נדחתה מרבית תביעתו של גונן בן יצחק בגין הכינוי "סוטה"

בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים דחה את מרבית תביעתו של פעיל המחאה עורך הדין גונן בן יצחק נגד חנה וייזר בגין לשון הרע ברשת החברתית X. התובע עתר לקבלת פיצויים בסך של 38,900 שקלים לאחר שהנתבעת כינתה אותו בסדרת ציוצים "סוטה" ואף אגדה את דבריה תחת תג ההקבצה "#גונן_הסוטה".

במסגרת פסק הדין שניתן (יום א', 14.06.26) (ת"ק 37160-12-25), דחה הרשם הבכיר דוד ארמון כי מרבית תביעתו של בן יצחק. הנתבעת חויבה לשלם פיצוי מופחת וסמלי בסך 900 שקלים בלבד, מאחר שמרבית הדברים חוסים תחת הגנת תום הלב.

בן יצחק טען בכתב התביעה כי הפרסומים השפילו אותו, בזו לו ופגעו במשרתו ובאמינותו הציבורית, תוך שהם מייחסים לו סטיות מיניות ובעיות נפשיות. מנגד, וייזר טענה כי מדובר בתביעת השתקה וכי עומדות לזכותה הגנות אמת בפרסום ותום לב. לטענתה, השימוש בכינוי נעשה כתיאור ערכי של סטייה מנורמות התנהגות ציבוריות מקובלות, לאור נוהגו של התובע להלך אימים על יריביו הפוליטיים באמצעות חשיפת פרטים אינטימיים ועיסוק בחיי המין שלהם. וייזר הוסיפה כי (יום ג', 10.09.24) בחר התובע להפיץ מחדש את דבריה לעשרות אלפי עוקביו תוך התייחסות צינית לעצמו כ"סוטה", מה שמוכיח כי לא ראה בכך פגיעה בשמו הטוב בזמן אמת.

בית המשפט ניתח באופן מעמיק את מהות הביטוי "סוטה" ואת ההקשר שבו פורסם, וקבע כי אין מחלוקת כי התובע פרסם בעצמו ציוצים רבים העוסקים בחיי מין של אישי ציבור, פוליטיקאים, עיתונאים ואחרים. פרסומים אלו מצד התובע כללו רמיזות, עקיפות יותר או פחות, בדבר זהות אותם אישים, וכן כללו איומי חשיפה ברשת. הנתבעת ראתה בציוצי התובע פרקטיקה מגונה של עיסוק אובססיבי ומציצני בחיי המין של אחרים, ומכך הסיקה את מסקנתה כי התובע הוא בעל אובססיה בלתי נדלית לחיי המין של אחרים.

הבעת דעה מנומקת מול תיוג חורג

הרשם הבכיר הבהיר כי עיון בפרסומים מעלה כי הם נעשו ברשת החברתית כשרשור ארוך ומפורט, אשר נפתח בסקירה של ציוצים שונים שפרסם התובע עצמו, שכולם עסקו בהקשרים מיניים של צדדים שלישיים. בית המשפט קבע כי הביטוי "גונן הסוטה" שבו השתמשה הנתבעת משקף בהקשרו הספציפי הבעת דעה של הנתבעת בקשר למעשיו של התובע, כפי שאלו התגלו בפרסומים מטעמו, וכי אין מדובר בקביעת עובדה מנותקת. האשמתו של התובע בכך שהוא סוטה במובן של עיסוק בחיי המין של אחרים, היא ביטוי לגיטימי כפי שמתיר החוק במסגרת הבעת דעה.

לפיכך, נקבע כי מאחר שהדעה פורסמה באותה הבמה שבה בחר התובע לפרסם את ציוציו, ומאחר שהיא הייתה מנומקת ומודגמת על בסיס דבריו שלו, אין לומר כי הפרסום חרג מהסביר באותן הנסיבות. בית המשפט קבע כי קמה לנתבעת הגנת "הבעת דעה" לפי סעיף 15(4) לחוק איסור לשון הרע, וכן הגנה אפשרית לפי סעיף 15(6) לחוק, המקנה הגנה על ביקורת כנגד פעולה שביצע הנפגע בפומבי. עם זאת, נקבע כי ניסוח תג ההקבצה "#גונן_הסוטה" חרג מהנדרש, שכן מדובר בכלי שיווקי שנועד להגדיל חשיפה, ובכך קיבעה הנתבעת כעובדה את דעתה ללא הקשר, דבר שנטל ממנה את הגנת תום הלב עבור התיוג הספציפי.

איזון השיקולים וגובה הפיצוי

בבואו לקבוע את גובה הפיצוי בגין החלק הלא מוגן של הפרסום, שקל בית המשפט את מגוון מטרות הפיצוי אל מול היקף הפגיעה המזערי בשמו הטוב של התובע, בשים לב לנושא שבו בחר לעסוק בעצמו ברשת החברתית. בית המשפט ציין כי התובע עצמו לגלג על הפרסום והפיץ אותו בציניות לעוקביו, דבר המוכיח כי לא ראה בכך פגיעה קשה בזמן אמת. משנקבע כי לא הוכחה כוונת זדון מיוחדת לפגוע אלא רצון להפסיק את רצף פרסומיו המיניים של התובע, הועמד הפיצוי על סכום סמלי של 900 שקלים, ונקבע כי כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 30 ימים.