נכשל ניסיון משפטי לפסול מראש חיבורים בין מפלגות ב"גוש טכני"

יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, השופט נעם סולברג, דחה על הסף בקשה שביקשה לקבוע הוראות נגד התמודדות של רשימות מועמדים משותפות מטעם כמה מפלגות - תופעה שהמבקש, אורי בכור, כינה "בלוק טכני". בכור חויב בהוצאות לאוצר המדינה בסך 1,000 שקל.

הבקשה עסקה באפשרות שמפלגות יתמודדו יחד במסגרת רשימת מועמדים אחת, בין היתר מחשש שאחת מהן או שתיהן לא יעברו לבדן את אחוז החסימה. לפי ההחלטה, אם רשימה כזאת נבחרת לכנסת, חבריה עשויים להתפצל לאחר מכן לסיעות נפרדות, בהתאם למפלגות שהגישו את רשימת המועמדים המשותפת.

הטענה: פגיעה בקול הבוחר

בכור טען כי רשימות כאלה פוגעות בעיקרון "קול אחד לכל אחד", המעוגן בחוק-יסוד: הכנסת, וביכולת הבוחר להשפיע ישירות על הרכב סיעות הכנסת. לדבריו, מנגנון כזה מעוות את תוצאות השיטה הדמוקרטית, מעניק לרשימות משותפות כוח עודף לעומת רשימות רגילות, פוגע בשוויון בזכות להיבחר ומאפשר למפלגות שהציבור אינו חפץ בהן להמשיך להתקיים בכנסת.

עוד נטען בבקשה כי "גוש טכני" (בלוק) עוקף למעשה את דרישת אחוז החסימה, מטעה את הבוחר, מנפח את כוחן של רשימות בחלוקת המושבים ונועד בעיקר להישרדות פוליטית ולצבירת כוח. בשל כך ביקש בכור לקבוע אמות מידה שיאסרו רישום רשימת מועמדים שבכוונתה להתפצל לסיעות נפרדות לאחר הבחירות, ואף לפסול רשימות ומועמדים המתמודדים במתכונת זו.

סולברג: אין מקור סמכות

סולברג דחה את הבקשה בלי לבקש תגובה מהגורמים שעליהם הצביע בכור. תחילה העיר כי המבקש מנה בבקשתו מפלגות ואישים שלטענתו מתעתדים להתמודד ברשימות משותפות בבחירות הקרובות, וכי "דומה שהיה מקום לפנות אליהם פנייה מוקדמת" לפני הגשת הבקשה.

לגוף העניין קבע סולברג כי בכור לא הצביע על מקור סמכות שמאפשר ליו"ר ועדת הבחירות לתת את הסעדים שהתבקשו. הוא הבהיר כי חוק-יסוד: הכנסת וחוק הבחירות מקנים סמכויות לאשר רשימות מועמדים או מועמדים יחידים, או לפסול אותם, אולם סמכויות אלה נתונות לוועדת הבחירות המרכזית. לדבריו, הסמכות היחידה הנתונה לו אישית נוגעת לאישור כי אין קלון בעבירה שבה הורשע מועמד.

החוק מכיר ברשימות משותפות

הנימוק המרכזי בהחלטה הוא כי בניגוד לעמדת המבקש, הסוגיה אינה חלל משפטי. סולברג קבע כי המחוקק "הכיר במפורש באפשרות להגיש רשימות מועמדים משותפות לכמה מפלגות", ואף העניק להן שם מפורש: "רשימת מועמדים משותפת".

בהחלטה פורטו כמה הוראות חוק המסדירות את הנושא. בין היתר, סעיף 57(ב) לחוק הבחירות קובע כי שתי מפלגות או יותר רשאיות להגיש יחד רשימת מועמדים, ולצד כל מועמד יש לציין את השתייכותו המפלגתית. סעיף 57(ג) מחייב חתימה של בא-כוח מטעם כל אחת מהמפלגות שהגישו את הרשימה. הוראות נוספות מסדירות את אותיות הרשימה, חלוקתה לסיעות לאחר הבחירות, הצטרפות חברי כנסת חדשים לסיעות שנוצרו מרשימה משותפת, וכן היבטים של מימון מפלגות ותעמולת בחירות.

על-רקע זה קבע סולברג כי המחוקק נתן דעתו להתמודדות של רשימות מועמדים משותפות "והסדיר את התמודדותה בהיבטים שונים ומגוונים". את ההחלטה חתם בקביעה כי הבקשה נדחית על הסף, והוסיף כי המבקש יישא בהוצאות לאוצר המדינה, "הפעם על הצד הנמוך", בסך 1,000 שקל.

המשמעות הפוליטית

ההחלטה אינה רק טכנית. היא משמרת את אחד הכלים הפוליטיים המרכזיים במערכות בחירות בישראל: חבירה זמנית בין מפלגות לצורך מעבר אחוז החסימה, גם כאשר אין ביניהן זהות מלאה. סולברג לא נדרש לשאלה אם מדובר במהלך רצוי מבחינה ציבורית או פוליטית, אלא לשאלה אם ניתן לאסור אותו משפטית במסגרת סמכותו - ועל כך השיב בשלילה ברורה.

במילים אחרות: מי שמבקש לשנות את כללי המשחק בנוגע ל"גושים טכניים" לא יוכל לעשות זאת באמצעות בקשה ליו"ר ועדת הבחירות. הדרך לכך עוברת בחקיקה, ולא בהחלטה מינהלית או שיפוטית ערב הבחירות.