מכה לעיריית תל אביב במאבק על בתי הכנסת הוותיקים

בית משפט השלום בבת ים דחה (5.7.26) את תביעת עיריית תל אביב-יפו לפינוי עמותת בית הכנסת גבורת ישראל, הפועל ברחוב בר כוכבא בעיר קרוב למאה שנה. פסק הדין, שניתן בידי השופט יגאל נמרודי, מציב סימן שאלה משמעותי מעל מהלך העירייה להסדרת זכויותיה בנכסים המשמשים בתי כנסת ותיקים, על-רקע דרישת העירייה מבתי כנסת לחתום על חוזי הקצאה חדשים הכוללים סעיפי שוויון "ללא הבדלי מין או אמונה".

במרכז ההליך עמדה עמותת בית הכנסת גבורת ישראל, שבית הכנסת שלה פועל במקומו הנוכחי מאז שנת 1930 לערך. לפי פסק הדין, בשנת 1950 לערך נהרס מבנה בית הכנסת הישן ובמקומו הוקם מבנה חדש, בהיתר שניתן כדין בידי הרשות המוניציפלית. בית הכנסת הוקדש לזכרם של מתפללים שנהרגו במלחמת הקוממיות, ומאז פעל במקום במשך עשרות שנים ללא טענה מצד העירייה נגד עצם פעילותו או נגד העמותה המפעילה אותו.

לא פולשים לבית הכנסת

עיריית תל אביב טענה כי העמותה מחזיקה במקרקעין "ללא הסדר נכסי וללא הקצאה כדין", וכי היא בגדר מחזיקה שלא כדין או מסיגת גבול. מנגד, העמותה, שיוצגה בידי עו"ד דוד שוב ועו"ד אוריאל בוני, טענה כי בית הכנסת פועל במקום מזה כמאה שנים, כי המבנה הוקם בהיתר העירייה וכי מעמדה אינו של פולשת אלא של מי שמחזיקה במקום מכוח רשות היסטורית שניתנה כדין.

השופט נמרודי קיבל את עמדת העמותה בנקודה המרכזית וקבע כי היא אינה פולשת ואינה מסיגת גבול. לדבריו, בית הכנסת פועל במקרקעין למטרה ציבורית מובהקת - קיום פעילות דתית והענקת שירותי דת לציבור. עוד ציין כי העירייה עצמה אינה אמונה על ניהול והפעלת בתי הכנסת בעיר, וכי שירותי הדת מסופקים, בין היתר, בידי עמותות המנהלות בתי כנסת.

בפסק הדין נקבע כי בין הצדדים קיים "הסדר נכסי מכללא", גם אם הוא אינו מנוסח במסמך כתוב. השופט ציין כי העמותה היא עמותה פעילה, ממשיכה להפעיל במקום בית כנסת, מספקת את השירות הציבורי שבעבורו נמסרו לה המקרקעין, ובמקום מוסיפה להתקיים קהילה הצורכת את השירות. העירייה, כך נקבע, לא טענה להפרה ממשית של תנאי ההסדר הקיים.

השופט מתח ביקורת על העירייה

בפסק הדין נמתחה ביקורת על אופן הגשת התביעה. השופט ציין כי אף שהתביעה הוצגה כתביעה לפינוי בית הכנסת מהמקרקעין, כבר בשלב הראיות עלה כי העירייה לא ביקשה באמת ובתמים להביא לפינוי בית הכנסת עצמו, אלא לקדם "הסדרה חוזית, נכסית" מול העמותה. עד מטעם העירייה אף אמר בדיון: "אנחנו לא מפנים את בית הכנסת רחמנא ליצלן, אנחנו פועלים מול מי שמחזיק בבית הכנסת שלא בא להסדרה חוזית, נכסית, מול העירייה".

עם זאת, השופט דחה את ההבחנה שביקשה העירייה לערוך בין פינוי העמותה לבין המשך הפעלת המבנה כבית כנסת בידי גורם אחר. לדבריו, בית כנסת אינו מתמצה במבנה הפיזי בלבד, אלא כולל גם קהילה, רוח, קדושה ותחושת שייכות. בפסק הדין נכתב כי קבלת התביעה הייתה מביאה לסגירת בית הכנסת גבורת ישראל "במובנו המלא של הביטוי", גם אם המבנה עצמו היה ממשיך לשמש בית כנסת תחת הנהלה אחרת.

הקביעה הזו משמעותית במיוחד על-רקע המחלוקת הציבורית שהתעוררה בעקבות פרסום ynet, שלפיו העירייה פועלת מול עשרות בתי כנסת ותיקים בעיר להסדרת מעמדם באמצעות חוזים חדשים. לפי הפרסום, חלק מהעמותות חוששות כי סעיפי השוויון החדשים עלולים לשמש בעתיד להתערבות באופיים האורתודוקסי של בתי הכנסת, לרבות בסדרי תפילה, עזרת נשים ונוסח התפילה.

הגבול בין הסדרה להתערבות

פסק הדין אינו שולל מעירייה את סמכותה לפקח על מקרקעי ציבור, ואינו קובע כי הקצאות עבר אינן ניתנות לבחינה מחדש לעולם. להפך, השופט הזכיר את פסיקת "נחלת אבות", שבה נקבע כי הקצאה לבית כנסת אינה בהכרח הקצאה לצמיתות, שכן לעירייה יש סמכות מנהלית לבקר ולפקח על השימוש בקרקע ציבורית. עם זאת, במקרה הנוכחי נקבע כי העירייה לא הניחה תשתית מספקת לדרישתה לחייב את העמותה להגיש בקשה חדשה להקצאה, ולא הסבירה מכוח איזו הוראת דין ניתן להחיל עליה כיום נוהל הקצאות חדש.

במילים אחרות, פסק הדין אינו מכריע את כל השאלות העקרוניות שבמחלוקת בין העירייה לבין בתי הכנסת בתל אביב. הוא כן קובע שבמקרה של גבורת ישראל, העירייה לא יכולה להציג את העמותה כפולשת, לאחר עשרות שנות פעילות מוכרת ומוסכמת, ולא יכולה להשתמש בתביעת פינוי ככלי לחץ להסדרה חוזית חדשה בלי להעמיד במפורש ובמלא את השאלה המשפטית האמיתית למבחן בית המשפט.

השופט הוסיף הערה חריגה לפני סיום, ולפיה בסוגיה בעלת רגישות משפטית, דתית, היסטורית וחברתית, נכון היה למצות עד תום את אפיקי ההידברות והפשרה. לדבריו, בית המשפט עצמו ניסה לסייע לצדדים להגיע להסדר, ואף הוקדש לכך זמן רב יותר מהזמן שהוקדש לשמיעת ההליך, אך המהלך לא צלח.

בסופו של דבר דחה בית המשפט את תביעת הפינוי וחייב את עיריית תל אביב-יפו לשלם לעמותת בית הכנסת גבורת ישראל שכר טירחת עורך דין בסך 25,000 שקלים בתוך 30 יום.