ראש השב"כ מזהיר בדיונים סגורים מפני תרחיש 7 באוקטובר באילת

ראש השב"כ דוד זיני מתריע בדיונים סגורים כי "7 באוקטובר הבא יהיה באילת", כך פורסם (22.6.26) בהארץ. לפי הדיווח, זיני הורה לבכירים בשירות להעמיד בראש סדר העדיפות תרחיש של מתקפה אפשרית על העיר הדרומית, שאותה הוא מחשיב לנקודת תורפה ביטחונית בשל מיקומה הגאוגרפי המבודד, ריחוקה ממרכזי הכוח והקרבה לגבולות יבשתיים וימיים.

על-פי מקורות ביטחוניים ששוחחו עם הארץ, בדיונים פנימיים בשב"כ ומחוצה לו הזהיר זיני מפני אפשרות של פלישה קרקעית לתוך אילת מגבולותיה היבשתיים, ובמיוחד מגבול ירדן. עוד נאמר כי נבחנת גם אפשרות של איום מכיוון גבולותיה הימיים של העיר. לפי אותם מקורות, זיני מכווין את יחידות המודיעין בשירות להתמקד בתרחיש כזה ולבחון אותו כפער מבצעי המחייב היערכות מחודשת.

עם זאת, בדיווח הודגש כי בתוך מערכת הביטחון יש מי שמביעים ספק ביחס למידת החשיבות שזיני נותן לתרחיש, ובעיקר ביחס לשאלה אם קיים מודיעין ממוקד המצביע על מתקפה מתוכננת. כלומר, בשלב זה אין מדובר בהכרח בהתרעה ממוקדת על כוונה מיידית, אלא בהצבת תרחיש קיצון בראש סדר היום המבצעי והמודיעיני של השירות.

אילת כנקודת תורפה

אילת היא יעד חריג במפת הביטחון הישראלית. היא מרוחקת ממרכז הארץ, נשענת על ציר גישה יבשתי ארוך ופגיעה, ונמצאת במרחב שבו נפגשים גבולות, ים, תיירות ותשתיות חיוניות. מבחינת תפיסת הביטחון, שילוב כזה מחייב התייחסות שונה מזו הניתנת לערים במרכז הארץ או ליישובי גבול מובהקים.

החשש שמייחס זיני לאילת נובע, לפי הדיווח, לא רק מהאפשרות של חדירה נקודתית, אלא מתרחיש רחב יותר: מתקפה שתנסה לייצר אפקט תודעתי, לפגוע בעיר שמזוהה עם שגרה ותיירות, ולהציב את ישראל בפני אירוע רב-זירתי הרחק מהמוקדים שבהם היא רגילה להחזיק כוננות גבוהה. לאחר 7 באוקטובר, עצם המונח "תרחיש ייחוס" קיבל משמעות מחמירה בהרבה: מה שבעבר נתפס כתרגיל קיצוני, נבחן כיום כשאלה מעשית של יכולת, כוונה, זמן תגובה ופערי הגנה.

עם זאת, ההבדל בין היערכות לתרחיש לבין התרעה מודיעינית הוא מהותי. גם אם ראש השירות מבקש "להפוך שולחן" ולחייב את הארגון לחשוב על נקודת קיצון, אין בכך בהכרח כדי ללמד שהשב"כ מחזיק מידע על חוליה, ארגון או מועד פעולה. לכן, המשמעות הציבורית של הדיווח כפולה: מצד אחד - איתות לכך שמערכת הביטחון בוחנת מחדש נקודות תורפה שנדחקו לשוליים; מצד שני - צורך להיזהר מהפיכת כל תרחיש עבודה לכותרת של בהלה.

הצל של 7 באוקטובר

מינויו של זיני לשב"כ לווה מלכתחילה בציפייה כי יביא עימו תפיסה לוחמנית, חשדנית ופחות שבויה בתבניות שהיו מקובלות לפני הטבח בעוטף עזה. כבר בעבר יוחס לו דוח שהזהיר מפני אפשרות של פשיטה בהפתעה כמעט בכל גזרה. כעת, לפי הדיווח, הוא מנסה לתרגם את הלקח הזה לזירה הדרומית הרחוקה - אילת.

הדיון הזה מתקיים במערכת ביטחון שעדיין בוחנת את כשלי 7 באוקטובר, ובהם הנטייה להפריד בין "יכולת" לבין "כוונה", ולהניח כי גם אם לאויב יש יכולת לבצע מתקפה חריגה, הוא לא בהכרח יעז להוציא אותה לפועל. אחרי הטבח, ההנחה הזאת נשחקה. לכן, גם תרחיש שאינו נתמך במודיעין קונקרטי יכול לקבל משקל גבוה יותר אם הוא חושף פער מבני: גבול ארוך, מרחב פתוח, עיר מבודדת, ועומס על כוחות שצריכים להגיב במהירות.

עם זאת, בתוך המערכת עצמה נשמעת הסתייגות. לפי הדיווח, יש גורמים שסבורים כי זיני מעניק משקל יתר לתרחיש אילת. ההסתייגות הזאת אינה שוללת את הצורך להיערך, אך היא מחדדת את השאלה הקלאסית של קהיליית המודיעין: היכן עובר הגבול בין ערנות מבורכת לבין ריכוז משאבים מוגזם בזירה שאינה בהכרח המאיימת ביותר.

פרדו מפנה את המבט ליהודה ושומרון

ברקע הדיווח על אילת, הציג ראש המוסד לשעבר תמיר פרדו אזהרה אחרת - רחבה, פוליטית וביטחונית יותר - בראיון לגדעון אוקו בהסכת "אחד ביום" של N12. פרדו טען כי האיום החמור ביותר על ישראל אינו בהכרח אירן, חיזבאללה או חמאס, אלא היעדר הכרעה בשאלת גבולות המדינה וההתדרדרות הפנימית סביב יהודה ושומרון.

"7 באוקטובר היה רק המבוא. מה שמצפה לנו ביהודה ושומרון הוא הרבה יותר גרוע", אמר פרדו, ממתנגדיו המובהקים של ראש הממשלה נתניהו. לדבריו, בעוד מתקפת 7 באוקטובר התרחשה מול חגורת יישובים צרה יחסית בעוטף עזה, יהודה ושומרון צמודים למרכז הכובד האזרחי של ישראל: "עוטף יהודה ושומרון זה מעפולה, דרך כל מרכז הארץ, מנתניה וחדרה ותל אביב וכפר סבא". במילים אחרות, פרדו אינו מצביע על עיר אחת או גבול אחד, אלא על קו מגע רחב, צפוף ורגיש בהרבה.

פרדו גם תקף את התפיסה שלפיה ניתן להמשיך במדיניות של "כיסוח הדשא" לאורך זמן. לדבריו, "כיסוח דשא לא מונע צמיחת דשא". לשיטתו, ישראל חייבת להגדיר את גבולותיה, לקבוע מי נמצא בתוך הריבונות הישראלית ומקבל זכויות מלאות, ומי נמצא מחוץ לה - תוך שמירת יכולת ביטחונית בידי צה"ל עד שייווצר פרטנר בצד השני.

שתי אזהרות, שתי תפיסות איום

החיבור בין אזהרת זיני לבין דברי פרדו אינו יוצר תמונה אחת פשוטה, אלא דווקא מדגים את הפער בין שתי שפות ביטחוניות. זיני, לפי הדיווח, מדבר בשפה של תרחיש מבצעי: היכן עלולה להתרחש מתקפה, מאיזה גבול, באילו תנאי שטח, ואיך מכוונים את המודיעין אל נקודת התורפה. פרדו מדבר בשפה אסטרטגית: מה קורה למדינה שאין לה גבולות ברורים, כיצד סכסוך מתמשך משנה את החברה מבפנים, ומהו המחיר של הימנעות מהכרעה.

שתי האזהרות אינן בהכרח סותרות זו את זו. להפך: הן משקפות את עומק המשבר הביטחוני שאחרי 7 באוקטובר. בקצה אחד עומדת אילת - עיר מבודדת, רגישה ומרוחקת, שעשויה להפוך ליעד סמלי אם האויב יזהה בה חולשה. בקצה האחר עומדת יהודה ושומרון - מרחב נפיץ, צמוד למרכז הארץ, שבו שאלה ביטחונית ושאלה מדינית שזורות זו בזו עד שקשה להפריד ביניהן.

הלקח העיקרי מן הדיווחים והאזהרות הוא שמערכת הביטחון אינה יכולה עוד להרשות לעצמה להסתפק במפות האיום הישנות. אחרי 7 באוקטובר, השאלה אינה רק איפה נמצא האויב, אלא איפה ישראל הניחה בטעות שהוא לא יפעל. אילת ויהודה ושומרון הן שתי תשובות שונות לאותה שאלה מטרידה.