טראמפ מאיים לתקוף באירן - ולפגוע גם בתשתיות הנפט

נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ החריף (יום ה׳, 11.6.26) את האיום על אירן, ופרסם רשומה שבה כתב כי ארצות הברית תכה במערכי הצבא וההגנה שלה. טראמפ ציין במפורש את חיל-הים, חיל-האוויר, המכ"ם, מערכות הנ"מ ושאר מערכי ההגנה, וטען כי רוב היכולות ההתקפיות של אירן כבר הושמדו.

בהמשך הרשומה הרחיב טראמפ את האיום מן הממד הצבאי אל הממד הכלכלי, וכתב כי בשלב מסוים "בעתיד הלא רחוק" תפעל ארצות הברית גם נגד האי חארג ונקודות נוספות בתשתיות הנפט והגז של אירן. חארג נחשב לאחד ממוקדי הייצוא המרכזיים של הנפט האירני, ולכן הצבתו ברשימת היעדים מעידה על ניסיון אמריקני לאיים לא רק על יכולת הלחימה של טהרן, אלא גם על עורק החיים הכלכלי שלה.

זמן קצר אחר כך, התקבלו שוב דיווחים על פיצוצים באירן באזור עיר הנמל סיריכ שבדרום אירן.

האיום אינו ממוקד להלילה

ברשומה של טראמפ אין קביעה מפורשת שהתקיפה תתרחש הלילה. הוא משתמש בלשון עתיד כללית כאשר הוא כותב שארצות הברית "תכה" באירן, ובהמשך מציין כי הפעולה נגד חארג ותשתיות הנפט תיעשה "בעתיד הלא רחוק". לכן, המשמעות היא איום קרוב ומסלים, אך לא הודעה על מועד תקיפה מוגדר.

עם זאת, עצם פרסום הרשומה מגיע בשעה רגישה במיוחד, לאחר דיווחים על חילופי תקיפות בין ארצות הברית לאירן ועל ירי אירני לעבר יעדים שבהם מוצבים כוחות אמריקניים במדינות השכנות. בכך הרשומה משתלבת בהסלמה קיימת, ולא עומדת לבדה כאיום מילולי בלבד.

חילופי תקיפות בין וושינגטון לטהרן

לפי דיווחים זרים, ארצות הברית ואירן החליפו תקיפות ביממה האחרונה, לאחר שוושינגטון ייחסה לטהרן הפלת מסוק אפאצ'י אמריקני באזור מצר הורמוז. פיקוד המרכז של ארצות הברית מסר כי התקיפות האמריקניות בוצעו כתגובה לתוקפנות אירנית, וכוונו בין היתר למערכות מעקב, תקשורת והגנה אווירית.

טראמפ אמר בשעות האחרונות כי אירן תשלם מחיר אם לא תחתום על הסכם, והבהיר כי ארצות הברית מוכנה להמשיך בתקיפות. לדבריו, אירן "הייתה קרובה לעסקה" אך "הונתה" את וושינגטון. ברקע לכך דווח על תקיפות אמריקניות נוספות נגד יעדים צבאיים באירן, ובהם מערכים הקשורים להגנה אווירית ולמכ"ם.

התגובה האירנית מתרחבת למדינות השכנות

במקביל, אירן הרחיבה את התגובה מעבר לשטחה. לפי דיווחים זרים, משמרות המהפכה ירו טילים וכטב"מים לעבר יעדים אמריקניים בבחריין, בכווית ובירדן. הדיווחים מתייחסים לבסיסים ולאתרים שבהם שוהים כוחות אמריקניים, כחלק מניסיון אירני להבהיר כי כל תקיפה בשטחה תגרור מחיר אזורי.

בחריין היא אחת הזירות הרגישות ביותר, משום שבה פועלת מפקדת הצי החמישי של ארצות הברית. לפי הדיווחים, אירן כיוונה ירי לעבר יעדים הקשורים לנוכחות האמריקנית במדינה, ועלו דיווחים על נזקים ועל נפגעים קל. בכווית דווח על סגירה זמנית של המרחב האווירי בעקבות הירי, ובירדן דווח על יירוטים באזור בסיס אל-אזרק, שבו שוהים כוחות אמריקניים.

מצר הורמוז במרכז המשבר

מוקד נוסף בעימות הוא מצר הורמוז, מנתיבי השיט החשובים בעולם להעברת נפט וגז. אירן איימה לשבש את התנועה במצר, בעוד ארצות הברית מציגה את פעילותה הצבאית כחלק מהגנה על חופש השיט ועל האינטרסים האמריקניים באזור. עצם האפשרות לפגיעה בנתיב זה כבר מעלה את רמת הכוננות במפרץ, במדינות המערב ובשוקי האנרגיה.

האיום של טראמפ נגד חארג ותשתיות הנפט משתלב במאבק הזה. אם אירן מנסה לאיים על זרימת האנרגיה דרך מצר הורמוז, טראמפ מציב מולה איום נגדי: פגיעה במוקדי הייצוא שלה. מדובר במאזן הרתעה מסוכן, משום ששני הצדדים נוגעים באותו עצב חשוף - אספקת האנרגיה העולמית.

המסלול המדיני הולך ונשחק

ברקע ההסלמה נמשכים דיווחים על ניסיונות לתווך בין הצדדים ולמנוע הידרדרות למלחמה אזורית רחבה. עם זאת, חילופי התקיפות מקשים על כל ניסיון להחזיר את המגעים למסלול יציב. בוושינגטון מציגים את התקיפות ככלי לחץ שנועד לכפות על אירן הסכם בתנאים טובים יותר, ואילו בטהרן מציגים את הפעולה האמריקנית כהפרה שמצדיקה תגובה צבאית.

הקושי המרכזי הוא שמרחב הטעות הולך ומצטמצם. פגיעה בכוחות אמריקניים, יירוט כושל, פגיעה במתקן נפט או שיבוש תנועה במצר הורמוז - כל אחד מאלה עלול להוביל לשלב הבא בעימות. ככל שהאיום עובר ממערכות צבאיות אל תשתיות נפט וגז, כך גדל גם הסיכון לתגובה רחבה יותר מצד אירן או מצד שלוחותיה באזור.

המשמעות האזורית

מבחינת מדינות המפרץ, ההסלמה מציבה אותן במצב רגיש במיוחד. הן נשענות על נוכחות אמריקנית ועל מטרייה ביטחונית מערבית, אך עצם הנוכחות הזאת הופכת אותן ליעדי תגובה אפשריים מצד אירן. בחריין, כווית וירדן מצאו עצמן בתוך מעגל האש, גם אם מוקד העימות נמצא לכאורה בין וושינגטון לטהרן.

מבחינת ישראל, ההתפתחויות האחרונות מלמדות שאירן מנסה להרחיב את זירת העימות וליצור מחיר אזורי לכל פעולה אמריקנית נגדה. מנגד, טראמפ מנסה לשדר כי המחיר על הסלמה אירנית יהיה פגיעה ישירה במוקדי הכוח הצבאי והכלכלי של המשטר. זו כבר אינה רק התכתשות סביב הצהרות או תקרית בודדת, אלא מאבק על הרתעה, נפט וחופש השיט במפרץ.