דיסטל מצמצמת את חוק הזהות היהודית: התקדמות בתפילין - המזוזות בספק

ועדת החוקה החלה (יום ג', 9.6.26) להכין לקריאה ראשונה את הצעת חוק הגשמת הזהות היהודית במרחב הציבורי, שיזמה ח"כ גלית דיסטל אטבריאן (ליכוד). ההצעה, שעוררה ביקורת ציבורית ופוליטית נרחבת, נועדה לעגן בחוק את האפשרות לבטא זהות יהודית במרחב הציבורי ובמוסדות הממומנים מתקציב המדינה, אך כבר בראשית הדיון הודיעה דיסטל כי בכוונתה לצמצם אותה במידה ניכרת.

על-פי הכיוון שהוצג בוועדה, ההצעה תתמקד באיסור על הפרעה לתפילה או להנחת תפילין במרחב הציבורי ובמוסדות ציבוריים, כל עוד הפעולות אינן נעשות כהפגנה, כהתגרות, כהפרעה לפעילות במקום או כאיום מיידי וברור על חיי הנוכחים או בריאותם. בעל הסמכות במקום הציבורי או במוסד לא יוכל למנוע תפילה, אך במוסד יוכל להגביל אותה לאזור שהוקצה לכך.

הסעיף שעסק בחובת התקנת מזוזות במוסדות הממומנים מתקציב המדינה עשוי לצאת מן ההצעה. דיסטל אמרה כי תשקול להסיר את החובה הכללית, אך להשאיר חובה מצומצמת יותר: התקנת מזוזה במוסד ציבורי אם עובד במוסד ביקש זאת. עוד הוצע כי הפרעה לתפילה או להנחת תפילין, גם כאשר מדובר ביחיד, תיחשב עבירה פלילית.

ח"כ דיסטל אמרה בדיון כי "החוק זכה להרבה יחסי ציבור שלא קשור אליו בשום צורה. אין בחוק שום כפייה". לדבריה, "כפייה דתית הפכה להיות מטבע עובר לסוחר, באופן שבו היהדות הופכת לגורם משסע ומפלג במקום להיות מקור לגאווה גדולה ואחדות". היא הוסיפה: "הדרך לקב"ה לא יכולה להגיע בכפייה, אלא דרך עבודה סיזיפית ופנימית".

צילום: [צילום: דני שם-טוב/דוברות הכנסת]

דיסטל הדגישה כי מטרת החוק היא להגן על מי שמבקש להתפלל או להניח תפילין במרחב הציבורי. "החוק הזה הוא חוק של חופש ולא של כפייה. הוא אומר שבמדינה היהודית היחידה בעולם מותר לאדם להתפלל או להניח תפילין במקום ציבורי, בתנאי שלא נועד להפגנה או פרובוקציה". לדבריה, ברשתות החברתיות מתפרסמים מקרים שבהם אנשים המניחים תפילין ברחוב סופגים הפרעות ואף אלימות, ולכן נדרשת הגנה מפורשת.

בהמשך אמרה דיסטל כי אינה חרדית אלא מסורתית, וכי יש ציבור גדול בישראל שמנהל אורח חיים כללי אך מבקש להתפלל באופן אורתודוקסי. לדבריה, גם לציבור הזה צריכה להיות הזכות להתפלל במרחב הציבורי. היא הזכירה גם טענה על מקרה בבית ספר ברמת גן, שבו לדבריה מנהל הפקיע תפילין מקבוצת תלמידים שאספו כסף לתפילין משותף והתפללו למען החטופים.

משרד המשפטים: הנוסח עוד ישתנה

עו"ד סויסה הבהירה כי ההצעה תחזור לוועדת השרים לפני הקריאה הראשונה, וכי במשרד המשפטים מבינים מן הדיון שהנוסח עוד צפוי להשתנות משמעותית. בכך למעשה הובהר כי הנוסח המקורי שהונח בפני הוועדה אינו צפוי להיות הנוסח הסופי שיובא להצבעה.

באופוזיציה תקפו: "אין בחוק צורך"

צילום: [צילום: דני שם-טוב/דוברות הכנסת]

ח"כ משה טור פז (יש עתיד) אמר כי ההצעה עלולה לכפות אורח חיים ולפגוע דווקא ביהדות. הוא סיפר על מקרה בשירות מילואים שבו הוצב דוכן תפילין בכניסה לאירוע הכנסת ספר תורה, ואדם פנה אליו בטענה שהפנייה אליו מפריעה לו. לדבריו, "החקיקה הזו מנסה לכפות אורח חיים, באופן שיפגע ביהדות". הוא טען כי החוק מעניק למדינה כוח לאכוף קיום מצוות, ובכך מעביר לרבנות הראשית כוח להכריע במחלוקות דתיות.

ח"כ עוז חיים (יש עתיד) אמר כי השאלה המרכזית היא אם החוק מאחד ומחזק או מפלג ומחליש. לדבריו, לאדם צריך להיות חופש דת וגם חופש מדת, והצעת החוק משדרת ללוחמים שנלחמים יחד כי אחד שווה יותר ואחד שווה פחות. "אין בחוק צורך. אנחנו יהודים", אמר.

ח"כ עופר כסיף (חד"ש-תע"ל) תקף את מטרת החוק וטען כי יש סתירה בין עיגון זכות לבין הגדרת חובה. לדבריו, אם מדובר בזכות של אדם לפעול לפי אמונתו היהודית-אורתודוקסית, יש להסיר את המילה "חובה". כסיף הוסיף כי הנחות היסוד של החוק שנויות במחלוקת, ולכן יש בו סכנה של כפייה בשם זהות קולקטיבית.

ח"כ יסמין פרידמן (יש עתיד) אמרה כי חקיקה הקשורה בדת נוטה להרחיק ולכפות. היא ציינה כי השנתיים האחרונות קירבו אותה לדת, אך בכנסת היא חשה שעליה להיאבק ולהסביר מדוע חקיקה דתית עלולה לפגוע בה, בנשים ובמרחב הציבורי. פרידמן שאלה אילו זכויות אינן מוגנות כיום בחוקי חופש הדת והפולחן, כמה מקרים משפטיים קיימים שבהם נמנעה מיהודים האפשרות להתפלל או להניח תפילין, והאם החוק יאפשר בפועל הפרדה מגדרית במרחב הציבורי.

מ"מ יו"ר הוועדה, ח"כ יצחק פינדרוס, אמר כי יש לתת הגנה למתפלל, אך לא בהכרח להכניס אנשים למאסר. לדבריו, יש למצוא פתרון אחר ואת האיזון הנכון. בסיום הדיון ביקש כי יועבר לוועדה נוסח מתוקן עם ההסכמות שיושגו.

מנכ"ל בצלמו, שי גליק, תמך בהצעה ואמר כי היא נועדה למנוע כפייה נגד אנשים דתיים או מסורתיים. לדבריו, במדינה מתוקנת לא היה צורך בחוק כזה, משום שאנשים היו מכבדים זה את זה. גליק אמר כי השאלה האמיתית היא אם גם לדתיים יש זכות לחיות בתל אביב.

נגה ארבל ממרכז יכין אמרה כי הטענה שהחוק נועד לקבוע מסמרות ליהדות היא שקר מוחלט. לדבריה, הצדקת קיומה של המדינה היא האפשרות של יהודים להיות יהודים במרחב הציבורי, ואין יהודי שיכול לומר ליהודי אחר שלא להיות יהודי כפי שהוא מאמין. היא טענה כי החוק אינו כופה יהדות אלא מונע מן המדינה להשתמש בסמכותה נגד ביטוי יהודי.

מנגד, עו"ד אוהד וייגלר ממכון עתים מתח ביקורת על דברי ההסבר של ההצעה, שלדבריו משתמשים בביטויים חמורים מאוד ומשווים בין הפרעה לביטוי יהודי לבין תהליכים היסטוריים של דיכוי ורצח. הוא הוסיף כי ההצעה אינה מעניקה שיקול דעת מספק לרשויות השלטון, אף שהן הגורם שאמור לאזן בין זכויות במרחב הציבורי.

חברת מועצת העיר תל אביב-יפו הדס רגולסקי אמרה כי ההצעה יוצרת מצב שבו המרחב הציבורי עלול להיסגר בפני מי שאינם שותפים לאותו ביטוי דתי. לדבריה, "היהדות היא של כולנו לא רק שלך". היא הזהירה מפני הדרת נשים, להט"ב וערבים מן המרחב הציבורי בשם קיום פולחן.

עו"ד ריקי שפירא מהמרכז הרפורמי לדת ומדינה טענה כי החוק לא יועיל, משום שהבעיה האמיתית היא אכיפה ולא היעדר סמכות. היא הזכירה את נשות הכותל ואמרה כי לעומת הטענות על הפרעות לתפילה אורתודוקסית, מדי חודש נמנעת מנשים תפילה לפי דרכן בכותל. לדבריה, במסגרת חופש מדת נדרש איזון בין זכויות, ולא ניתן לאפשר פגיעה בתנועה ובשוויון במרחב הציבורי.

עו"ד ישי שרון מהסניגוריה הציבורית הזהיר מפני שימוש בכלי הפלילי. לדבריו, גם אם החוק יעבור, הדרך הפלילית אינה נכונה לעבירות מן הסוג הזה. הוא התריע מפני פליליזציה ואכיפת יתר, וציין כי רישום פלילי עלול להרוס חיים של צעירים. שרון אמר כי ייתכן שמטרת ההצעה היא להרגיע רוחות, אך הדיון עצמו מלמד כי אכיפה פלילית עלולה דווקא להוביל לתביעות הדדיות.