רונן צור פורש מהדמוקרטים: "לא דרך רבין, הם קרובים יותר לעופר כסיף"

יועץ התקשורת רונן צור הודיע (24.6.26) כי לא יתמודד בבחירות המקדימות של מפלגת הדמוקרטים, ימים ספורים לאחר שהכריז על-כניסתו למרוץ. צור, מייסד "מכונת הניצחון" ומי שכיהן בעבר כראש מטה משפחות החטופים, נימק את החלטתו במסע השחרה שלטענתו נוהל נגדו "מתוך הבית", אך גם במחלוקת פוליטית עמוקה יותר על דרכה של המפלגה.

בהודעה שפרסם כתב צור: "החלטתי: אני לא אתמודד בפריימריז". בהמשך הבהיר כי אין בכוונתו להפסיק את פעילותו הציבורית: "אבל שלא תטעו לרגע - המלחמה שלי על המהפך במדינת ישראל ממשיכה בכל הכוח". צור ביקש להציג את פרישתו לא כנסיגה מן המאבק הפוליטי, אלא כהחלטה להמשיך אותו מחוץ לרשימת הדמוקרטים.

הקרבה לחד"ש במוקד הביקורת

החידוד המשמעותי בהודעת צור ובדבריו לאחריה אינו מסתכם בסערת המסרונים. צור תקף את הדמוקרטים על הכיוון הפוליטי שאליו, לדבריו, נגררה המפלגה. בשיחה בחדשות 12 הוא דיבר על "תהליך הממדאניזציה" [ע"ש ראש עיריית ניו-יורק, ע"י] שעברה המפלגה, ובדיווחים נוספים יוחסה לו הטענה כי הדמוקרטים קרובים מדי לעופר כסיף ולחד"ש.

מדובר בטענה חריפה במיוחד דווקא מצד מי שביקש רק לפני ימים ספורים להשתלב ברשימת הדמוקרטים. צור מאותת בכך כי הבעיה בעיניו אינה רק התנהלות נקודתית של מטה כזה או אחר, אלא מה שהוא רואה כהתרחקות של המפלגה מן המרכז הישראלי ומן הדרך המזוהה עם מפלגת העבודה ההיסטורית. את התחושה הזו סיכם במילים: "מצטער, אבל זה לא הבית שלי. זו לא הדרך של רבין, ואלו לא הנורמות שלי".

סערת המסרונים נגד שפר

ברקע הפרישה עומדת גם סערת המסרונים סביב אלוף במילואים נמרוד שפר, המתמודד אף הוא בבחירות המקדימות של הדמוקרטים. מסרונים נגד שפר הופצו למתפקדי המפלגה באופן שיצר מצג כאילו מקורם במחנה צור. בהמשך התברר כי המסרונים יצאו מצוותו של שפר, והוא התנצל ולקח אחריות על האירוע. עוזרו עומר התפטר.

צור קשר את האירוע הזה להחלטתו לפרוש. "ומה קיבלתי בתמורה? מסע השחרה אגרסיבי, מטונף ומתוזמן מתוך הבית", כתב. לדבריו, במקום להפנות את המאבק כלפי הממשלה וכלפי מה שהוא מכנה "מכונת הרעל", גורמים בתוך המחנה בחרו "להפנות את הסכינים פנימה. נגדי".

האשמה בשתיקה מבישה

צור לא הסתפק בביקורת על מפיצי המסרונים, אלא תקף גם את שאר המועמדים במפלגה. "והחלק הכי מביש? השתיקה", כתב. "אף אחד מהמועמדים האחרים לא מצא את האומץ הציבורי לקום ולגנות את הגועל הזה. כולם מילאו פיהם מים, גם אחרי שהתברר בדיוק מי הנוכל שעמד מאחורי הקנוניה הזו".

הטענה הזו מכוונת אל לב התדמית שהדמוקרטים מבקשים לבנות לעצמם: מפלגה ערכית, נקייה ושקופה יותר. צור, לעומת זאת, מצייר תמונה הפוכה - זירה פנימית שבה מועמדים שותקים לנוכח מה שהוא מתאר כמהלך מכוער, כל עוד הפגיעה אינה מופנית כלפיהם.

גם סקרי דעת הקהל ברקע

לפי דיווחים שפורסמו לאחר הודעת צור, ברקע ההחלטה עמדו גם תוצאות סקרי דעת קהל שלא היטיבו עמו. אם אכן כך, הפרישה אינה רק צעד ערכי או מחאה פנימית, אלא גם הכרה במציאות פוליטית מורכבת: צור נכנס למרוץ עם תהודה תקשורתית גבוהה, אך לא בהכרח עם בסיס תמיכה רחב דיו בתוך ציבור המתפקדים.

עבור הדמוקרטים, הפרישה של צור היא אירוע מביך. בתוך זמן קצר הפך מהלך שנועד להציג תנופה, פתיחות וכוח לוחמני חדש - לסיפור על האשמות פנימיות, מסרונים מפוברקים לכאורה, שתיקה של מועמדים וביקורת על קרבה לחד"ש ולעופר כסיף.

הנזק למפלגה כפול: מצד אחד, צור מאשים אותה בהתנהלות פנימית בעייתית; מצד שני, הוא מספק ליריביה הפוליטיים מסגור נוח במיוחד, שלפיו הדמוקרטים אינם מצליחים להציב גבול ברור בינם לבין השמאל הרדיקלי. גם אם במפלגה ידחו את הטענות, עצם העובדה שמי שביקש להצטרף לרשימה פורש כך בתוך ימים - מעניקה לסיפור כוח פוליטי ותקשורתי גדול.

צור ממשיך מבחוץ

על אף הפרישה, צור הבהיר כי ימשיך לפעול בזירה הציבורית. לדבריו, הוא יסיט את כוחותיו "למקום שבו הם באמת נחוצים", ויקדיש את ניסיונו וכליו "למאבק עיקש וחסר פשרות במכונת הרעל". את הודעתו חתם בסיסמה המזוהה עם פעילותו: "אני יודע לנצח. אתם יודעים לנצח. אנחנו ננצח".

בפועל, צור יוצא מן המקדימות אך לא מן המאבק. השאלה הפוליטית הגדולה היא מי נפגע יותר מן האירוע: צור, שנכנס ויצא במהירות מן המרוץ; או הדמוקרטים, שקיבלו ממנו כתב אישום פומבי על הדרך, על הנורמות ועל גבולות המחנה.