האי לסבוס חושף: האדם הקדום לא רק נדד - הוא גם אילתר

מחקר חדש מאוניברסיטת חיפה ומאוניברסיטת כרתים מציע מבט מדויק יותר על הדרך שבה טכנולוגיות קדומות הגיעו לאירופה: לא כמתכון קבוע שהועתק ממקום למקום, אלא כידע שעבר בין אזורים, נשמר בחלקו, השתנה בדרך והותאם לתנאים המקומיים. המחקר, שפורסם בכתב העת Journal of Archaeological Method and Theory, התמקד בכלי אבן בני מאות אלפי שנים שנחשפו באתר רודפנידיה שבאי לסבוס ביוון, מול חופי אנטוליה ובמרחב המחבר בין מערב אסיה, הים האגאי ודרום-מזרח אירופה.

האתר ברודפנידיה נמצא ליד המעיינות החמים של ליסוורי, באזור עשיר במים ובחומרי גלם המתאימים לסיתות. מיקומו הופך אותו לנקודת מפתח בחקר תנועת האדם הקדום והפצת טכנולוגיות האבן אל אירופה. לפי המאמר, רודפנידיה מסייע למלא חלל מחקרי משמעותי בארכיאולוגיה של התקופה האשלית בצפון-מזרח הים התיכון, בין הלבנט המתועד היטב לבין אירופה, שבה תמונת ההתפשטות עדיין מקוטעת יותר

אבנים שמספרות על החלטות

המחקר התמקד במסורת האשלית, מן המסורות הטכנולוגיות הקדומות והממושכות ביותר בתולדות האדם. היא מוכרת בעיקר בזכות כלי חיתוך גדולים, ובהם אבני יד וקופיצים, ששימשו לחיתוך, עיבוד ופירוק של חומרים שונים. אלא שדווקא מפני שהמסורת הזאת התקיימה זמן רב כל כך ובמרחבים עצומים כל כך, קשה לקבוע מה עומד מאחורי הדמיון והשוני בין כלים שנמצאו באתרים שונים: תנועת אוכלוסיות, העברת ידע בין קבוצות, או התאמה עצמאית של פתרונות דומים לסביבות שונות.

הד"ר גדי הרצלינגר, מבית הספר לארכיאולוגיה ולתרבויות ימיות וממכון זינמן לארכיאולוגיה באוניברסיטת חיפה, ופרופ' ננה גלנידו מאוניברסיטת כרתים, בחנו 97 כלי חיתוך גדולים מרודפנידיה - 63 אבני יד ו-34 קופיצים. הכלים נאספו בחפירות ובסקרי שטח שיטתיים, ונותחו באמצעות שילוב בין תצפית ארכיאולוגית מסורתית לבין סריקות תלת-ממד ומדידות חישוביות. במאמר נכתב כי המחקר השווה את הממצאים מרודפנידיה למכלולים אשליים מן הלבנט, ובהם עובדיה, גשר בנות יעקב, מעיין ברוך, חולון ונחל חסי

האבן כמאגר נתונים

היתרון של שיטת המחקר הוא בכך שהיא אינה מסתפקת במראה הכללי של הכלי. החוקרים מדדו את צורתו, נפחו, מידת הסימטריה שלו, חומרי הגלם שמהם יוצר ודפוסי העבודה שהותירו הסתתים הקדומים על פני האבן. כך ניתן היה לבדוק לא רק אם כלי דומה לכלי אחר, אלא באיזה מובן הוא דומה: בצורה, בטכניקת הייצור, בבחירת החומר או בעוצמת העיבוד.

מן הניתוח עולה כי כלי האבן מרודפנידיה יוצרים מכלול עקבי יחסית, בעל אחידות פנימית גבוהה ודפוסי ייצור חוזרים. המשמעות היא שלא מדובר באוסף מקרי של אבנים מסותתות, אלא במסורת עבודה ברורה יחסית. יצרני הכלים השתמשו בעיקר בסלעים מקומיים שהתאמו לסיתות, ויצרו מהם כלי חיתוך גדולים מחתיכות אבן רחבות ועבות שניתזו מגושי סלע. במקרים רבים העיבוד היה ממוקד ולא אינטנסיבי במיוחד - עדות לבחירה טכנולוגית ולא רק למגבלה חומרית.

צילום: סקרים וחפירות באתר באתר רודפנידיה שבאי לסבוס ביוון [צילום: ננה גלאנידו]

הקשר ללבנט - דמיון בלי העתקה

ההשוואה ללבנט הניבה תמונה מורכבת. אבני היד מרודפנידיה דומות במבנה הכללי שלהן לכלים מן התקופה האשלית המאוחרת בלבנט, אך חלק ממאפייניהן הטכנולוגיים מזכירים דווקא שלבים קדומים יותר. במילים אחרות: המכלול אינו נכנס בקלות למגירה אחת. הוא קרוב לעולם האשלי המוכר, אך אינו העתק של אף אחד מן האתרים שנבדקו.

גם הקופיצים - כלי חיתוך רחבים בעלי שפה חדה - מחזקים את המסקנה הזאת. עצם הופעתם ברודפנידיה מזכירה את גשר בנות יעקב, אתר מרכזי מן התרבות האשלית בלבנט. אולם בבדיקה מדוקדקת התברר כי הקופיצים מרודפנידיה שונים באופן ניכר מאלה של גשר בנות יעקב, בין השאר בצורה, בסימטריה, בקצוות ובמידת העיבוד. החוקרים מצאו כי במאפיינים רבים הקופיצים מלסבוס אף יוצאים מטווח השונות שנמצא בגשר בנות יעקב.

צילום: [עיבוד AI]

מה עבר בדרך לאירופה

המסקנה המרכזית של המחקר היא שהעברת ידע טכנולוגי בעולם הקדום לא הייתה פעולה פשוטה של העתקה. הדמיון בין רודפנידיה לבין אתרים בלבנט מלמד שהכלים שייכים לעולם טכנולוגי רחב ומוכר; השוני מלמד שהידע הזה עבר עיבוד מקומי. בני האדם הקדומים לא נשאו איתם רק "תוכנית עבודה" קשיחה, אלא מכלול של מיומנויות, העדפות והרגלים, שהשתנה כאשר פגש נוף חדש, סלעים אחרים ואתגרים מקומיים.

"כלי אבן אינם רק חפצים שנשארו מן העבר, אלא עדות להחלטות, להעדפות ולדרכי פעולה של בני אדם קדומים", אמר הד"ר הרצלינגר. "כאשר אנחנו מצליחים למדוד ולהשוות אותם בצורה שיטתית, אפשר להתחיל לשחזר לא רק איך ייצרו כלי, אלא גם איך ידע טכנולוגי עבר בין אזורים וכיצד הוא השתנה בדרך".

צילום: חלק מכלי האבן שנמצאו באתר [צילום: גדי הרצלינגר]

משמעות רחבה יותר

החשיבות של רודפנידיה אינה מסתכמת באי לסבוס. האתר נמצא באזור שהיה עשוי לשמש תחנת מעבר בין מערב אסיה לאירופה, במיוחד בתקופות שבהן פני הים היו שונים והמרחב האגאי נראה אחרת מכפי שהוא נראה כיום. משום כך, הכלים שנמצאו בו מספקים הצצה נדירה לאופן שבו טכנולוגיה קדומה נעה בין מרחבים - לא כקו ישר על מפה, אלא כרצף של מפגשים, התאמות והחלטות.

המסר המדעי זהיר אך מעניין: המחקר אינו מוכיח מסלול נדידה יחיד, ואינו קובע מי בדיוק היו יצרני הכלים. הוא כן מצביע על כך שהתרבות האשלית באזור האגאי הייתה חלק מעולם רחב יותר, אך גם בעלת אופי מקומי מובהק. האבן, מתברר, לא שימרה רק את צורת הכלי - אלא גם את הדרך שבה ידע אנושי קדום השתנה כאשר הגיע למקום חדש.