סולברג לשרי הליכוד והציונות הדתית: לשכה ממשלתית אינה אולפן תעמולה

יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת, השופט נעם סולברג, קיבל ברובן שורת עתירות שהגיש עו"ד ורו"ח ירון מאירי נגד שרים בממשלה, בטענה כי פרסמו ברשתות החברתיות סרטונים בעלי אופי תעמולתי שצולמו בלשכותיהם. בהחלטה נקבע כי חלק ניכר מהסרטונים מהווה תעמולת בחירות שנעשתה תוך שימוש בנכסי ציבור, בניגוד לחוק הבחירות דרכי תעמולה.

העתירות כוונו נגד השרים בצלאל סמוטריץ', אורית סטרוק, אופיר סופר, ניר ברקת, אבי דיכטר, גילה גמליאל, אלי כהן, חיים כץ ושלמה קרעי. חלק מהסרטונים הוסרו עוד לפני ההכרעה, ובהם הסרטון שעמד במוקד העתירה נגד השרה גמליאל, ולכן העתירה בעניינה נמחקה. לגבי יתר השרים קבע סולברג כי במקרים רבים מדובר בפרסומים שנועדו להשפיע על הבוחר באמצעות הצגת עמדות, הישגים או עימות עם גורמי מקצוע ומוסדות שלטון.

לשכה ממשלתית - נכס ציבורי

הקביעה המרכזית בהחלטה היא כי לשכת שר נחשבת נכס ציבורי, ולכן אין לצלם בה סרטוני תעמולת בחירות. סולברג הדגיש כי האיסור אינו פוגע ביכולתו של שר להציג לציבור את עמדותיו או הישגיו, אלא מגביל את המקום שבו נעשה הצילום. לדבריו, שר רשאי לומר אותם דברים ממש, אך לא מתוך לשכה ממשלתית או ממקום אחר הנחשב נכס ציבורי לצורך החוק.

עם זאת, סולברג הבחין בין לשכת שר במשרד ממשלתי לבין לשכה בכנסת. הוא קבע כי לשכה בכנסת אינה מקיימת את המאפיינים של נכסי הציבור לצורך סעיף 2א לחוק, ולכן דחה את העתירות ביחס לסרטונים שצולמו בלשכות בכנסת או במליאת הכנסת. בנוסף נקבע כי עצם השימוש בתואר "שר" או "שרה", וכן הופעת דגל הלאום, אינם כשלעצמם שימוש אסור בנכסי ציבור.

הסרטונים שיוסרו

העתירות נגד סמוטריץ', סטרוק, סופר וברקת התקבלו במלואן. המשמעות היא שעל כל אחד מהם להסיר מחשבונותיו ברשתות החברתיות את הסרטון או הסרטונים שנכללו בעתירה נגדו. בעניינו של ברקת מדובר בשלושה סרטונים, בעניינה של סטרוק בשניים, ובעניינם של סמוטריץ' וסופר בסרטון אחד כל אחד.

העתירות נגד דיכטר, כהן, כץ וקרעי התקבלו בחלקן. לגבי דיכטר נקבע כי סרטון אחד יוסר, ואילו העתירה ביחס לסרטון אחר נדחתה. לגבי כהן נקבע כי רוב הסרטונים יוסרו, אך סרטון אחד הנוגע לרפורמה במעבר בין ספקי גז בישול יוכל להישאר אם ייערך ממנו המשפט שבו ייחס לעצמו את שבירת מונופול חברת החשמל. לגבי כץ נקבע הסדר דומה ביחס לסרטון על מרכזי החוסן, שאפשר להשאירו אם יוסר ממנו המשפט שבו נטל לעצמו מזכה על החלטת הממשלה. לגבי קרעי התקבלה העתירה ביחס לשמונה סרטונים, ונדחתה ביחס לשלושה שצולמו בכנסת.

הטענות נדחו ברובן

השרים טענו, בין היתר, כי הסרטונים הם ביטוי פוליטי לגיטימי, כי לא הייתה בהם קריאה מפורשת להצביע עבורם, וכי קבלת העתירות תפגע בקשר בין נבחר הציבור לבין הציבור. סולברג דחה את הטענות העיקריות וקבע כי אין צורך בקריאה מפורשת להצביע עבור מועמד או מפלגה כדי שסרטון ייחשב תעמולת בחירות. לדבריו, הבוחר מבין היטב את המסר הפוליטי הנובע מהצגת הישגים, עמדות ומאבקים ציבוריים מצד שר מכהן.

טענת השיהוי נדחתה אף היא. סולברג ציין כי גם אם חלק מהסרטונים פורסמו חודשים לפני הגשת העתירות, הם עדיין זמינים בחשבונות השרים ברשתות החברתיות, ולכן יש אפשרות שהציבור ייתקל בהם. במצב כזה, לדבריו, ניתן להורות על הפסקת המשך ההפרה.

הוצאות של 63,500 שקל

לצד הצווים להסרת הסרטונים, הטיל סולברג הוצאות על השרים ומפלגותיהם. בסך-הכל נפסקו הוצאות בהיקף של 63,500 שקל, חלקן לטובת העותר וחלקן לטובת משרדי הממשלה והיועצת המשפטית לממשלה. ההוצאות הגבוהות ביותר נפסקו בעניינו של שר התקשורת שלמה קרעי - 18,500 שקל, לאחר שהעתירה התקבלה ביחס לשמונה סרטונים. בעניינו של שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן נפסקו 15,000 שקל, ובעניינו של השר חיים כץ נפסקו 9,000 שקל.

ההחלטה מצטרפת לשורה של הכרעות קודמות של ועדת הבחירות נגד שימוש בנכסי ציבור לצורכי תעמולה. המסר העולה ממנה ברור: מותר לשרים להתגאות בהישגים, להתווכח עם יריבים ולהציג עמדות פוליטיות - אך לא להפוך את לשכת השר לתפאורה של קמפיין אישי או מפלגתי.