, דרשו מהאוהדים להסיר את החולצות, ואף דרשו מהם להרים את הסווטשירטים כדי לוודא שאינם לובשים אותן מתחת".

לדבריה, "המשטרה אינה משטרת מחשבות ואין לה סמכות לקבל החלטה שנוגעת לתוכן המהותי של המחאה או למסרים הפוליטיים שלה". נבות ציינה כי בעקבות האירוע הוגשה עתירה לבית המשפט, וכי במהלך הדיון המשטרה בחנה מחדש את התנהלותה ופרסמה כעבור כמה חודשים הנחיות חדשות. לדבריה, ההנחיות הבהירו שאין מקום לאכיפה מסוג זה רק בשל תוכן המסר.

נבות הוסיפה כי אף שהעתירה התייתרה בעקבות שינוי ההנחיות, בית המשפט בחר לכתוב פסק דין הצהרתי. לדבריה: "בית המשפט הדגיש שהמשטרה אינה יכולה לפעול בשיטת 'נעשה ונשמע' - קודם לאכוף, ורק אחר כך לבדוק אם הייתה לכך סמכות חוקית. בעיקר הודגש שתוכן המחאה כשלעצמו אינו יכול להיות שיקול בהחלטה אם לאפשר אותה או להגביל אותה".

בנוגע לסגירת צירים אמרה נבות כי מחאה אינה "קבוצת ילדים עם פרחים בסדר מופתי", וכי היא כוללת אי-נוחות. לדבריה, גם חסימת ציר יכולה להיכנס למתחם המחאה, כפוף לשיקולי מידתיות. עם זאת אמרה כי היא מעדיפה שהתחום האפור של שיקול הדעת יישאר בידי המפקד בשטח, ולא ייקבע בחקיקה קשיחה.

העמדה שהציגה נבות מבקשת לשמור על מרחב רחב של חופש ביטוי ומחאה, גם כאשר המסרים קשים, בוטים או מטרידים את השלטון ואת המשטרה. מנגד, היא מותירה פתוחה את השאלה כיצד אמור המפקד בשטח לפעול ברגע אמת, כאשר מחאה חורגת מאי נוחות ציבורית רגילה ועוברת לחסימה ממושכת, אלימות, פגיעה בשגרת החיים או סכנה ממשית.

במובן זה, הכינוס הציג קו עקרוני חשוב להגנה על חופש המחאה, אך מן החומר שנמסר לא עולה דיון מפורט באותה מידה בזכויותיהם של אזרחים שאינם משתתפים במחאה, בחופש התנועה שלהם, בפגיעה בעסקים או בעומס המוטל על שוטרים הנדרשים לקבל החלטות מהירות בתנאי לחץ. זו אינה סותרת את חשיבות הזכות להפגין, אך היא חיונית לדיון מאוזן על הסדר הציבורי.

החברה הישראלית גילתה את הכוח האזרחי

הפרופסור דורון שולצינר, מהמרכז האקדמי הרב-תחומי, שמחקריו עוסקים במחאות בדמוקרטיה ובתנועות המונים, אמר כי לעיתים מחאות נתפסות בטעות כאירוע בעייתי מעצם קיומן. לדבריו: "מחאה היא ביטוי יסודי של האזרח להביע את מצוקותיו, ורובן עוברות בשלום".

שולצינר אמר כי העובדה שהחברה הישראלית גילתה בשנים האחרונות את הכוח האזרחי אינה מובנת מאליה. לדבריו: "זה קורה לעיתים נדירות, ובשנים האחרונות עם התגברות המחאות וההפגנות, רבבות ומאות אלפי מפגינים חדורי אמונה יצאו לרחובות מתוך תחושה שהם מביעים אמירות המבטאות את תחושתם הקשה".

בהתייחסו למחאות בקפלן אמר שולצינר כי הן כללו מאות אלפי מפגינים במשך חודשים רבים, ולא רק את "הכמה מאות מפגינים בודדים ששרפו צמיגים וחסמו את איילון לרבע שעה". גם כאן הודגש ההיקף הרחב והלא אלים של רוב המחאה, לצד הבחנה בין ציבור מפגינים גדול לבין מיעוט שנקט צעדים חריפים יותר.

לבבי: לעיתים נעשה למשטרה עוול

מנחה הכינוס, ניצב בדימוס אלון לבבי, לשעבר סגן מפכ"ל משטרת ישראל ודובר המשטרה, אמר כי פעמים רבות נעשה למשטרה עוול גדול ולא מוצדק. לדבריו, נבחרי הציבור והתקשורת אינם מבינים תמיד את המשמעות של שוטר הניצב בלב הפגנה אלימה, כאשר עליו לשמור על הסדר הציבורי בזמן שהוא סופג מכות, נאצות וחפצים שנזרקים לעברו.

לבבי הוסיף: "גם היום, כעבור שנים שאני לא בתפקיד, אני תמיד נחרד מביקורת לא עניינית על המשטרה שעושה את עבודתה בתנאים קשים מאוד". דבריו סיפקו איזון מסוים לקו הביקורתי שהוצג כלפי המשטרה, אך לא היוו מענה מפורט לטענות המשפטיות שהעלתה נבות בנוגע להתערבות בתוכן מחאה או לאכיפה בלא סמכות ברורה.

נשיא המכללה האקדמית גליל מערבי ויושב-ראש משותף של המכון, הפרופסור נסים בן דוד, אמר כי השילוב בין מחאות, מהומות וטכנולוגיה מחייב חשיבה מחודשת על הסדר הציבורי בעידן הדיגיטלי. לדבריו, הטכנולוגיות שמאפשרות חופש ביטוי, נגישות למידע ויצירת קהילות, עלולות לשמש גם מנוף להסלמה מהירה של מתחים חברתיים, להפצת מידע כוזב ולהתארגנות לאירועים המערערים את הסדר הציבורי.

בן דוד הוסיף כי ביטחון אישי, סדר ציבורי וטכנולוגיה אינם עוד עולמות נפרדים, אלא אתגר משותף המחייב שיתוף פעולה בין האקדמיה, גופי האכיפה, מקבלי ההחלטות ומומחי טכנולוגיה. לדבריו, תפקיד המכון הוא לחבר בין תחומי הידע השונים ולספק בסיס מחקרי שיסייע בקבלת החלטות ובחיזוק החוסן החברתי.