צה"ל מכתר עשרות מחבלי חיזבאללה ברכס עלי טאהר

כוחות צה"ל מכתרים (20.6.26) מפקדה של חיזבאללה ברכס עלי טאהר שבדרום לבנון, שבה נמצאים עשרות מחבלים ומפקדים של הארגון. לפי הדיווחים, מדובר באחד המתחמים המשמעותיים של חיזבאללה במרחב, כחלק מן המערך המבוצר שבנה הארגון לאורך השנים בדרום לבנון.

רכס עלי טאהר, הסמוך למרחב הבופור ונבטיה, נחשב לנקודת שליטה חשובה במיוחד. מהאזור ניתן להשקיף על צירים מרכזיים בדרום לבנון, והוא שימש את חיזבאללה לבניית תשתיות פיקוד, שליטה, אש ותנועה. הכיתור הישראלי נועד לבודד את הכוח שנמצא במתחם, לשלול ממנו יכולת תמרון ולפגוע בשדרת הפיקוד המקומית של הארגון.

המתחם של חיזבאללה נסגר

הכיתור ברכס עלי טאהר מלמד כי צה"ל אינו מסתפק בתקיפות אוויריות נקודתיות, אלא פועל לפרק את התשתיות שחיזבאללה בנה בעומק השטח. מדובר במהלך שנועד לשנות את תמונת השליטה בדרום לבנון: פחות מרחב תמרון לחיזבאללה, יותר אחיזה ישראלית בנקודות מפתח, ופגיעה ביכולת הארגון לשקם במהירות את מערכי האש והפיקוד שלו.

במישור המבצעי, אם אכן עשרות מחבלים ומפקדים לכודים במפקדה, מדובר באירוע בעל משמעות רחבה יותר מפגיעה בעוד יעד. מפקדה כזו אינה רק מבנה או מוצב, אלא מרכז עצבים: מקום שבו מתבצעים תיאום, העברת פקודות, שמירת קשר עם חוליות בשטח וניהול מערכי אש. כיתור כזה עשוי לייצר לחץ כבד על חיזבאללה, הן בשטח והן בתודעה.

קאסם מצהיר: ישראל תיסוג

במקביל להתפתחויות בשטח, מנהיג חיזבאללה נעים קאסם ניסה לשדר ביטחון בנאום פומבי. לדבריו: "התוכנית לרסק אותנו נכשלה, ישראל תצא מלבנון עד המטר האחרון".

דבריו של קאסם נועדו לשקם את דימוי העמידה של חיזבאללה מול הציבור הלבנוני והציר האירני, אך הם נשמעים על-רקע מציאות מבצעית מורכבת בהרבה מבחינת הארגון. בעוד הוא מציג את חיזבאללה כמי שספג את הלחץ הישראלי ונותר עומד, צה"ל ממשיך להעמיק את הפעולה בדרום לבנון ולפגוע בנכסים שבהם השקיע הארגון במשך שנים.

המסר האירני לוושינגטון

לפי דיווח בערוץ i24News, גורם ביטחוני ישראלי מזהיר כי הפעולה שבה נהרגו ארבעה לוחמי צה"ל בלבנון היא חלק ממאמץ משותף של אירן וחיזבאללה לפגוע ביחסים בין ירושלים לוושינגטון. לפי אותו גורם, אירן מנצלת את המשבר גם כדי להתחמק מן המשא-ומתן.

ההיגיון האירני ברור: חיזבאללה מפעיל לחץ צבאי על ישראל בגבול הצפון, וישראל נדרשת להגיב. ככל שהתגובה הישראלית רחבה יותר, כך קל יותר לטהרן ולביירות לטעון כי ישראל מפרה את ההבנות ומקשה על המאמץ האמריקני לייצב את הזירה. בדרך זו מנסה אירן להפוך את דרום לבנון לזירת חיכוך לא רק בין צה"ל לחיזבאללה, אלא גם בין ישראל לארצות הברית.

מלכודת צבאית ומדינית

ישראל ניצבת לכן בפני שני מסלולי לחץ במקביל. בשטח, עליה למנוע מחיזבאללה לשקם את אחיזתו בדרום לבנון ולהחזיר איום ישיר על יישובי הצפון. בזירה המדינית, עליה להבהיר לוושינגטון כי הפעולה הצבאית אינה מהלך התרסה, אלא תגובה לאיום מתמשך ולניסיונות של חיזבאללה לערער את המציאות הביטחונית.

דווקא על הרקע הזה, דבריו של קאסם חשובים. הם מבהירים כי חיזבאללה אינו מקבל את הדרישה הישראלית לפירוק מרחבי האיום בדרום לבנון, ואינו רואה בנוכחות צה"ל שם עובדה זמנית בלבד אלא יעד תודעתי ומדיני למאבק. מבחינתו, עצם ההבטחה שישראל תצא "עד המטר האחרון" היא ניסיון להציג את המשך הלחימה כמלחמת התשה שבה הזמן פועל לטובת הארגון.

בשלב זה, התמונה שמצטיירת היא של חיזבאללה שנמצא בלחץ כפול: לחץ צבאי ישיר בדרום לבנון, ולחץ תודעתי מול הציבור שלו לאחר שישראל פוגעת בנכסים שנחשבו במשך שנים לחלק מעומק ההגנה של הארגון. דברי קאסם נועד להקרין ביטחון, אך הכיתור ברכס עלי טאהר מציב מולו שאלה קשה: האם חיזבאללה עדיין שולט במרחב - או רק מנסה לשכנע את עצמו שהוא לא איבד אותו.