נדחתה עתירה נגד הסרטון של אלמוג כהן מבג"ץ - השופט חייב בהוצאות

יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, השופט נעם סולברג, דחה עתירה שהגיש עו"ד ורו"ח ירון מאירי נגד סגן השר במשרד ראש הממשלה, אלמוג כהן, בעקבות סרטון שפרסם כהן בחשבון הטיקטוק האישי-פוליטי שלו מתוך שידור חי של דיון בבית המשפט העליון. הסרטון תיעד קטע שבו נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית מורה להרחיק את כהן מהאולם, לאחר שצעק בדיון, ובהמשך כהן מטיח בו דברים.

מאירי טען כי כהן ניצל את מעמדו הרשמי כדי להיכנס לדיון שנערך בהגבלת נוכחות פיזית, ולאחר מכן השתמש בצילומי לשכת העיתונות הממשלתית, בתשתית השידור החי ובאולם בית המשפט העליון - כולם לטענתו נכסי ציבור - לצורך פרסום תוכן בעל אופי של תעמולת בחירות. לשיטתו, בכך הופר האיסור בחוק הבחירות על שימוש בנכסי ציבור בקשר עם תעמולה.

כהן: ביטוי פוליטי, לא תעמולת בחירות

כהן ביקש לדחות את העתירה וטען כי אין בדבריו קריאה להצביע בעדו או נגד יריביו, ואף אין בהם אזכור לבחירות. לדבריו, מדובר בהבעת עמדה בעניין ציבורי, המוגנת במסגרת חופש הביטוי הפוליטי, והשידור החי שממנו נלקח הקטע היה שידור פומבי, גלוי ונגיש לציבור כולו.

משרד ראש הממשלה, היועצת המשפטית לממשלה והנהלת בתי המשפט הצטרפו לעמדה שלפיה יש לדחות את העתירה. הם ציינו כי לכל השרים, סגני השרים וחברי הכנסת ניתנה גישה שווה לאולם חרף הגבלת הכניסה, וכי השידור הפומבי של הדיון היה זמין לציבור גם בזמן אמת וגם לאחר מכן.

גם אם זו תעמולה - אין שימוש אסור

סולברג קבע כי מוקד העתירה אינו עצם התקרית באולם, שהייתה והסתיימה, אלא הסרטון שנותר זמין לצפייה בחשבון של כהן. לצורך הדיון הוא אף הניח, בלי להכריע, כי הסרטון כולל תעמולת בחירות. עם זאת, לדבריו, לא נמצא כי בפרסום הסרטון נעשה שימוש אסור בנכסי ציבור.

באשר לטענה בדבר ניצול הגישה לדיון, נקבע כי זכות הגישה של כהן לאולם אינה הנכס שבו נעשה שימוש בסרטון. סולברג ציין כי יוצרי הסרטון לא השתמשו בגישה של כהן כדי ליצור את הצילום, וכי הקשר בין עצם כניסתו לאולם לבין קיומו של הסרטון אינו מספיק כדי לבסס הפרה של החוק.

לגבי אולם בית המשפט, סולברג קבע כי אף שהאולם עשוי להיחשב נכס ציבורי, במקרה זה הוא אינו מזוהה עם כהן אלא דווקא עם נשיא בית המשפט העליון. לדבריו, בעיני הצופה והבוחר האולם "משויך" לנשיא, ולא לדובר נגדו. גם השימוש בסמל המדינה ובסמליל לשכת העיתונות הממשלתית, שהופיעו בקטן בפינת המסך, הוגדר כשימוש אגבי ונלווה בלבד.

השידור היה זמין לכול

הטענה המרכזית שנדחתה עסקה בצילומי לע"מ ובשידור החי. סולברג קבע כי אומנם צילומי לע"מ עשויים להיחשב נכסי ציבור, אך כאן מדובר בשידור שנועד מראש להיות זמין לציבור כולו, בשוויון וללא תשלום. לכן כהן לא נהנה מיתרון מיוחד בגישה לצילום או באפשרות לערוך ממנו סרטון.

בסיכום ההחלטה נקבע כי מאחר שלא נמצא שימוש אסור בנכסי ציבור, לא הוכחה הפרה של סעיף 2א לחוק הבחירות. העתירה נדחתה, ומאירי חויב לשלם לכהן הוצאות בסך 2,500 שקלים, וכן הוצאות נוספות בסך 5,000 שקלים למשרד ראש הממשלה, ליועצת המשפטית לממשלה ולהנהלת בתי המשפט יחד.