הנהגת אירן החדשה מתגלה כקשוחה ומתוחכמת יותר מול המערב

ארבעה חודשים לאחר שחוסל מנהיגה העליון של אירן, עלי חמינאי, במהלך תקיפות אוויריות מסיביות של ארה"ב וישראל, קיימה המדינה הלווית מדינה רשמית בטהרן (יום ו', 03.07.26). דיווח מיוחד של העיתון האמריקני וושינגטון פוסט, שכתבו הפרשנים סוזנה ג'ורג' וגרג מילר, מפרט כי האירוע הציבורי הנרחב, שהתקיים לראשונה מאז פרוץ מעשי האיבה באזור, הפך למפגן כוח פוליטי המוכיח את הישרדותו המלאה של המשטר האיסלאמי.

ניתוח המבנה השלטוני החדש מלמד כי היעלמותו של המנהיג הוותיק לא הובילה לקריסת המערכת, אלא דווקא לחילופי דורות מהירים ומהודקים. במקום קבוצת המייסדים של מהפכת 1979, התייצבה צמרת צעירה, מאורגנת ומתוחכמת בהרבה, התופסת כעת את מוקדי קבלת ההחלטות הריבוניים של המשטר.

את השורות מוביל כעת בנו וממשיך דרכו של המנהיג המנוח, מוג'תבא חמינאי, אשר נפצע בעצמו באותה תקיפה קטלנית שבה נהרג אביו (שבת, 28.02.26). המנהיג החדש מנהל את ענייני המדינה מתוך בונקרים תת-קרקעיים מוגנים בשל איומי חיסול קונקרטיים. סביבו התגבש קולקטיב פיקודי, כלומר צוות מנהיגות משותף, של קציני ביטחון לשעבר אשר צמחו במשמרות המהפכה - הצבא האידאולוגי של הרפובליקה האיסלאמית - וצברו ניסיון מעשי בדיכוי מחאות פנימיות ובהפעלת מיליציות אזוריות. ההנהגה הנוכחית מאופיינת בגישה קשוחה, פרגמטיות טקטית חסרת רחמים והבנה עמוקה של כלים דיפלומטיים ותעמולה דיגיטלית ברשתות החברתיות.

צילום: אנשי משמרות המהפכה ואנשי דת מתאבלים בטיילת המסגד הגדול ע"ש האימאם ח'ומייני מוסאללה [צילום: AP/Vahid Salemi]

אנליזה של מאזן הכוחות ודחיקת הגורמים האזרחיים

תהליך העברת הסמכויות המהיר דחק לשוליים את הגורמים האזרחיים והמתונים יחסית, ובראשם הנשיא מסעוד פזשכיאן ושר החוץ עבאס עראקצ'י, שאיבדו את רוב השפעתם במערכת השלטונית. את מקומם תפסו דמויות מפתח צבאיות בעלות גישה לוחמנית מוצהרת. מוחמד באגר זולקאדר מונה לתפקיד המשפיע של מזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי. זולקאדר הוא מפקד בכיר לשעבר בעל קשרים עמוקים עם כוח קודס, היחידה האחראית על אימון וחימוש ארגונים בעולם הערבי. לצידו פועל אחמד ואהידי, מפקדם העליון החדש של משמרות המהפכה, אשר הוביל ביד קשה את דיכוי מחאות הנשים הגדולות.

מוחסין רזאי, שמונה ליועץ הצבאי הראשי למנהיג העליון החדש, נחשב לתומך מובהק בקו של אסקלציה - הסלמה מכוונת של עימות - ודוחף לתגובות צבאיות חריפות נגד כל פעילות אמריקנית. אפילו יו"ר הפרלמנט, מוחמד באגר גאליבאף, המשמש כנציג המרכזי בשיחות הפסקת האש, צמח כמפקד צבאי קשוח במלחמת אירן-עירק. ריכוז כוח זה בידי אנשי הגנרלים סותר לחלוטין את הצהרותיו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, שטען במהלך ועידת המדינות המתועשות בצרפת כי המלחמה השיגה "שינוי משטר" והביאה לעליית גורמים מתונים שיסכימו לדרישות הבית הלבן.

צילום: אבלים משתתפים בטקסי הלוויה על מותו של חמינאי במסגד הגדול ע"ש האימאם ח'מיני מוסאללה בטהרן [צילום: AP/Altaf Qadri)]

מנופי הלחץ הכלכליים והשליטה בנתיבי השיט האסטרטגיים

האיומים האמריקניים להשמדת תשתיות במדינה המונה מעל 90 מיליון תושבים רק חיזקו את טענת השליטים הנוכחיים כי המדינה nesting במאבק קיומי מול המערב. עם זאת, האתגר האמיתי של הקבוצה המובילה יחל עם סיום הקרבות הרשמי, כאשר ייאלצו לשקם כלכלה חרבה ולספק מענה למצוקות האזרחים. הסכם ההבנות הראשוני שנחתם מול וושינגטון, הכולל שחרור מיליארדי דולרים של נכסים מוקפאים, עשוי להעניק להם את חבל ההצלה הפיננסי הנחוץ. בינתיים, המשטר מפגין ביטחון עצמי מופרז וממשיך בהוצאות להורג של מתנגדים פוליטיים.

במקביל למישור הדיפלומטי, אירן מנצלת את שליטתה במצר הורמוז - נתיב שיט אסטרטגי במפרץ הפרסי - כדי להכתיב תנאים כלכליים ופוליטיים למדינות האזור. עצירת מיכליות הנפט והתקיפות הממוקדות הוכיחו להנהגה הצעירה כי ביכולתה לייצר מנופי לחץ אפקטיביים המשפיעים ישירות על מחירי האנרגיה העולמיים. הגישה המשולבת של לוחמה בעצימות נמוכה לצד ניהול משא-ומתן קשוח מאפשרת לטהרן לבסס את מעמדה ככוח דומיננטי, תוך מחיקת ההישגים הצבאיים הטקטיים שרשמו נגדה ישראל וארצות הברית במהלך חודשי הלחימה האחרונים.

צילום: ארונות חמינאי ובני משפחתו שנהרגו יחד עמו. ברקע: צילום חמינאי האב, ומימין חמינאי הבן היורש [צילום: AP/Vahid Salemi]