חתן פרס ישראל האמן יעקב אגם מת בגיל 98

האמן יעקב אגם, חתן פרס ישראל לאמנות פלסטית לשנת תשפ"ו, הלך לעולמו (21.6.26). בן 98 היה במותו. אגם נחשב לאחד האמנים הישראלים המוכרים בעולם, ולאחד ממעצבי שפת האמנות הקינטית והאמנות האופטית - אמנות שאינה מסתפקת במבט אחד, אלא משתנה עם תנועת הצופה, האור והזמן.

צילום: יצחק שמיר מתעטף בטלית שעיצב יעקב אגם [צילום: נתן אלפרט/לע"מ]

הצופה הפך לחלק מהיצירה

אגם נולד בראשון לציון בשנת 1928 בשם יעקב גיבשטיין, למשפחה דתית. הוא למד בבצלאל בירושלים, המשיך את לימודיו בציריך אצל יוהנס איטן, ממובילי תורת הצבע והצורה של אסכולת הבאוהאוס, ובהמשך הגיע לפריז - העיר שבה התגבשה דרכו האמנותית הבינלאומית. כבר מראשית דרכו ביקש לערער על התפיסה של יצירת אמנות כעצם קבוע, ולהכניס אליה ממד נוסף: תנועה בזמן ובמרחב.

הפריצה של אגם הייתה קשורה ביכולתו להפוך את הצופה ממשקיף פסיבי לשותף פעיל. ביצירותיו, התמונה אינה נחשפת בבת אחת: היא משתנה לפי זווית העמידה, לפי המרחק, לפי התנועה ולפי האור. זו הייתה תרומתו הגדולה לשפה החזותית של המאה ה-20 - אמנות שאינה "תלויה" רק על הקיר, אלא מתרחשת מול העיניים.

פרס ישראל - חודשים לפני מותו

רק השנה הוכרז אגם כחתן פרס ישראל בתחום האמנות הפלסטית, ציור, פיסול וצילום. בנימוקי ועדת הפרס נקבע כי פועלו "מהדהד תרומה רבת שנים לאמנות הישראלית והבינלאומית זה שבעה עשורים", וכי הוא "פרץ את גבולות האמנות הפלסטית כפי שהייתה מוכרת וחידש שפות של אמנות קינטית ואמנות אופ ארט".

הטקס האישי שבו קיבל את הפרס נערך במוזאון אגם בראשון לציון, ולא בטקס הממלכתי המרכזי, בשל מצבו הבריאותי וגילו המתקדם. לפי הדיווחים מאותו אירוע, אגם היה מרותק לכיסא גלגלים ולא יכול היה להגיע לירושלים, ולכן הגיעו אליו שר החינוך ובני משפחתו למוזאון הנושא את שמו.

צילום: [צילום: משה מילנר/לע"מ]

מזרקת דיזנגוף, מלון דן והחותם הציבורי

בישראל מזוהה אגם במיוחד עם מזרקת "אש ומים" בכיכר דיזנגוף בתל אביב, שהפכה לאחד הסמלים החזותיים המוכרים של העיר. לצד זאת יצר עבודות ציבוריות רבות, ובהן חזית מלון דן בתל אביב, פסלון הזכייה של אירוויזיון 1999, ועבודת הקיר "מצעד הזמן" בכניסה למוזאון תל אביב.

אגם לא היה רק אמן גלריות. יצירותיו ביקשו לצאת אל המרחב הציבורי, אל הרחוב, אל הכיכר ואל הבניין. בכך הוא הפך את האמנות שלו לחלק מן הנוף הישראלי, גם עבור מי שלא נכנס מעולם למוזאון. צבעיו החדים, הצורות הגאומטריות והמשחקים האופטיים הפכו לסימן היכר מיידי.

צילום: [צילום: מרים אלסטר/פלאש 90]

מוזאון בעיר הולדתו

בשנת הלימודים תשע"ח נפתח בראשון לציון מוזאון אגם לאמנות, המוקדש ליצירתו ולזרם האמנות הקינטית. המוזאון הוקם ביוזמה משותפת של עיריית ראשון לציון ושל אגם עצמו, ומציג יצירה המשתרעת על פני יותר משבעה עשורים - מאוספים בינלאומיים ועד עבודות מאוחרות.

יש בכך סגירת מעגל ישראלית מובהקת: האמן שיצא מראשון לציון, למד בירושלים, התפתח בציריך ובפריז והציג ברחבי העולם, זכה בסוף ימיו לבית קבע בעיר הולדתו. לא עוד רק ייצוג ישראלי בחוץ לארץ, אלא גם מוסד מקומי שמבקש להנגיש את שפתו לדורות הבאים.

מורשת של תנועה

אגם הותיר אחריו גוף יצירה עצום, אך גם רעיון פשוט ועמוק: העולם אינו נראה אותו דבר מכל זווית. ביצירתו, שינוי נקודת המבט אינו קישוט אמנותי אלא עקרון חיים. הצופה נדרש לזוז, להתקרב, להתרחק, לשנות עמדה - ורק אז מתגלה לו תמונה אחרת.

מותו של אגם הוא פרידה מאחד האמנים הישראלים היחידים שהצליחו ליצור שפה חזותית מזוהה בעולם כולו. הוא לא צייר רק צבעים וצורות, אלא לימד את הצופה שיעור מתמשך בתנועה, בסבלנות ובאפשרות לראות אחרת.

האקדמיה בצלאל לאמנות ועיצוב בירושלים הביעה צער על פטירתו של אגם, מבוגריה הבולטים. בהודעה מטעמה נכתתב שאגם, שלמד בבצלאל אצל מורי דור המייסדים ובהם מרדכי ארדון, היה מחלוצי האמנות הקינטית והקדיש את יצירתו לחקר התנועה, הזמן והתפיסה. ראש המחלקה לאמנות והתוכנית לתואר שני באמנויות בבצלאל, יוסף קריספל, אמר כי אגם "הרחיב את מושג הציור והראייה אל מחוזות חדשים של תנועה, זמן ותפיסה, והפך את רעיון השינוי עצמו לחומר גלם אמנותי". לדבריו, מורשתו תמשיך להוות מקור השראה לאמנים בארץ ובעולם.