השר אליהו: "ניצן אלון צריך להתנצל - אנשים נרצחו בגלל הגישה שלו"

התגובה החריפה ביותר לדברי אלוף במילואים ניצן אלון אתמול הגיעה מכיוונו של שר המורשת עמיחי אליהו מעוצמה יהודית. בראיון (2.7.26) לגלי צה"ל תקף אליהו את אלון באופן אישי ואמר: "הוא צריך לבקש סליחה. לשיטתי, הוא אשם בזה שנחטפו אנשים. הוא והקונספציה אשמים. אנשים נרצחו בגלל ניצן אלון ובגלל הגישה הזו ששמה את המחבלים על הגדר".

אליהו דחה את טענותיו של אלון וטען כי אימוץ הקו שבו תמך, לטענתו, היה משאיר את חמאס בעמדת כוח סמוך ליישובי העוטף. "אם היינו הולכים עם ניצן אלון, היינו עכשיו עם החמאס על הגדרות שוב מול היישובים", אמר. לדבריו, נסיגה מוקדמת הייתה מותירה בידי חמאס חלקים נרחבים מרצועת עזה ומונעת את המשך הלחימה ברפיח.

המתקפה של אלון

סערה פוליטית וציבורית התעוררה בעקבות דבריו של אלוף במילואים ניצן אלון, שעמד לאורך המלחמה בראש המאמץ להשבת החטופים והנעדרים. בנאום בכנס הרצליה באוניברסיטת רייכמן מתח אלון ביקורת חריפה על הדרג המדיני, וטען כי בעזה נוהלה מלחמה ארוכה שניתן היה לסיימה מוקדם יותר.

אלון אמר כי "בעזה ניהלנו מלחמה ארוכה שהיה אפשר לסיים אותה לפחות שנה קודם". לדבריו, "בערך 40 חטופים שנחטפו בחיים נהרגו בשבי, ובמקומות מסוימים היינו יכולים אולי בתפקוד והחלטות אחרות להחזיר אותם בחיים". הוא הוסיף כי הקבינט וההנהגה המדינית סירבו לעסקות מוקדמות ורחבות יותר, "בשם אותו ניצחון מוחלט", שאותו הגדיר "כזב".

בדבריו הפנה אלון ביקורת ישירה גם כלפי שר האוצר בצלאל סמוטריץ', שלדבריו התנגד לחלק מן ההסכמים בשלבים שונים של המלחמה ולכן אינו יכול, לשיטתו, לייחס לעצמו את השבת החטופים. הדברים נאמרו בשלב שבו הוויכוח על מחיר העסקות, על המשך הלחימה ועל אחריות הדרג המדיני עדיין עומד במרכז השיח הציבורי.

הקרב על לקחי המלחמה

בימין הפוליטי נשמעה ביקורת נוספת על אלון. בציונות הדתית ובליכוד נטען כי הקו שהציג לאורך המלחמה היה מוביל לכניעה לתנאי חמאס, להפסקת הלחימה ולוויתור על הישגים צבאיים שהושגו בשלבים מאוחרים יותר. במסגרת זו פרסמה מפלגת הליכוד תגובה חריפה, שבה נכתב: "ניצן אלון ביקש להיכנע לתנאי החמאס, לצאת מעזה, להפסיק את המלחמה וכל זה בזמן שהוא מוציא תדרוכים מהדיונים הסודיים ביותר ופוגע במשא-ומתן. טוב שראש הממשלה נתניהו לא הקשיב לו, כי אם ראש הממשלה היה מקשיב לו לא היינו משלימים את כיבוש רפיח, את ציר פילדלפי, את חיסול נסראללה, הנייה, דף, מבצע הביפרים, הקמת אזורי הביטחון, השגת שליטה ברוב רצועת עזה והשבת כל חטופינו עד האחרון שבהם".

בנוסף, גם מפלגת הציונות הדתית פרסמה תגובה חריפה במיוחד, שבה נטען כי "לאורך שנתיים של מלחמה, ניצן אלון דחף לכניעה מוחלטת לחמאס". עוד נכתב כי אילו עמדתו הייתה מתקבלת, "חמאס היה שולט חזרה על גדר היישובים שלנו, עם התחייבות בינלאומית לשיקום הרצועה ללא פירוזה", וכן כי הדבר היה מוביל לערבויות בינלאומיות שימנעו מישראל לשוב ולהילחם בארגון.

בהודעות אלו הוסיפו כי "בעבודה קשה, כולל תשלום מחירים כבדים, השבנו הביתה את כל החטופים, החיים והחללים כאחד, בלי להיכנע לחמאס", וטענו כי ישראל שולטת כיום ברוב שטח הרצועה וכי חמאס מצוי תחת לחץ מתמשך. עוד נכתב כי "מזל שלא נכנענו לניצן אלון ולקמפיין חסר האחריות שקרא למדינת ישראל להיכנע לארגון טרור".

שאלה שתגיע לוועדת חקירה

דברי אלון מחדדים את אחת השאלות הקשות ביותר של המלחמה: האם ישראל הייתה צריכה להעדיף עסקה כוללת מוקדמת, גם במחיר עצירת הלחימה, או להמשיך במערכה מתוך הנחה שלחץ צבאי ישפר את תנאי השחרור וימנע הישנות של איום דומה בעתיד. זו שאלה ציבורית, מוסרית וביטחונית שתעמוד ככל הנראה במוקד כל בדיקה ממלכתית עתידית.

בשלב זה אין הכרעה עובדתית מלאה בין הגרסאות. אלון מציג תמונת מצב של החמצת הזדמנויות מדיניות; מתנגדיו מציגים תמונה הפוכה, של סכנה לכניעה לחמאס ולפגיעה בביטחון ישראל. עד שתתברר התמונה המלאה מן הפרוטוקולים, מן החומרים המודיעיניים ומעדויות מקבלי ההחלטות, הוויכוח סביב דבריו ימשיך לשקף את הקרע העמוק בשאלה מה היה המחיר הנכון - ומה היה המחיר הכבד מדי.