''
נקודה
תל אביב
שמיים בהירים
26°
ירושלים 21°
חיפה 26°
באר שבע 24°
אילת 30°
מדורים
שימושי PLUS

צו הגנה זמני נותר חמישה חודשים - והעיכוב פגע במתלוננת ובמשפחה

נציב תלונות הציבור על שופטים קיבל תלונה נגד שופט בבית המשפט לענייני משפחה * ההליך עסק בצו הגנה על-רקע חשד לפגיעה מינית בקטינה * פסק הדין ניתן רק לאחר יותר מחמישה חודשים * הנציב קבע כי העיכוב והיעדר המענה לבקשות פגעו בזכויות המתלוננת ובתא המשפחתי

עידן יוסף
ו' תמוז התשפ"ו
ההכרעה התעכבה [עיבוד AI]
ההכרעה התעכבה [עיבוד AI]

נציב תלונות הציבור על שופטים, השופט בדימוס אשר קולה, קיבל תלונה נגד שופט בבית המשפט לענייני משפחה, לאחר שקבע כי פסק דין בהליך למתן צו הגנה התעכב פרק זמן בלתי סביר, בעוד צו זמני נותר בתוקף במשך יותר מחמישה חודשים. בהחלטה שפורסמה קבע קולה כי אף שהנציבות אינה ערכאת ערעור ואינה בוחנת את תוכן ההחלטות השיפוטיות, העיכוב במתן פסק הדין וההתעלמות מבקשות חוזרות למתן הכרעה פגעו בזכויות המתלוננת ובתחושת הצדק. שם השופט לא נמסר לפרסום.

הרקע: צו הגנה על-רקע חשד חמור

ההליך החל בבקשה לצו הגנה נגד המתלוננת, על-רקע חשד לפגיעה מינית בבתו הקטינה של בעלה מנישואיו הקודמים. במקביל הוגשה נגד המתלוננת תלונה במשטרה. תחילה ניתן נגדה צו הגנה במעמד צד אחד בבית משפט השלום, ולאחר מכן הועבר ההליך לבית המשפט לענייני משפחה, לפי בקשתה.

הדיון במעמד הצדדים התקיים כבר באוגוסט 2025, אך פסק הדין הסופי ניתן רק בינואר 2026. במשך התקופה הזאת נותר הצו הזמני בתוקף, אף שמטבעו צו כזה נועד להיות פתרון קצר ומיידי עד להכרעה מנומקת.

התלונה: חמישה חודשים תחת צו זמני

המתלוננת טענה כי התנהלות השופט הייתה חריגה ובלתי סבירה. לדבריה, צו ההרחקה הזמני שניתן נגדה נותר בתוקף למשך יותר מחמישה חודשים, למרות שהגישה בקשות חוזרות ונשנות למתן פסק דין. לטענתה, העיכוב פגע בזכויותיה היסודיות, בזכותו של בעלה - אבי הקטינה - לקשר עם בתו, ובקשר שלה עצמה עם הקטינה.

עוד טענה כי בתקופה זו הייתה בהריון מתקדם ובהמשך ילדה תינוקת, ונאלצה לצאת מן הבית עם התינוקת מספר פעמים בשבוע כדי לאפשר את המשך הקשר בין האב לבתו. לטענתה, המצב שנוצר היה קשה במיוחד עבור המשפחה כולה.

טענות ערעוריות נותרו מחוץ לבירור

המתלוננת העלתה גם טענות הנוגעות לתוכן פסק הדין: לדבריה, לא ניתן משקל מספיק לסגירת התיק הפלילי נגדה בידי הפרקליטות, השופט סירב למנות מומחה מקצועי למרות הסכמת הצדדים, ובפסק הדין נפלו פגמים מהותיים ושגיאות עובדתיות.

קולה הבהיר כי טענות מסוג זה אינן בסמכותו. הנציב אינו משמש ערכאת ערעור ואינו בוחן את שיקול הדעת השיפוטי לגופו. לכן, הבירור התמקד רק בשאלת העיכוב במתן פסק הדין ובאי-מתן מענה לבקשות החוזרות של המתלוננת.

תגובת השופט: לבטים והמתנה לתיק הפלילי

השופט הסביר כי העיכוב נבע מלבטים משמעותיים ומהצורך להגן על הקטינה. לדבריו, הוא הורה להעביר לעיונו את תיק החקירה המשטרתית, אך תשובת הפרקליטות שלפיה התיק נסגר התקבלה רק לאחר זמן מה.

עוד טען השופט כי הצו הזמני לא הוארך לתקופה המרבית, וכי לא הייתה פגיעה בזכות האב לקשר עם בתו, משום שהאב לא היה צד להליך ולא ניתן נגדו סעד. הוא גם טען כי הצו לא חייב את המתלוננת לצאת מן הבית, מאחר שלא כלל הרחקה פיזית מהקטינה.

הנציב: הצו הזמני הפך בפועל למעמסה מתמשכת

קולה דחה את ההסבר שלפיו לא הייתה פגיעה ממשית במשפחה. הוא הפנה לכך שהצו הזמני אסר על המתלוננת להטריד את הקטינה, לאיים עליה, לפגוע בה או ליצור עמה קשר בכל דרך - בעל פה, בכתב או בכל אמצעי אחר. בנסיבות משפחתיות רגישות, איסור כזה אינו עניין טכני בלבד.

לפי החלטת הנציב, מבקשות המתלוננת עלה כי במהלך ההליך היא הייתה בהריון מתקדם ובהמשך ילדה, וכי הדרישה להימנע מכל קשר עם הקטינה יצרה עבורה מצב בלתי נסבל. התמשכות הצו הזמני ללא הכרעה סופית פגעה, לדבריו, בזכויותיה ובאיכות חייה, והשפיעה גם על התא המשפחתי כולו, לרבות הקשר בין האב לבתו.

העיכוב: יותר משלושה חודשים מהסיכומים

הנציב קבע כי פסק הדין ניתן בחלוף יותר משלושה חודשים ממועד הגשת הסיכומים האחרונים בתיק, וכחודשיים לאחר הודעת הפרקליטות על סגירת התיק. לאורך התקופה הזאת, כך נקבע, לא ניתן מענה לבקשות חוזרות של המתלוננת למתן פסק דין.

לדברי קולה, עיכוב כזה - ובמיוחד התעלמות מבקשות לגיטימיות - פוגע באמון הציבור ובתחושת הצדק. כאשר צו זמני נותר בתוקף חודשים ארוכים, ללא הכרעה מנומקת וסופית, הפגיעה אינה רק דיונית; היא משפיעה בפועל על חיי המשפחה ועל זכויות הצדדים.

המסר לשופטים: לעדכן, לא להתעלם

קולה הדגיש כי במקרים כאלה ראוי שבית המשפט ייזום בעצמו עידכון לצדדים באשר למועד הצפוי למתן פסק הדין, ולא יותיר בקשות חוזרות ללא מענה. גם כאשר השופט מתלבט, גם כאשר החומר רגיש, וגם כאשר נדרשת זהירות מיוחדת - הצדדים אינם אמורים להישאר בחוסר ודאות מוחלט.

החלטה שיפוטית מאוחרת מדי עלולה להפוך את הסעד הזמני לעובדה מוגמרת. זה בדיוק החשש שהנציב הצביע עליו: צו זמני שנועד לגשר על פרק זמן קצר הפך בפועל למצב מתמשך, ללא הכרעה סופית בזמן סביר.

התוצאה: התלונה נמצאה מוצדקת

בסיכומו של דבר קבע הנציב כי התלונה מוצדקת בכל הנוגע לעיכוב במתן פסק הדין ולאי-מתן מענה לבקשות המתלוננת. טענותיה לגוף ההכרעה לא נבחנו, אך ההתנהלות הדיונית לבדה הספיקה לקבלת התלונה.

בהליכי צו הגנה, שבהם החלטה זמנית עשויה להשפיע מיד על מגורים, הורות, קשר משפחתי ואיכות חיים, הזמן הוא חלק מן הצדק. כאשר פסק דין מתעכב חודשים ארוכים ובקשות חוזרות אינן נענות, גם שתיקה שיפוטית עלולה להפוך לפגיעה ממשית.

אשר

תגובות

רגע, שקט פה מדי

דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה