הנציב על דיון מחוץ לפרוטוקול: "אי אפשר לנהל תיק בלי לתעד את הדיון"

נציב תלונות הציבור על שופטים, השופט בדימוס אשר קולה, קיבל תלונה נגד רשמת בבית המשפט לתביעות קטנות, ששמה לא נצמסר לפרסום, לאחר שמצא פגמים באופן תיעודו של דיון שהסתיים בפשרה. בהחלטתו קבע קולה כי אף שאין פסול בעצם הצעת פשרה מצד בית המשפט, במקרה זה לא תועדו בפרוטוקול חלקים מהותיים מן ההליך, באופן שאינו מאפשר לברר בדיעבד מה בדיוק התרחש באולם.

המתלוננות: לא ניתנה לנו הזדמנות אמיתית לטעון

המתלוננות הגישו תביעה כספית נגד בית מלון בטענה לליקויים שונים במהלך שהותן במקום. לטענתן, מיד עם כניסתן לאולם הבהירה הרשמת כי יום הדיונים עמוס וכי מדובר ב"תיק קלאסי לגישור". לדבריהן, עוד לפני שניתנה להן אפשרות ממשית לפרוש את מלוא טענותיהן, הוצגה בפניהן בחירה בין קבלת הצעת פשרה כספית לבין פנייה להליך גישור, תוך שהן מבינות כי האלטרנטיבה עלולה להוביל להוצאות משפט.

לטענתן, ההסכמה לפשרה לא נבעה מרצון חופשי אלא מתחושת לחץ שנוצרה במהלך הדיון. הן הוסיפו כי לא זכו למעשה לניהול מלא של ההליך שבשבילו התייצבו בבית המשפט.

תגובת הרשמת: פעלתי כדי לחסוך להן זמן

הרשמת דחתה את הטענות ומסרה כי באותו יום התקיים באולמה דיון אחר שהתארך מעבר לצפוי. לדבריה, מתוך "תפיסה שירותית" ומתוך רצון לחסוך למתלוננות זמן המתנה ממושך, היא הפסיקה את הדיון הקודם באופן זמני ושוחחה עמן.

לדבריה, המתלוננות עצמן ביקשו שלא להמתין עד לסיום הדיון הקודם וביקשו לשוחח עמה בקצרה על התיק. היא טענה כי שמעה את טענותיהן במלואן, הסבירה להן את המצב המשפטי ואף הציגה להן הלכה רלוונטית בנושא פיצוי בגין עוגמת נפש. רק לאחר מכן הוצעה הפשרה, שלטענתה התקבלה מרצונן החופשי.

הנציב: הבעיה אינה הפשרה - אלא היעדר התיעוד

קולה הדגיש כי אין פסול בכך ששופט או רשם מציע לצדדים פתרון פשרני כאשר הוא סבור שאין הצדקה להמשך ההליך במלואו. לדבריו, הצעת פשרה יכולה לחסוך זמן, הוצאות ומשאבים לצדדים ולמערכת המשפט.

אולם במקרה זה, קבע הנציב, כמעט דבר מכל מה שתיארה הרשמת בתגובתה לא הופיע בפרוטוקול. בפרוטוקול נרשמו רק ההפניה לגישור, ההצעה הכספית והסכמת הצדדים. לא תועדו הטענות שנשמעו, ההסברים שניתנו, ההתייחסות לפסיקת עוגמת נפש ואף לא עצם קיומו של שיח מחוץ לפרוטוקול.

לדברי קולה, הפער בין גרסת הרשמת לבין גרסת המתלוננות ממחיש את חשיבות התיעוד. כאשר הדברים אינם נרשמים, אין דרך ממשית לברר מה בדיוק נאמר, והדבר עלול ליצור תחושה של פגיעה בזכות הטיעון.

ביקורת גם על "דיון בתוך דיון"

הנציב מתח ביקורת גם על עצם קיום השיחה עם המתלוננות בזמן שדיון אחר עדיין מתנהל באולם. לדבריו, מדובר בפרקטיקה שראוי לצמצם, משום שהיא עלולה לפגוע הן בתיק המקורי המתנהל באותה עת והן בתיק הנוסף הנדון במקביל. במקרים מסוימים, הוסיף, הדבר אף עלול לגרום לזילות בית המשפט.

קולה הדגיש כי גם אם בעלי הדין עצמם ביקשו לקיים את השיחה בדרך זו, האחריות לניהול הדיון מוטלת על בית המשפט ולא על הצדדים. חובת התיעוד והסדר הדיוני אינה תלויה ברצונם של המתדיינים.

הנציב: לצמצם דיונים מחוץ לפרוטוקול

בהחלטתו שב קולה על עמדה שהביע גם בתיקים קודמים, ולפיה רצוי לצמצם ככל האפשר דיונים ושיחות מהותיות מחוץ לפרוטוקול. לדבריו, חלק ניכר מהתלונות המוגשות לנציבות נוגע לדברים שנאמרו מחוץ לתיעוד הרשמי, ולכן ראוי שגם דיוני פשרה יתועדו, ולו בתמצית, כדי למנוע מחלוקות וטענות להטיה או לשכתוב האירועים בדיעבד.

גם הפניה לגישור בפתח הדיון ספגה ביקורת

קולה העיר גם על הנוהג, כפי שתיארה הרשמת, להפנות צדדים להליך גישור כבר בתחילת הדיון. לדבריו, כאשר בעלי דין הוזמנו לדיון הוכחות והמתינו זמן רב ליום הדיון, אין זה ראוי להפנותם לגישור בפתח ההליך מבלי שניתנה להם על כך הודעה מוקדמת בזימון לדיון.

בסיכומו של דבר קבע הנציב כי התלונה מוצדקת. אף שלא מצא פסול בעצם הצעת הפשרה, הוא קבע כי אי-תיעוד מהלכים מהותיים, קיום שיח מחוץ לפרוטוקול וקיום דיון בתוך דיון פגעו בתקינות ההליך והצדיקו את קבלת התלונה.

המסר העולה מן ההחלטה רחב מהמקרה הפרטני: גם כאשר בית המשפט מבקש לפעול ביעילות ולחסוך זמן לבעלי הדין, אין בכך כדי לפטור אותו מחובת התיעוד. מה שלא נרשם בפרוטוקול - עלול להפוך בהמשך למחלוקת שאי אפשר להכריע בה.