מזכר ההבנות עם אירן נחתם בידי טראמפ ופזשכיאן

נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ ונשיא אירן מסעוד פזשכיאן חתמו הלילה (אור ליום ה', 18.6.26) על מזכר ההבנות בין ארצות הברית לרפובליקה האיסלאמית של אירן. על-פי הדיווחים שנמסרו מן הצדדים, מדובר במסמך הכולל 14 סעיפים, שנועד להביא לסיום המלחמה הנוכחית ולפתוח מסלול להסכם סופי בתוך 60 יום. החתימה התבצעה דיגיטלית, ללא טקס רשמי בשוויץ, אף שהאפשרות לקיים שם פסגה נשקלה קודם לכן.

משרד החוץ האירני היה הראשון שהודיע על החתימה הרשמית, בהודעה שפורסמה באמצעות סוכנות הידיעות "תסנים". לאחר מכן אישרו גם מקורות אמריקניים רשמיים כי ההליך הושלם. בטלוויזיה הממלכתית באירן דווח כי מזכר ההבנות נכנס לתוקף, וברויטרס דווח מפי מקור אמריקני כי המסמך נחתם דיגיטלית בידי טראמפ ופזשכיאן. לפי דיווח נוסף, טראמפ חתם על עותק של ההסכם במהלך ארוחת ערב עם נשיא צרפת בארמון ורסאי, והעותק החתום נשלח לאירנים ולמתווכות.

הסכם מסגרת - לא הסכם סופי

בכיר בבית הלבן הדגיש בתדרוך לעיתונאים כי מזכר ההבנות אינו מעניק לאירן הטבות מיידיות ללא תמורה, אלא יוצר מסגרת מדורגת ומותנית להסכם סופי. לדבריו, "התקשורת באירן ובישראל הציגה או הבינה לא נכון חלקים גדולים מההסכם". הוא הגדיר את המסמך בראש ובראשונה כהסכם שנועד לאפשר פתיחה מיידית של מצר הורמוז, לחייב את האירנים לטפל במלאי החומר הגרעיני המועשר וליצור מנגנון שבו הקלות כלכליות יינתנו בהתאם להתנהגותה של אירן.

לדברי אותו בכיר, מטרת המסמך היא להביא לסיום מיידי וקבוע של המלחמה בכל החזיתות, כולל בלבנון, אך ההסדר הסופי הוא שיעגן את מלוא ההתחייבויות. טראמפ עצמו הבהיר כי פרק הזמן של 60 הימים אינו "דד-ליין קשיח", כל עוד האירנים "מתנהגים כמו שצריך". בטהרן, לעומת זאת, הבהירו כי המשא-ומתן על הסכם סופי יחל רק לאחר הפשרה חלקית של כספים והסרת חלק מן העיצומים, בהתאם למזכר ההבנות.

המחלוקת על האורניום

אחת הסוגיות המרכזיות שנותרו פתוחות היא סוגיית החומר הגרעיני המועשר שבידי אירן. דובר משרד החוץ האירני, אסמאעיל בקאאי, הבהיר כי אירן לא תעביר את החומר המועשר אל מחוץ לשטחה. לדבריו: "כבר מההתחלה הבהרנו כי החומר הגרעיני המועשר לא יועבר אל מחוץ לאירן, זה לא מקובל עלינו". הוא הוסיף כי דילול האורניום המועשר בתוך אירן מוצע כעת כאפשרות בלבד.

בקאאי הדגיש כי מבחינת טהרן קיימות כמה אפשרויות שאינן מקובלות כלל: העברת החומרים הגרעיניים המועשרים אל מחוץ למדינה, העשרה ברמה אפסית ופירוק מתקני הגרעין. מנגד, בכיר בבית הלבן אמר כי ההקלות בעיצומים אינן מנותקות מן ההסדר הגרעיני, וכי המזכר מחייב פתרון לסוגיית החומר המועשר הקיים, לפחות באמצעות דילול בפיקוח סבא"א. לדבריו, אין הפרדה בין נושא העיצומים לבין עמידת אירן בהתחייבויות הגרעיניות.

הורמוז לא יחזור לאחור

סוגיה רגישה נוספת היא מצר הורמוז. בטהרן הבהירו כי השליטה בנתיבי השיט האסטרטגיים תישאר בידיה. דובר משרד החוץ האירני אמר כי "סוגיית מצר הורמוז נמצאת באחריות אירן ועומאן בלבד", והוסיף כי מנגנוני ניהול המצר גובשו עם עומאן במידה רבה. לדבריו, אירן תגבה תשלום בתמורה לשירותים שיינתנו במצר, והתנועה הבטוחה בו תתבצע תוך שמירה על ריבונותה ושליטתה של הרפובליקה האיסלאמית.

יו"ר הפרלמנט האירני, מוחמד באקר קאליבאף, אמר כי מצר הורמוז לא יחזור למצבו הקודם. לדבריו, "לאירן הזכות לגבות תשלום על המעבר", וההסכם קובע שאירן ועומאן ידונו בסידורים אלו. גם מנהל המשא-ומתן הבכיר של אירן מסר כי אין בכוונת טהרן להשיב את התנאים במצר למצבם לפני המלחמה, אך טען כי אין בכך משום פעולה נגד המשפט הבינלאומי או נגד חופש הניווט הימי.

מנגד, הבכיר בבית הלבן הדגיש כי המעבר של כלי שיט מסחריים במצר הורמוז יהיה בטוח וללא אגרה, וכי אירן תידרש לעבוד לא רק מול עומאן אלא גם מול מדינות המפרץ כדי לגבש הסדר ארוך טווח לניהול התנועה הימית. לדבריו, כבר אתמול, לראשונה מאז תחילת הסכסוך, אירן לא ירתה לעבר כלי שיט במצר, וזו הייתה אחת הסיבות לירידת מחירי הנפט.

העיצומים והכספים המוקפאים

בטהרן דורשים כי ארצות הברית תסיר כעת את העיצומים המוטלים על יצוא הנפט האירני ותאפשר לרפובליקה האיסלאמית לייצא נפט. דובר משרד החוץ האירני אמר כי "הסרת הסנקציות על יצוא הנפט של אירן מתחילה היום". הוא הוסיף כי בתקופת 60 הימים אסור לצד השני להגדיל את נוכחותו הצבאית באזור או להטיל עיצומים חדשים.

בבית הלבן מציגים את הדברים אחרת. הבכיר האמריקני אמר כי ההיתרים שמשרד האוצר האמריקני צפוי להנפיק נועדו לתקן מצב שבו העיצומים אפשרו בפועל לסין לרכוש נפט אירני בהנחה גדולה. לדבריו, ההיגיון האמריקני הוא לסיים את "המצב האבסורדי הזה" כחלק מהסדר כולל. באשר לנכסים האירניים המוקפאים, הוא הדגיש כי אירן לא תקבל גישה לכספים עם חתימת מזכר ההבנות, אלא רק אם תעמוד בהתחייבויותיה ותיישם את ההסכם.

המחלוקת נוגעת גם לקרן השיקום הכלכלית. בכיר בצוות המשא-ומתן האירני אמר כי על-פי מזכר ההבנות, 300 מיליארד דולר יוקצו להשקעה באירן, וחלקם יופנו לשיקום. טראמפ הכחיש מוקדם יותר את הטענה הזו והגדיר אותה "סיפור שקרי שפורסם בטעות". הבכיר בבית הלבן אמר כי הסעיף הכלכלי אינו מחייב את ארצות הברית להעביר כספים לטהרן, וכי "הסעיף הזה לא מחייב אותנו לשלם אפילו סנט אחד לאירן". לדבריו, אם אירן תעמוד בהתחייבויותיה, הקלות בעיצומים עשויות לאפשר למדינות אזוריות, ובהן איחוד האמירויות, להשקיע במיזמים כלכליים באירן.

לבנון בלב ההסכם

באירן הדגישו במיוחד את חשיבות לבנון במזכר ההבנות. דובר משרד החוץ האירני אמר כי "הרפובליקה האיסלאמית הוכיחה שאינה נוטשת את ידידיה בשום מצב". לדבריו, "עבורנו, הפסקת האש וסיום המלחמה בלבנון היו ונותרו חשובים לא פחות מאשר אירן עצמה". הוא הוסיף כי לבנון מוזכרת שלוש פעמים בסעיף הראשון של המזכר, לצד התחייבות לכיבוד שלמותה הטריטוריאלית וריבונותה הלאומית.

בהודעה נוספת מטעם משרד החוץ האירני נאמר כי "אמריקה מחויבת לכפות על המשטר הציוני להפסיק את פעילותו בלבנון לאלתר. אם זה לא יקוים הרי זה יחשב הפרה מעשית של ההסכם". בכך מנסה טהרן לקשור בין יישום מזכר ההבנות לבין הפסקת הפעילות הישראלית בלבנון, ולהציג את ההסכם לא רק כהסדר בין אירן לארצות הברית, אלא גם כהישג אזורי מבחינתה.

אירן מזהירה מפני הפרות

לצד ההודעה על-כניסת המזכר לתוקף, טהרן שלחה מסר אזהרה בנוגע ליישומו. דובר משרד החוץ האירני אמר: "אין בכוונתנו למלא את התחייבויותינו בזמן שהצד השני מתחמק מיישום התחייבויותיו". לדבריו, אירן תפקח "ללא כל פשרה" על יישום התחייבויות הצד השני, ותבצע את התחייבויותיה רק אם הצד השני יקיים את שלו.

באותה רוח הדגיש בקאאי כי יכולות ההגנה של אירן אינן חלק מן המשא-ומתן. ביחס לטילים הבליסטיים אמר: "הטילים של אירן נועדו רק לירי, לא למשא-ומתן - הם לא אוהבים שמישהו מדבר עליהם". לדבריו, "יכולות ההגנה של אירן לא יידונו בשום תהליך או עם אף צד". בהצהרה תקיפה נוספת אמר דובר משרד החוץ האירני כי "אירן ניצחה שתי מעצמות גרעיניות שתמכו בהן מדינות אחרות. איננו משיקים סיסמאות, אלא אנו כוח על ממשי".

הפער בין וושינגטון לטהרן

מזכר ההבנות נכנס אומנם לתוקף, אך כבר בשעות הראשונות שלאחר החתימה נחשף פער עמוק בין האופן שבו וושינגטון מציגה את ההסכם לבין האופן שבו טהרן מפרשת אותו. ארצות הברית מדגישה מנגנון מותנה ומדורג, פתיחה בטוחה של מצר הורמוז, טיפול במלאי החומר המועשר והקלות כלכליות רק בתמורה לעמידה בהתחייבויות. אירן, לעומת זאת, מדגישה את אי-הוצאת החומר המועשר משטחה, את זכותה לגבות תשלומים במצר הורמוז, את הסרת העיצומים על יצוא הנפט ואת הפסקת הפעילות הישראלית בלבנון.

על-פי שלל הדיווחים וההצהרות, זהו עדיין מסמך מסגרת יותר מאשר הסכם סופי. הוא יצר הפסקה מדינית ראשונית ופתח מסלול של 60 יום, אך הותיר שאלות מהותיות ללא הכרעה מוסכמת: עתיד החומר המועשר, אופי הפיקוח הגרעיני, מעמד מצר הורמוז, היקף ההקלות הכלכליות, הכספים המוקפאים והקשר בין יישום ההסכם לבין הנעשה בלבנון. הפערים הללו עשויים לקבוע אם מזכר ההבנות יהפוך להסכם קבע - או למסמך ביניים שיקרוס כבר בשלב הפרשנות.