אמון הציבור בממשלה ובכנסת בתחתית הטבלה; אך גם האמון במערכת המשפט צולל

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פרסמה נתונים מתוך הסקר החברתי לשנת 2025, ומהם עולה תמונה רחבה של משבר אמון במוסדות הפוליטיים של המדינה - לצד אמון גבוה מאוד במוסדות שנתפסים כמקצועיים, תפקודיים או ממלכתיים יותר, ובראשם מערכת הבריאות וצה"ל.

לפי הנתונים, 87% מבני 20 ומעלה מביעים אמון במערכת הבריאות - השיעור הגבוה ביותר מבין כל הגופים שנבדקו. צה"ל נמצא מיד אחריה עם 83% אמון בציבור. בתוך הנתון הזה, 61% נותנים בצה"ל אמון "במידה רבה", ושיעור זה עולה עם הגיל: 54% בקרב בני 20 עד 44, 62% בקרב בני 45 עד 64 ו-73% בקרב בני 65 ומעלה.

צה"ל עדיין נהנה ממעמד ציבורי חזק

האמון הגבוה בצה"ל בולט במיוחד על-רקע המתחים הפוליטיים בישראל סביב היחסים בין הדרג המדיני, הצבא ומערכת הביטחון. אף שהצבא עומד לא פעם במוקד של ויכוחים ציבוריים ופוליטיים, הנתונים מלמדים כי בעיני הציבור הרחב הוא עדיין נהנה ממעמד אמון גבוה בהרבה מזה של הממשלה והכנסת. במילים אחרות, גם כאשר מתקיימים עימותים בין פוליטיקאים לבין גורמי צבא וביטחון, הציבור עדיין מבחין בין המוסד הצבאי לבין המערכת הפוליטית.

עם זאת, הפערים בין קבוצות האוכלוסייה ביחס לצה"ל משמעותיים: 92% מהיהודים מביעים בו אמון, לעומת 51% מהערבים. בקרב היהודים, 95% מהמסורתיים, 94% מהחילונים, 92% מהדתיים ו-74% מהחרדים נותנים אמון בצה"ל. בעלי תעודה אקדמית מביעים אמון בצה"ל בשיעור גבוה יותר מיתר האוכלוסייה - 89% לעומת 80%.

מערכת המשפט: בין ביקורת לגיטימית לקמפיינים פוליטיים

[צילום: יונתן זינדל/פלאש 90] (יונתן זינדל/פלאש 90)

הנתון הפוליטי הרגיש ביותר נוגע למערכת המשפט. רק 48% מהציבור מביעים בה אמון, לעומת 58% בשנת 2015. זו ירידה של כ-10 נקודות אחוז בעשור, והיא מתרחשת על-רקע שנים שבהן מערכת המשפט הפכה לאחד ממוקדי המחלוקת המרכזיים בישראל. הנתונים עצמם אינם מאפשרים לקבוע מה גרם לירידה, אך הם משתלבים במציאות פוליטית שבה מערכת המשפט נתונה לביקורת ציבורית חריפה ומתמשכת.

מצד אחד, חלק מהירידה באמון עשוי לנבוע מביקורת לגיטימית על מערכת המשפט - למשל על אופן פעולתה, מידת השקיפות שלה, יחסי הכוחות בינה לבין הכנסת והממשלה, או תחושה של חלקים בציבור כי היא אינה מייצגת אותם די הצורך. מצד שני, הירידה עשויה להיות מושפעת גם מקמפיינים פוליטיים וממסרים תעמולתיים נגד מערכת המשפט, הנשמעים בשנים האחרונות מצד גורמים בקואליציה ובממשלה. כאשר ביקורת עניינית מתערבבת עם דה-לגיטימציה למוסד כולו, התוצאה האפשרית היא שחיקה רחבה יותר באמון הציבורי.

קו שבר חד לפי רמת דתיות

[צילום: אבשלום ששוני/פלאש 90] (אבשלום ששוני/פלאש 90)

הפערים הפנימיים בציבור היהודי ממחישים עד כמה האמון במערכת המשפט הפך לסוגיה פוליטית וזהותית. 63% מהחילונים נותנים אמון במערכת המשפט, לעומת 44% מהמסורתיים, 32% מהדתיים ו-13% בלבד מהחרדים. מנגד, 63% מהחרדים השיבו כי הם "בכלל לא" נותנים אמון במערכת המשפט. הפער הזה מלמד כי היחס למערכת המשפט אינו רק שאלה מוסדית, אלא גם חלק מקו השבר הרחב יותר בין קבוצות אידיאולוגיות, דתיות ופוליטיות בישראל.

הממשלה והכנסת בתחתית האמון

[צילום: רונן זבולון/פול AP] (רונן זבולון/פול AP)

הממשלה והכנסת נמצאות בתחתית מדרג האמון. 36% בלבד מהאוכלוסייה מביעים אמון בממשלת ישראל, בעוד 39% השיבו כי הם "בכלל לא" נותנים בה אמון. בכנסת ישראל מביעים אמון 33% מהציבור, ו-60% אינם נותנים בה אמון - 24% "לא כל כך" ו-36% "בכלל לא".

המשמעות הפוליטית של הנתונים חריפה: הציבור הישראלי מעניק אמון נמוך במיוחד למוסדות שאמורים לבטא את הריבונות הדמוקרטית הישירה - הממשלה והכנסת. דווקא המוסדות הנבחרים, אלה שמקבלים החלטות פוליטיות ומייצגים את האזרחים, סובלים מאמון נמוך בהרבה מזה של מערכת הבריאות, צה"ל והרשויות המקומיות. הדבר עשוי להעיד לא רק על חוסר שביעות רצון מממשלה מסוימת או מכנסת מסוימת, אלא על שחיקה עמוקה יותר באמון בתפקוד הפוליטי עצמו.

גם ביחס לממשלה ניכרים פערים חדים לפי רמת דתיות. בקרב היהודים, 64% מהדתיים ו-56% מהמסורתיים-דתיים מביעים אמון בממשלה, לעומת 37% מהחרדים, 42% מהמסורתיים הלא כל כך דתיים ו-21% בלבד מהחילונים. 58% מהחילונים השיבו כי הם "בכלל לא" נותנים אמון בממשלה, לעומת 15% מהדתיים. הנתון הזה משקף במידה רבה את החלוקה הפוליטית בישראל: קבוצות המזוהות יותר עם בסיסי התמיכה של הקואליציה מביעות אמון גבוה יותר בממשלה, בעוד בקרב החילונים נרשם חוסר אמון עמוק.

תמונה דומה ניכרת גם ביחס לכנסת. 34% מהיהודים ו-29% מהערבים מביעים בה אמון. בקרב היהודים, שיעור האמון הגבוה ביותר נרשם בקרב הדתיים - 54%, לעומת 40% בקרב המסורתיים, 27% בקרב החרדים ו-24% בלבד בקרב החילונים. כמעט מחצית מהחילונים, 47%, השיבו כי הם "בכלל לא" נותנים אמון בכנסת.

האמון ברשויות המקומיות גבוה יחסית

משטרת ישראל נמצאת במרכז הטבלה, עם 55% אמון בציבור. 40% אינם מביעים בה אמון, מהם 18% "לא כל כך" ו-22% "בכלל לא". בקרב היהודים שיעור האמון במשטרה עומד על 59%, לעומת 40% בקרב הערבים. בקרב היהודים, 69% מהדתיים, 64% מהמסורתיים, 52% מהחילונים ו-48% מהחרדים נותנים אמון במשטרה.

הרשויות המקומיות נהנות מאמון גבוה יחסית: 72% מהציבור נותנים אמון ברשות המקומית של יישוב מגוריהם. בקרב היהודים השיעור עומד על 77%, לעומת 54% בקרב הערבים. לפי התרשים במסמך, בפתח תקוה נרשם שיעור אמון של 91%, בראשון לציון 85%, בתל אביב-יפו 83%, בירושלים 70%, בבני ברק 63%, באשדוד 62% ובחיפה 59%.

האמון הגבוה יחסית ברשויות המקומיות עשוי להעיד כי הציבור מבחין בין מוסדות פוליטיים ארציים לבין גופים הנתפסים כקרובים יותר לחיי היומיום. בעוד הממשלה והכנסת מזוהות עם מאבקי כוח ארציים ועם קיטוב אידיאולוגי, הרשות המקומית נמדדת פעמים רבות בשירותים מוחשיים יותר: ניקיון, חינוך, תשתיות, רווחה ותחבורה עירונית. לכן, גם בעידן של חוסר אמון פוליטי, הזירה המקומית מצליחה לשמור על אמון ציבורי גבוה יותר.

רמת האמון בכלי התקשורת יורדת ככל שרמת הדתיות עולה

[צילום: חיים גולדברג/פלאש 90] (חיים גולדברג/פלאש 90)

אמצעי התקשורת זוכים לאמון של 43% מהציבור בלבד. בקרב היהודים השיעור עומד על 41%, והוא יורד ככל שרמת הדתיות גבוהה יותר: 56% מהחילונים מביעים אמון בתקשורת, לעומת 38% מהמסורתיים, 29% מהדתיים ו-13% בלבד מהחרדים. בקרב הערבים שיעור האמון באמצעי התקשורת עומד על 47%. 55% מהיהודים אינם נותנים אמון בתקשורת - 20% "לא כל כך" ו-35% "בכלל לא".

גם כאן ניכרת חלוקה פוליטית ברורה. התקשורת, כמו מערכת המשפט, נתפסת בציבורים מסוימים כחלק ממוקדי כוח המזוהים עם האליטות הישנות או עם הצד הליברלי של המפה. מנגד, בקרב חילונים נרשם אמון גבוה יותר הן בתקשורת והן במערכת המשפט, לצד חוסר אמון עמוק בממשלה ובכנסת. זהו אחד הממצאים המרכזיים של הסקר: לא מדובר רק בשאלה כמה הציבור מאמין בכל מוסד, אלא באילו מוסדות כל מחנה פוליטי מאמין.

בעיה כפולה לדמוקרטיה הישראלית

הנתונים מציבים את הציבור הישראלי בפני בעיה כפולה. מצד אחד, הממשלה והכנסת סובלות מאמון ציבורי נמוך מאוד. מצד שני, מערכת המשפט, שאמורה לשמש גורם מאזן ומרסן, מאבדת גם היא אמון, בעיקר בקרב קבוצות דתיות וחרדיות. כך נוצרת מציאות שבה כל אחד ממוקדי הכוח המרכזיים בדמוקרטיה הישראלית נתפס באופן שונה מאוד על-ידי קבוצות שונות בציבור. במקום אמון מוסדי משותף, מתעצבת מפת אמון מפוצלת לפי מחנות.

בהשוואה ל-2015, מדרג המוסדות נותר דומה, אך השינויים מצביעים על מגמות חשובות. האמון בצה"ל נותר גבוה ועומד על יותר מ-80% מהאוכלוסייה. האמון ברשויות המקומיות עלה מ-61% ל-72%, והאמון במשטרה נותר מעט מעל מחצית הציבור. לעומת זאת, האמון במערכת המשפט ירד מ-58% ל-48%, האמון בממשלה ירד מ-40% ל-36%, והאמון בכנסת ירד מ-38% ל-33%. האמון באמצעי התקשורת נותר נמוך ממחצית הציבור, אך עלה מעט מ-40% ל-43%.