בג"ץ מתריע: אי-ציות הממשלה לפסקי דיון עלול לחשוף עובדי ציבור לתביעות

בית המשפט העליון, בשבתו כבג"ץ, פרסם (יום ג', 7.7.26) החלטה תקיפה שבה שב והבהיר כי חובת הציות לפסקי דין היא מעקרונות היסוד של המשטר הדמוקרטי ושל שלטון החוק. ההחלטה ניתנה בהרכב הנשיא יצחק עמית והשופטים אלכס שטיין ורות רונן, במסגרת כמה עתירות העוסקות בממשלה, בשר התקשורת, ברשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, בוועדה לבדיקת מינויים ובדמויות שמיועדות או קשורות למינויים ברשות.

העתירות הוגשו בין היתר על-ידי ארגון העיתונאים והעיתונאיות בישראל, חברת החדשות הישראלית, התנועה למען איכות השלטון בישראל, מועצת העיתונות והתקשורת בישראל והעמותה לשמירת ערכי המשפט. בין המשיבים נמנים ממשלת ישראל, ראש הממשלה, שר התקשורת, משרד התקשורת, הרשות השנייה, היועצת המשפטית לממשלה, הוועדה לבדיקת מינויים לפי חוק החברות הממשלתיות, ד"ר יפעת בן חי-שגב, עו"ד כנרת בראשי, ד"ר חיים שיין ומיועדים לכהן כחברי מועצת הרשות השנייה.

ההחלטה עצמה ניתנה בעקבות הודעות עידכון שהוגשו לבית המשפט מטעם הייעוץ המשפטי לממשלה ומטעם העותר בבג"ץ 63904-03-26, ארגון העיתונאים והעיתונאיות בישראל. בג"ץ לא פירט בהחלטה את תוכן הודעות העידכון, אך קבע כי "בנסיבות העניין" יש מקום לשוב על "מושכלות יסוד".

במרכז ההחלטה ציטט בית המשפט הלכה קודמת שלפיה "חובת הציות לפסקי דין וכיבודם נמנים עם תנאי היסוד שעליהם מושתת משטר חוק במדינה דמוקרטית". לפי הדברים שהובאו בהחלטה, בלא ציות לפסקי דין של בתי המשפט, עקרון שלטון החוק והמשפט מתערער, הסדר החברתי מתפורר, והמרחק בין שלטון המשפט לאנרכיה הוא "כחוט השערה".

עוד הדגיש בג"ץ כי אי-כיבוד פסק דין על-ידי אזרח הוא פגיעה חמורה בשלטון החוק, אך אי-כיבודו על-ידי רשות מרשויות השלטון חמור עוד יותר. ההחלטה מצטטת כי מדינה שבה רשות שלטונית נוטלת את החוק לידיה, ובוחרת מתי לקיים צו שיפוטי ומתי להתעלם ממנו, היא מדינה שבה נזרעים "זרעי פורענות ואנרכיה" ומתפתחת "תרבות מסוכנת של שלטון הכוח ושרירות".

החלק המשמעותי בהחלטה נוגע להשלכות האפשריות על עובדי ציבור. בג"ץ קבע כי העקרונות הללו חלים הן על נבחרי ציבור והן על עובדי ציבור, שכולם נדרשים לפעול בהתאם להוראות הדין. לצד זאת, בית המשפט העיר כי פעולה של עובדי ציבור בניגוד להחלטות שיפוטיות עלולה להוביל, במקרים המתאימים, לכך שהחסינות האישית המוקנית להם מפני תביעות נזיקין לא תחול.

מדובר באמירה משפטית חריפה במיוחד, משום שהיא לא מסתפקת בהזכרת החובה העקרונית לכבד החלטות שיפוטיות, אלא מציבה גם אפשרות להשלכה אישית על עובדי ציבור שיפעלו בניגוד להן. בג"ץ הפנה בהקשר זה לסעיף 7א לפקודת הנזיקין, העוסק בחסינות עובדי ציבור מפני תביעות נזיקין.