ח"כ קלנר פרסם סרטון מהעליון - העתירה נגדו נדחתה

יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, השופט נעם סולברג, דחה עתירה שהגיש עו"ד ורו"ח ירון מאירי נגד ח"כ אריאל קלנר, הליכוד והנהלת בתי המשפט, בעקבות סרטון שפרסם קלנר בחשבון הטיקטוק האישי-פוליטי שלו בעניין הדיון בבג"ץ בעתירה להקמת ועדת חקירה ממלכתית לאירועי 7 באוקטובר. הסרטון, שאורכו 38 שניות, צולם בעיקר ברחבת הכניסה לאולמות בית המשפט העליון, ובמשך שנייה או שתיים נראית בו גם תמונה של קלנר יושב עם אחרים בספסל באולם בית המשפט.

מאירי טען כי הדיון נערך בהגבלת נוכחות פיזית באולם, וכי קלנר ניצל את מעמדו כחבר כנסת כדי להיכנס לבית המשפט ולצלם את הסרטון. לטענתו, המעמד הציבורי, זכות הגישה, מתחם בית המשפט העליון, סמליו והתפאורה הממלכתית שלו הם נכסי ציבור; ומשעה שתוכן הסרטון הוא לשיטתו תעמולת בחירות, מדובר בהפרת האיסור על שימוש בנכסי ציבור בקשר עם תעמולת בחירות.

קלנר והליכוד: לא כל ביטוי פוליטי הוא תעמולה

קלנר והליכוד ביקשו לדחות את העתירה. הם טענו כי לא כל ביטוי פוליטי הוא תעמולת בחירות, וכי מעמד ציבורי או זהות פוליטית אינם "נכס ציבורי". עוד נטען כי קלנר לא נהנה מיתרון בלתי הוגן, שהצילום באולם נעשה לפני כניסת השופטים - שלב שבו מותר לכל אדם לצלם - וכי רחבת הכניסה לאולמות משמשת את הציבור כולו. הליכוד הוסיף כי לא היה מעורב ביצירת הסרטון.

הנהלת בתי המשפט, שצורפה כמשיבה, תמכה אף היא בדחיית העתירה. לשיטתה, רחבת הכניסה לאולמות בית המשפט העליון היא מקום פתוח לציבור כולו, ולכן חל עליה החריג בחוק המתיר שימוש במקומות פומביים פתוחים. באשר לאולם, נטען כי לכל חברי הכנסת ניתנה גישה שווה לדיון, ולכן קלנר לא קיבל יתרון על פני מתחריו הפוליטיים.

ההכרעה: גם אם זו תעמולה - אין שימוש אסור

סולברג קבע כי לצורך הדיון הוא מוכן להניח שבסרטון יש תעמולת בחירות, אך הקושי בעתירה טמון ברכיב השני של האיסור: שימוש בנכסי ציבור. לדבריו, האיסור בחוק נועד לשמור על שוויון בין מועמדים, למנוע ניצול משאבי ציבור לטובת מועמד מסוים ולשמר את אמון הציבור באופיו הלא-פוליטי של השירות הציבורי.

בהחלטה נקבע כי רוב הנכסים שמאירי ביקש לזהות כנכסי ציבור אינם כאלה במקרה הזה. מעמדו הרשמי של קלנר, זכות הגישה שלו והתפאורה הממלכתית של בית המשפט העליון הוגדרו "ערטילאיים מכדי להיחשב לנכסי הציבור". לגבי סמלי בית המשפט, נקבע כי לא הובהר לאילו סמלים הכוונה ואילו מהם הופיעו בסרטון.

רחבת הכניסה פתוחה לכל

סולברג קבע כי מתחם בית המשפט העליון עשוי להיחשב נכס מוחשי של הציבור, אך במקרה הנוכחי חל החריג בחוק המתיר שימוש באולמות ובמקומות פומביים פתוחים העומדים כרגיל לשימוש הציבור. לדבריו, גם אם באותה שעה התקיים דיון סגור לציבור, רחבת הכניסה לאולמות הייתה פתוחה לכל אדם, וקלנר לא נזקק למעמד ציבורי או לזכות גישה מיוחדת כדי לבוא אליה.

באשר לתמונה הקצרה מתוך אולם בית המשפט, סולברג ציין כי ייתכן שיש מקום להרהר בטענה שלפיה די בגישה שווה לכל חברי הכנסת כדי לשלול יתרון בלתי הוגן, שכן ייתכנו מתחרים פוליטיים שאינם מכהנים בתפקיד רשמי. עם זאת, במקרה המסוים, הוא הסתפק בכך שהתמונה צולמה לפני כניסת השופטים, מראה רק את קלנר יושב באולם, אינה כוללת דבר מהמתרחש בדיון, והוקרנה למשך שנייה או שתיים בלבד מתוך סרטון בן 38 שניות.

בסיכום נקבע כי גם על הצילום באולם חל החריג שבחוק, וכי מאחר שהחריג חל על כל חלקי הסרטון - אין הפרה של סעיף 2א לחוק הבחירות. העתירה נדחתה, ומאירי חויב לשלם לקלנר ולליכוד יחד הוצאות בסך 2,500 שקלים, ולהנהלת בתי המשפט הוצאות בסך 5,000 שקלים.