היועמ"שית מתנגדת להצעת שינוי גבולות המעורבות המשפטית בצה"ל

היועצת המשפטית לממשלה מתנגדת להצעת החוק המבקשת לשנות את גבולות המעורבות המשפטית בצה"ל. בחוות דעת ששלח (יום ג', 9.6.26) ד"ר גיל לימון, המשנה ליועצת המשפטית לממשלה למשפט ציבורי-מינהלי, אל שר המשפטים יריב לוין, נכתב כי אין מקום לקדם את הצעת חוק השיפוט הצבאי, וכי יש להתנגד לה.

הצעת החוק, שהוגשה על-ידי חברי הכנסת עמית הלוי ובועז ביסמוט (שניהם מהליכוד), מבקשת לתקן את חוק השיפוט הצבאי בשלושה תחומים מרכזיים: אכיפת החוק ביחס לעבירות שבוצעו בפעילות מבצעית, מבנה הייעוץ המשפטי בצה"ל ומעמד הפצ"ר, והרכב הוועדה לבחירת שופטים צבאיים. לפי חוות הדעת, השינויים הללו, כל אחד בפני עצמו ובוודאי במצטבר, צפויים לפגוע באופן חמור בעצמאות מערכת המשפט הצבאית וביכולתה למלא את תפקידה.

בחוות הדעת נכתב כי מערכת המשפט הצבאית היא מערכת פנימית לצבא, הכוללת את הפרקליטות הצבאית הראשית, שבראשה עומד הפרקליט הצבאי הראשי, ואת בתי הדין הצבאיים. לצד העובדה שמדובר במערכת המעורה במשימות הצבא ובהוויה הצבאית, מודגש כי היא נהנית מעצמאות מקצועית מלאה. לפי חוות הדעת, שילוב שני המאפיינים האלה נועד לאפשר לה לשמור על החוק בתוך צה"ל תוך הבנה של ייחוד השירות הצבאי.

החלק הראשון בהצעת החוק עוסק באכיפת החוק בפעילות מבצעית. לפי ההצעה, ברירת המחדל ביחס לעבירות שעברו חיילים אגב פעילות מבצעית, פעילות קרבית או פעילות ללוחמה בטרור תהיה שיפוט משמעתי בלבד, ולא העמדה לדין פלילי. פתיחה בבדיקה, חקירה או הליך פלילי תתאפשר רק על סמך חוות דעת כתובה והמלצה של מפקדו של החייל, או באישור הרמטכ"ל.

בחוות הדעת נכתב כי המשמעות המעשית של הסעיף הזה היא אי-הפללה גורפת בנסיבות של פעילות מבצעית, גם במקרים שבהם מדובר במעשים המהווים עבירות פליליות חמורות, ובהן ביזה או רצח. עוד נכתב כי הדבר יוצר למעשה חסינות דה-פקטו, ופוגע בעצמאות רשויות התביעה הצבאית לבדוק, לחקור ולהעמיד לדין.

היועמ"שית קובעת עוד כי ההצעה אינה מתיישבת עם המלצות ועדת טירקל ועם דוח צוות צ'חנובר שאומץ על-ידי הקבינט המדיני-ביטחוני. לפי חוות הדעת, התוצאה עלולה להיות פגיעה קשה ביכולת מדינת ישראל לאכוף את חוקיה ולהתמודד עם ניסיונות לקדם הליכים משפטיים נגדה ונגד בעלי תפקידים שפעלו מטעמה בפורומים משפטיים זרים ובינלאומיים. זאת, משום שקו ההגנה הראשוני ביחס להליכים שכאלה הוא בטענה כי מערכות המשפט הישראליות פועלות לאכיפת החוק ללא משוא פנים בהקשרים אלה.

החלק השני בהצעת החוק עוסק בפצ"ר ובמערך הייעוץ המשפטי לצבא. ההצעה מבקשת לפצל את תפקיד הפצ"ר לשניים - יועץ משפטי צבאי ראשי שיהיה אחראי על הייעוץ המשפטי, ופרקליט צבאי ראשי שיהיה אחראי על התביעה הצבאית. בנוסף, ההצעה מבקשת להגביר את מעורבות הדרג הפוליטי במינוי גורמים בכירים בפרקליטות הצבאית, לבטל את המעמד המחייב של חוות דעת הפצ"ר, לאפשר לרמטכ"ל לקבל ייעוץ משפטי חיצוני, ולבטל את הכפיפות המקצועית של גורמי המשפט הצבאיים למערכת המשפט האזרחית וליועצת המשפטית לממשלה.

היועצת המשפטית לממשלה טוענת כי הצעות אלה צפויות להחליש את מערך הייעוץ המשפטי הצבאי ולפגוע ביכולתו להבטיח את שלטון החוק, את זכויות האדם ואת המינהל התקין בצבא. עוד נכתב כי המעמד המחייב של חוות דעת הפצ"ר נועד למנוע מראש פעולה בלתי חוקית של הצבא, וכי ביטולו מעניק למעשה "אור ירוק" לפעילות בלתי חוקית.

בחוות הדעת מודגש כי גם אם במדינות מסוימות קיימת הפרדה בין הייעוץ המשפטי בצבא לבין התביעה הצבאית, במקרה הנוכחי מטרת ההצעה נראית כהחלשה כוללת של מערכת המשפט הצבאית. לפי העמדה שהוצגה לשר המשפטים, פיצול תפקיד הפצ"ר במתכונת המוצעת יפגע בכל אחד מתחומי פעילותו, בעצמאות בעלי התפקידים שייווצרו, בהגנה על שלטון החוק ובאינטרס הציבורי באכיפה יעילה.

החלק השלישי בהצעת החוק נוגע לבתי הדין הצבאיים. ההצעה מבקשת לשנות מן היסוד את הרכב הוועדה לבחירת שופטים צבאיים: להוציא ממנה את הגורמים המשפטיים, ובהם שופטי בית המשפט העליון, שופטי בית הדין הצבאי לערעורים ונציג לשכת עורכי הדין, ולהחליפם בוועדה בת שבעה חברים: שרי הביטחון והמשפטים, הרמטכ"ל, וארבעה נציגי ציבור שייבחרו על-ידי סיעות הקואליציה והאופוזיציה בכנסת.

בנוסף, ההצעה מבקשת לשלול מנשיא בית הדין הצבאי לערעורים את הסמכות להציע מועמדים לשיפוט צבאי, ולהותיר אותה בידי שר הביטחון, הרמטכ"ל או שלושה חברי ועדה יחד. בחוות הדעת נקבע כי מדובר בשינוי משמעותי של מאזן הכוחות בוועדה, ובהגדלה ניכרת של הייצוג הפוליטי בתהליך בחירת השופטים הצבאיים.

היועמ"שית מזהירה כי ההצעה עלולה להביא לפוליטיזציה עמוקה ויסודית של מערכת המשפט והשיפוט הצבאי, ובשל כך גם של הצבא עצמו. לפי חוות הדעת, עצמאותה של מערכת המשפט הצבאית היא לא רק ערובה לשלטון החוק בצבא, אלא גם ערובה לעצמאות הצבא מפני התערבות פוליטית בפעילותו.

בחוות הדעת מוקדש מקום נרחב גם להשלכות הבינלאומיות של ההצעה. נכתב כי ישראל מתמודדת במשך שנים, וביתר שאת מאז פרוץ מלחמת "חרבות ברזל", עם מערכה מדינית-משפטית הכוללת ניסיונות לפתוח בהליכים נגד ישראל ונגד מי שפעלו מטעמה בערכאות זרות ובינלאומיות. לפי חוות הדעת, אחד הכלים המרכזיים של ישראל בהתמודדות עם ניסיונות אלה הוא קיומם של מנגנוני בדיקה וחקירה אמינים ועצמאיים.

בהקשר זה מזהירה היועמ"שית כי קידום הצעת החוק ישחק לידי מי שמבקשים להטיל דופי בעצמאות ובמקצועיות של מערכת אכיפת החוק בישראל. לכן, נכתב, אין מקום לקדם את ההצעה בלי לבחון קודם את השפעתה על פוטנציאל החשיפה של חיילי צה"ל ומפקדיו להליכים משפטיים במדינות זרות ובערכאות בינלאומיות.

בסיום חוות הדעת נכתב כי ההצעה אינה עומדת בפני עצמה, אלא משתלבת ברצף רחב של מהלכים חקיקתיים ומינהליים שנועדו לשנות מן היסוד את האיזונים בין הרשות המבצעת לבין מערך הייעוץ המשפטי, הרשות השופטת ומערכת אכיפת החוק. לפי היועמ"שית, הצטברות מהלכים אלה מחלישה את יכולתה של מערכת אכיפת החוק להגן על שלטון החוק, להבטיח מינהל תקין וטוהר מידות, ולמנוע פגיעה שלא כדין בזכויות אדם.