מסמכים פנימיים של חמאס, שנחשפו בידי הכתב הצבאי דורון קדוש ונותחו בידי חוקרי מכון עמית למחקר טרור ומודיעין, שופכים אור חדש על אחת השאלות המרכזיות שנותרו פתוחות מאז 7 באוקטובר: מדוע חסן נסראללה, אף שהופתע גם הוא מעיתוי מתקפת חמאס, לא הורה לכוחות רדואן לפתוח במתקפה קרקעית על יישובי הגליל במקביל למתקפה בדרום.
מן המסמכים עולה כי חמאס לא ראה בחיזבאללה צופה מן הצד, אלא שותף אפשרי למערכה אזורית רחבה. במשך שנים פעלו בכירי התנועה לחיזוק התיאום עם חיזבאללה ועם הציר האירני, ביקשו סיוע מודיעיני, ניסו לשכנע את נסראללה בהרחבת העימות, והציגו תרחישים למלחמה רב-זירתית נגד ישראל. אולם ברגע האמת, כשיחיא סינוואר פתח במתקפה על ישראל, חיזבאללה נותר מחוץ למהלך המרכזי.
הפער הזה - בין ציפיית חמאס לפתיחת חזיתות רבות לבין תגובתו המוגבלת של חיזבאללה - הוא לב החשיפה. הוא מלמד לא רק על ביטחונו העצמי של סינוואר ועל עומק ההכנות בחמאס, אלא גם על מגבלותיה של הברית בתוך "ציר ההתנגדות": שותפות עמוקה, סיוע ממשי, תיאום מתמשך - אך לא בהכרח נכונות לשלם את המחיר של מלחמה כוללת בעיתוי שקובע חמאס.
הדרך לנסראללה החלה כבר ב-2019
קשרי חמאס וחיזבאללה ידעו עליות ומורדות, בעיקר על-רקע מלחמת האזרחים בסוריה והיחסים המשתנים בין חמאס לבין אירן. אך לפי המסמכים, כבר ב-2019, בעת שחמאס האיץ את הכנותיו לתוכנית "הכרעת אוגדת עזה", החל אסמאעיל הניה לסלול מחדש את הדרך אל נסראללה.
במכתב ששלח לנסראללה כתב הניה: "אחיך ומשפחתך בפלשתין סמוכים ובטוחים שלא תאכזב אותם במערכתם מול אויבם, וכי תמיד תהיה להם לעזר ולמשענת עד להשגת הניצחון. הם בטוחים שתמיד תמצא את הדרך להשתתף עמם במערכת העמידה האיתנה שלהם". מכתב דומה נשלח גם למנהיג אירן עלי חמינאי.
הניסוח לא היה מקרי. הניה לא הסתפק בבקשת תמיכה מדינית או כספית. הוא רמז לציפייה להשתתפות פעילה במערכה עתידית מול ישראל. בדיעבד, המסמך הזה נראה כאחת מאבני הדרך הראשונות במאמץ של חמאס לבנות תשתית מדינית וצבאית שתאפשר ביום פקודה פתיחת מלחמה רב-זירתית.
"שומר החומות" כמבחן ראשון
מבצע "שומר החומות" במאי 2021 היה, לפי המסמכים, נקודת מבחן משמעותית בשיתוף הפעולה בין חמאס לחיזבאללה. במהלך המבצע נפתח בביירות חמ"ל מודיעין משותף לחמאס, חיזבאללה ומשמרות המהפכה. חיזבאללה העביר לחמאס מידע לפי בקשותיו, ובכלל זה מידע על פריסת כוחות צה"ל, פעילות מודיעין אווירית ופעילות מטוסי קרב.
הפרט הדרמטי ביותר נוגע למבצע ההונאה הישראלי סביב תקיפת ה"מטרו" ברצועת עזה. על-פי המסמכים, חיזבאללה העביר לחמאס הערכה כשעתיים לפני תחילת הפעולה, ולפיה מדובר בתרגיל הונאה ישראלי. חיזבאללה לא הבין בהכרח את מלוא היקפה של ההונאה, אך עצם האזהרה סייעה לחמאס לצמצם את הישגי המבצע.
עוד עולה מן המסמכים כי חיזבאללה התריע בפני חמאס על ניסיון ישראלי לפגוע במח"ט צפון הרצועה אחמד ע'נדור, המכונה אבו אנס אל-ר'נדור. הארגון זיהה ריכוז פעילות מודיעינית מעל ג'באליה כשעתיים לפני ניסיון התקיפה, והמידע הועבר לחמאס.
כלומר, עוד לפני 7 באוקטובר התקיים בין הצדדים שיתוף פעולה מבצעי משמעותי. הוא לא היה הצהרתי בלבד ולא התמצה בנאומים. חיזבאללה סיפק לחמאס יכולות התרעה, הערכה ומודיעין בזמן אמת - אך נמנע מלהפוך את העימות למלחמה צפונית מלאה.
חמאס רצה יותר
למרות הסיוע שקיבל במבצע "שומר החומות", חמאס לא הסתפק במה שחיזבאללה נתן לו. המסמכים מלמדים על אכזבה בהנהגת חמאס מהיקף ההתערבות של הארגון הלבנוני. בכיר חמאס בחו"ל אמר לעוזרו של נסראללה, חאג' חליל חרב: "המסר של האחים הוא שהכרחי כי המפלגה תתערב יותר... כדי לרתק את הכוחות בצפון. ההתערבות שלכם עד כה הייתה מוגבלת".
זו אמירה חשובה: חמאס הבין היטב את חשיבותה של החזית הצפונית. מבחינתו, גם פעולה מוגבלת של חיזבאללה יכלה לרתק כוחות ישראלים, לשבש את קבלת ההחלטות בירושלים, ולהרחיב את מרחב התמרון של חמאס בעזה. לכן, כבר ב-2021 דרש חמאס מחיזבאללה להעלות מדרגה.
תשובת עוזרו של נסראללה הייתה זהירה אך לא דחייה מוחלטת. הוא אמר כי לא היה מודע לרצון של חמאס בהסלמה רחבה יותר, הגדיר את הבקשה לגיטימית, והבטיח להעביר אותה לנסראללה. במילים אחרות, הדלת לא נסגרה - אך גם לא נפתחה.
הפגישה בביירות והסתייגות נסראללה
במאי 2022 התקיימה פגישה משמעותית בביירות בין סאלח עארורי וח'ליל אלחיה, מבכירי חמאס, לבין נסראללה וגנרל איזאדי ממשמרות המהפכה. בפגישה ניסו נציגי חמאס לשכנע את נסראללה כי נוצרה הזדמנות למערכה רחבה נגד ישראל.
הטיעונים שהציגו אנשי חמאס נשענו על כמה נדבכים: עליית כוחם של גורמי "ההתנגדות" ביהודה ושומרון ובשטחי 48, מצב פוליטי שברירי בישראל, תשומת לב עולמית שהופנתה באותה עת למלחמת רוסיה-אוקראינה, והצורך להחזיר את הסוגיה הפלשתינית למרכז סדר היום הבינלאומי. נוסף על כך, חמאס ראה במערכה רחבה דרך לעצור את גל הנורמליזציה בין ישראל למדינות ערב.
אלא שנסראללה לא מיהר להתחייב. לפי המסמכים, הוא הסתייג מן הרעיון כפי שהוצג בפניו ואמר: "מבחינה עקרונית הרעיון טוב... אבל אין מנוס מהגדרת המטרות... האם אנחנו מצפים... למנוסה מוחלטת של הכיבוש? האם... למנוע מהיהודים להיכנס למסגד אל-אקצה? זו מטרה צנועה שלא מצריכה מלחמה".
זהו ציטוט מרכזי להבנת ההתנהלות של נסראללה. הוא לא שלל עקרונית מערכה נגד ישראל, אך דרש הגדרת מטרות. מבחינתו, מלחמה כוללת אינה יכולה להיפתח רק בשל תחושת הזדמנות או התלהבות אסטרטגית של חמאס. היא מחייבת יעד ברור, הערכת מחיר, והבנה מהו ההישג המצופה.
סינוואר מציג את "מערכת ההבטחה השנייה"
חמאס השיב כי טרם הגדיר את מטרות המערכה במלואן. בעקבות זאת שלח יחיא סינוואר איגרת ובה הציג כמה תרחישים אפשריים. המרכזי שבהם כונה "מערכת ההבטחה השנייה" - תוכנית שהייתה קשורה למה שמוכר בישראל כתוכנית "חומת יריחו".
לפי המסמכים, סינוואר תיאר את התרחיש המועדף כך: "תרחיש מערכה אסטרטגית גדולה: ניכנס אליה בכל כוחנו בעימות מפתיע מכל הזירות במטרה להפיל את המדינה הכובשת ולחסל אותה. זה התסריט המועדף... התזמון... קשור לאחד החגים היהודיים - ובוודאי פסח הוא המתאים ביותר".
הדברים מלמדים כי סינוואר לא חשב רק על מתקפה מעזה. הוא דמיין עימות רב-זירתי, מפתיע, רחב, שבו ישראל תותקף מכמה גבולות ומכמה מוקדים בעת ובעונה אחת. פסח הוזכר כמועד אפשרי, אך העיקר היה העיקרון: מלחמה מתואמת סביב מועד יהודי רגיש, תוך ניצול פערי מוכנות ותודעה בישראל.
סינוואר הציג גם תרחישים צנועים יותר, אולם גם בהם יוחסה חשיבות רבה לגבול ירדן. לפי המסמכים, הוא בנה על אפשרות של תנועת כוחות גרילה מסוריה ומירדן, לצד הצטרפות זירות נוספות. נסראללה, על-פי התיעוד, ראה בתרחישים "מציאותיים שניתן להגשים", והבטיח להעלותם בפני חמינאי. אירן עצמה, לפי אותה תמונה, לא הייתה אמורה להצטרף ישירות למערכה.
האופטימיות של סינוואר מול ההיסוס של חיזבאללה
בחודשים שקדמו ל-7 באוקטובר ניכר במסמכים פער הולך וגדל בין הביטחון העצמי של סינוואר לבין סימני ההיסוס מצד חיזבאללה. ביוני 2023 אמר סינוואר ללשכה המדינית של חמאס כי בתקופה האחרונה הצליח הארגון "להוציא את חיזבאללה והאירנים מ'המצב של צריבת התודעה' שלהם מאז 2006". לדבריו, נוצרה "מוכנות גבוהה לכונן ברית עם חמאס... במערכה עתידית".
באוגוסט 2023, בפני מועצת השורא של חמאס, נשמע סינוואר בטוח עוד יותר. הוא אמר: "אנו בטוחים כי אם תפרוץ המערכה הגדולה האסטרטגית... תיפתחנה חזיתות רבות נגד האויב הזה".
אך לצד האופטימיות הזו, הופיעו גם מסמכים אחרים של מודיעין חמאס שהצביעו על "מחסום פסיכולוגי" אצל חיזבאללה ועל היסוסים. הפער הזה קריטי: סינוואר פירש את השיחות, ההבטחות והסיוע המודיעיני כסימנים לנכונות אסטרטגית; גורמי מודיעין בחמאס זיהו כי חיזבאללה עדיין מהסס להיכנס למלחמה כוללת.
בוקר 7 באוקטובר: סינוואר פותח - ומבקש הצטרפות
בשעה 6:29 בבוקר 7 באוקטובר 2023 פתח חמאס במתקפה על ישראל. לפי הפרסום, סינוואר הפתיע לא רק את ישראל, אלא גם את נסראללה. במכתב ששלח באותו בוקר לנסראללה, ושפורסם בעבר, התנצל סינוואר על ההפתעה וביקש "תמיכה ועזרה... בהפצצה מרוכזת... והתחלת מתקפה קרקעית גדולה".
הבקשה הזו מלמדת שסינוואר עדיין קיווה, גם לאחר פתיחת המתקפה, שחיזבאללה יצטרף במהירות. הוא רצה הפעלה מרוכזת של אש מצפון, ובעיקר מתקפה קרקעית שתאלץ את ישראל להתמודד במקביל עם פלישה בדרום ועם איום על הגליל.
אלא שחיזבאללה לא עשה זאת. הארגון הצטרף רק כעבור יממה, ובאופן מוגבל וסמלי ביחס למה שחמאס ביקש וציפה. כוחות רדואן לא נשלחו לכבוש יישובים בגליל, והחזית הצפונית לא נפתחה בעוצמה שסינוואר דמיין.
מה הציל את הגליל
המסמכים אינם מספקים תשובה אחת מוחלטת לשאלה מדוע נסראללה לא הצטרף במלוא הכוח. הם כן מצביעים על כמה רכיבים מצטברים: הסתייגות מוקדמת של נסראללה מהיעדר מטרות מוגדרות, זהירותו מאז מלחמת לבנון השנייה, חשש ממחיר מלחמה כוללת, הפתעה מהעיתוי שקבע סינוואר, והבנה שחמאס מנסה לגרור את חיזבאללה למערכה שלא בהכרח הוכנה על-ידו עד הסוף.
במובן הזה, החידה אינה רק מדוע נסראללה לא הצטרף, אלא מדוע סינוואר היה בטוח שכן יצטרף. המסמכים מלמדים כי סינוואר בנה על הצטברות של רמזים, שיחות, סיוע והצהרות - אך כנראה העריך יתר על המידה את נכונות חיזבאללה להמר על לבנון כולה לטובת מהלך שהחל בעזה.
המשמעות הישראלית ברורה וקשה. 7 באוקטובר היה כישלון מודיעיני, ביטחוני ומדיני חסר תקדים. אך אילו חיזבאללה היה מצטרף למתקפה בשעות הראשונות ושולח את כוחות רדואן לגליל, ישראל הייתה ניצבת מול אסון רחב בהרבה. יישובי הצפון היו עלולים להפוך לזירת מתקפה נוספת, בשעה שהצבא והמדינה עדיין נאבקו להבין את ממדי הקריסה בדרום.
הלקח המודיעיני
החשיפה מעלה שאלות קשות גם כלפי ישראל. אם אכן התקיים במשך שנים תיאום עמוק בין חמאס לחיזבאללה, ואם חמאס גיבש תרחישים למערכה רב-זירתית שכללו גם את גבול ירדן, הרי שהכשל אינו מסתכם רק באי-הבנת כוונות חמאס בעזה. הוא נוגע גם לאי-הבנת התמונה האזורית הרחבה שחמאס ניסה לבנות.
ישראל התמקדה במשך שנים בשאלה אם חמאס מעוניין בהסדרה או בהסלמה, אך המסמכים מציירים תמונה מורכבת בהרבה: חמאס יכול היה לנהל מדיניות הונאה מול ישראל, לשדר עניין בשיפור כלכלי ברצועה, ובמקביל לבנות תודעתית ומעשית מערכה רחבה מול ישראל באמצעות קשריו עם חיזבאללה ואירן.
העובדה שחיזבאללה לא הצטרף במלוא הכוח אינה מנקה את הכשל הישראלי. להפך: היא מדגישה עד כמה קרובה הייתה ישראל לתרחיש חמור עוד יותר. ההצלה של הגליל לא נבעה בהכרח מהיערכות ישראלית מספקת, אלא ככל הנראה מהחלטה של נסראללה שלא להיכנס למערכה כוללת בעיתוי ובתנאים שקבע סינוואר.
המסמכים שנחשפו מציבים את 7 באוקטובר באור רחב יותר. חמאס לא תכנן רק מתקפה מעזה; הוא קיווה למערכה שתיפתח מכמה זירות ותטלטל את ישראל כולה. חיזבאללה היה חלק מהשיחות, מהסיוע ומהדמיון האסטרטגי של חמאס - אך לא חלק מההחלטה הסופית לפתוח במלחמה.
סינוואר האמין שהציר בשל יותר מכפי שהיה באמת. נסראללה, מצידו, לא היה מוכן להפקיר את לבנון ואת חיזבאללה למלחמה כוללת על בסיס מהלך שחמאס פתח בהפתעה. כך נוצר הפער שהכריע את גורל הגליל: חמאס לחץ, סינוואר הימר, נסראללה היסס - והצפון ניצל מאסון שהיה עלול להעמיק בהרבה את האסון שכבר התחולל בדרום.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה