הממשלה מחייבת את משרדיה להיערך למשבר האקלים

המשרד להגנת הסביבה פרסם את "המדריך הממשלתי לגיבוש תוכנית היערכות משרדית לשינוי אקלים", מסמך מקיף בן 51 עמודים שנועד ליצור שיטת עבודה אחידה לכל משרדי הממשלה בהתמודדות עם השפעות האקלים המשתנה. המדריך גובש בידי אגף בכיר חוסן אקלימי במשרד להגנת הסביבה, בשיתוף חברת TASC consulting and capital, והוא מהווה גרסה מעודכנת למסמך שפורסם לראשונה בשנת 2023.

מטרת המדריך היא להפוך את ההיערכות לשינוי האקלים מחובה הצהרתית למשימה ניהולית סדורה. במקום להסתפק בתחזיות כלליות על התחממות כדור-הארץ, נדרשים משרדי הממשלה לבחון כיצד השינויים האקלימיים ישפיעו בפועל על תחומי אחריותם ולהציג תוכניות פעולה מפורטות להתמודדות עם האיומים.

מהחלטות ממשלה לתוכנית עבודה

הבסיס למהלך הוא החלטת ממשלה 4079 משנת 2018, שקבעה כי מדינת ישראל חייבת להיערך לשינוי האקלים. בשנת 2022 התקבלה החלטת ממשלה נוספת שחייבה את כלל משרדי הממשלה להכין תוכניות היערכות. המדריך החדש נועד ליצור אחידות בין התוכניות ולהבטיח שהן יתבססו על תבחינים משותפים.

הגרסה המעודכנת הותאמה גם לטיוטת חוק האקלים, שעברה בקריאה ראשונה בכנסת בשנת 2024. במשרד להגנת הסביבה מציינים כי חלק ניכר מהדרישות הכלולות במדריך תואמות את הדרישות המופיעות בטיוטת החוק, ולכן הוא עשוי לשמש בסיס ליישומו בעתיד.

אחת ממטרות המסמך היא ליצור תשתית משותפת לתוכנית ההיערכות הלאומית לשינוי האקלים. לשם כך הוא מגדיר שלבי עבודה, מתודולוגיות, כלי מדידה ודרכי בקרה אחידים לכלל המשרדים.

ישראל חמה, יבשה וקיצונית יותר

המדריך נשען על ארבע מגמות אקלימיות מרכזיות הצפויות להשפיע על ישראל בעשורים הקרובים: עלייה בטמפרטורות, ירידה בכמות המשקעים, עליית פני הים והתגברות אירועי מזג אוויר קיצוניים.

לפי המסמך, העלייה בטמפרטורות צפויה להביא לריבוי גלי חום, לילות חמים, אירועי אובך והתחממות מי הים. הירידה במשקעים עלולה לגרום לבצורות ממושכות, להתייבשות נחלים ולפגיעה במקורות מים טבעיים. עליית פני הים צפויה להגביר הצפות באזורי החוף וליצור לחצים על תשתיות, ואילו החרפת אירועי מזג האוויר הקיצוניים עלולה להוביל לשיטפונות, שריפות חורש ונזקי תשתית נרחבים.

המדריך מחייב כל משרד לבחון כיצד מגמות אלו ישפיעו על תחומי אחריותו ולא להסתפק בניתוח כללי ברמה הלאומית. בין היתר נדרשים המשרדים להיערך לתרחישים לשנים 2050 ו-2070, ולהעריך כיצד ישפיעו תנאי האקלים העתידיים על השירותים שהם מספקים לציבור.

מהתחבורה ועד הבריאות

אחת התרומות המשמעותיות של המדריך היא המעבר משפה סביבתית כללית לשפה ניהולית. במקום לדבר על "משבר האקלים", המסמך עוסק בהשלכות מעשיות על מערכות המדינה.

בתחום התחבורה מוזכרת האפשרות של שיבושי רכבות בשל עיוות מסילות בימי חום קיצוניים. בתחום האנרגיה עולה החשש לגידול חד בביקוש לחשמל בשל השימוש הגובר במיזוג אוויר. בתחום החקלאות מצוינים סיכונים ליבולים, למשק החי ולהתפשטות מזיקים, ואילו בתחום הבריאות מודגש החשש מעלייה בתחלואה ובתמותה כתוצאה מחשיפה לחום קיצוני.

המסמך אף מציג דוגמאות לקשיים אפשריים באספקת חשמל, לביטול אירועי תרבות וספורט בשל תנאי מזג אוויר קיצוניים, להתמודדות עם שריפות ענק ולפגיעה במערכות מזון ומים. בכך הוא ממחיש כי שינוי האקלים עשוי להשפיע כמעט על כל תחום שבו עוסקת הממשלה.

מי צפוי להיפגע יותר

פרק מיוחד מוקדש לאוכלוסיות פגיעות. המדריך מדגיש כי בעת מיפוי הסיכונים יש להביא בחשבון את מצבם של ילדים, קשישים, אנשים עם מוגבלויות, חולים כרוניים ואוכלוסיות ממעמד חברתי-כלכלי נמוך.

לפי המסמך, פגיעות נובעת משילוב של חשיפה גבוהה לאיום, רגישות לנזק ויכולת מוגבלת להתמודד עמו. משום כך נדרשים המשרדים לבחון לא רק את עצם הסיכון אלא גם את השפעתו על קבוצות שונות באוכלוסייה.

גישה זו משקפת תפיסה שלפיה שינוי האקלים אינו רק אתגר סביבתי, אלא גם אתגר חברתי. החלטות שיתקבלו במסגרת תוכניות ההיערכות עשויות להשפיע על חלוקת משאבים, על סדרי עדיפות ועל תוכניות סיוע עתידיות.

כל משרד יהפוך למנהל סיכונים

המדריך קובע כי כל משרד חייב לבצע תהליך סדור של ניהול סיכונים. תחילה עליו למפות את כלל ההשלכות האפשריות של שינוי האקלים על פעילותו. לאחר מכן עליו לדרג כל סיכון לפי שלושה פרמטרים מרכזיים: עוצמת הנזק האפשרי, הסבירות להתממשותו ורמת המוכנות הקיימת.

לאחר שלב התיעדוף נדרשים המשרדים לגבש מהלכי היערכות. המסמך מציג מגוון אפשרויות ובהן שינויי אסדרה וחקיקה, מענקים ותמריצים כלכליים, הקמת תשתיות חדשות, מערכות התרעה, מחקרים, פעולות הסברה, תוכניות אסטרטגיות ופתרונות מבוססי טבע.

הדרישה המרכזית היא שכל מהלך ינוסח כפעולה קונקרטית, עם אחריות ברורה, שותפים מוגדרים, תקציב, לוחות זמנים ומדדי הצלחה.

הכסף הגדול נכנס לתמונה

אחד החידושים המרכזיים בגרסה המעודכנת הוא הרחבת הדרישה לביצוע ניתוח תועלת-עלות. מעתה יידרשו משרדי הממשלה לבחון בצורה שיטתית את הכדאיות הכלכלית של חלק ניכר מהמהלכים המוצעים.

החובה תחול על מיזמים שעלותם עולה על 50 מיליון שקל, על תוכניות המחייבות החלטת ממשלה ועל מהלכים בעלי השפעה רחבה על כמה מגזרים. המדריך דורש להביא בחשבון לא רק את עלויות ההקמה והתפעול, אלא גם תועלות חברתיות, בריאותיות וסביבתיות.

כך למשל ניתן לכלול בחישובים מניעת נזקי הצפות ושריפות, צמצום תחלואה הנגרמת מחום קיצוני, חיסכון במים ובאנרגיה, שיפור איכות האוויר והפחתת פגיעה באוכלוסיות פגיעות. לפי המסמך, במחקרים רבים התועלות החברתיות מהוות בין 70% ל-90% מהתועלת הכוללת של מהלכי ההיערכות.

מבחן הביצוע

החידוש החשוב ביותר במסמך אינו עצם ההכרה בסיכוני האקלים, אלא הדרישה למדידה ולבקרה. כל משרד נדרש להגדיר מדדי תוצאה, לקבוע אבני דרך ולעקוב אחר ההתקדמות לאורך זמן.

המשמעות היא מעבר מגישה הצהרתית לגישה ניהולית. במקום לשאול כמה תוכניות נכתבו, מבקש המשרד להגנת הסביבה לבחון מה באמת השתנה בשטח, אילו סיכונים צומצמו, אילו מערכות התחזקו ואילו אוכלוסיות קיבלו הגנה טובה יותר.

אם יאומצו ההנחיות במלואן, יידרשו בשנים הקרובות כלל משרדי הממשלה - מהתחבורה והבריאות ועד החקלאות והרווחה - לשלב את שינוי האקלים בליבת תהליכי התכנון, התקצוב והבקרה שלהם. בכך מבקשת המדינה להיערך למציאות שבה ישראל תהיה חמה יותר, יבשה יותר וחשופה יותר לאירועי קיצון, ולהבטיח שמערכות הממשל יוכלו להתמודד עם האתגרים הללו מבעוד מועד.