רגע לפני עזה: השפתיים התנפחו, הלוחם לא ויתר

רגע לפני הכניסה ללחימה ברצועת עזה, איתי - לוחם בן 21 וחצי ביחידה מובחרת בצה"ל - מצא את עצמו במערכה מסוג אחר לגמרי. לא מול מחבלים, לא בתוך שטח בנוי ולא תחת אש, אלא מול שינוי פתאומי ומבהיל בפניו: שפתיו החלו להתנפח מיום ליום, ללא הסבר, ללא אזהרה וללא תשובה רפואית ברורה.

בתוך זמן קצר הפכה הנפיחות לעיוות ממשי במראה פניו. מעבר לקושי האסתטי, שעבור צעיר בן 21 הוא עניין לא פשוט בפני עצמו, נוצרה גם פגיעה בתפקוד היום-יומי. הדיבור השתנה, ההיגוי נעשה מסורבל, והלוחם שהיה רגיל לשלוט בגופו עד הקצה, גילה לפתע כי דווקא השפתיים - כלי בסיסי כל כך של דיבור, אכילה והבעה - אינן נשמעות לו.

רופאים חשבו שזו עקיצה

בתחילה סברו הרופאים ביחידה כי מדובר בעקיצה או במחלה מסתורית. איתי קיבל תרופות, אנטיביוטיקה וסטרואידים, אך דבר לא הועיל. הנפיחות לא נסוגה, והמצב המשיך להחריף. במקביל, הוריו החלו במסע מתיש בין רופאים מומחים. יותר מ-12 מהם בדקו, העריכו, ניסו להבין - אך לא הצליחו לשים אצבע על מקור הסבל.

צילום: הד"ר איתי תמיר [צילום: המרכז הרפואי האוניברסיטאי הדסה]

הנקודת המפנה הגיעה כאשר המשפחה הגיעה למומחה לכירורגיית פה ולסתות במרכז הרפואי האוניברסיטאי הדסה. הוא העריך כי לא מדובר בזיהום רגיל או בתגובה חולפת, אלא בבעיה הקשורה לכלי הדם, והפנה את איתי לד"ר איתמר תמיר, מנהל שירות מלפורמציות וסקולריות ולימפטיות ביחידה לאנגיוגרפיה בהדסה עין כרם.

הד"ר תמיר זיהה במהירות את מקור הבעיה: מום מולד בכלי הדם, שלא בא לידי ביטוי עד אותה תקופה. לדבריו, המום קיבל זרימת דם מוגברת והתפרץ בשנה האחרונה ככל הנראה על-רקע הפעילות המאומצת החריגה והמאמץ הכרוך בשירות ביחידה מובחרת. "איתי הגיע למצב קיצוני שבו, מלבד הנראות, הוא נאלץ להתמודד עם דיבור שונה ודיקציה לא נוחה בעקבות העיוות שנחת עליו פתאום", אמר תמיר.

צנתור עדין במקום ניתוח גדול

כדי לטפל במום, החליט הד"ר תמיר לבצע פעולה עדינה וממוקדת: צנתור ייחודי תחת טשטוש בלבד, ללא צורך בהרדמה מלאה. במהלך הפעולה נכנס הרופא באופן סלקטיבי לכלי הדם המזינים את המום, תוך שימוש בהדמיה דינמית בזמן אמת. המטרה הייתה להגיע אל מקור הבעיה, אך להימנע מפגיעה בעצבי הפנים או בשרירי הפנים - אזורים רגישים במיוחד, שכל פגיעה בהם עלולה לשנות הבעה, דיבור ותנועה.

לאחר שזוהו כלי הדם המזינים את המום, סגר ד"ר תמיר את זרימת הדם אליהם באמצעות הדבקת דפנות המום זו לזו בקצף מיוחד המבוסס על מולקולת Surfactants. ההליך אפשר לטפל במקור הבעיה מבפנים, בלי לפתוח את האזור ובלי להשאיר את איתי עם הליך כבד יותר מכפי שנדרש.

השיפור הופיע מהר יחסית. איתי לא נזקק לפעולה חוזרת, ובסיום תהליך ההחלמה חזר הפה למצבו הקודם במלואו. עבורו, לא היה מדובר רק בתוצאה רפואית מוצלחת, אלא בחזרה אל עצמו: אל הדיבור הרגיל, אל המראה המוכר, אל היכולת לעמוד מול חבריו לצוות בלי המבוכה שנכפתה עליו בבת אחת.

חזר לצוות - בלי לבקש הקלות

אבל אולי הפרט המרשים ביותר בסיפורו של איתי אינו רק האבחון, וגם לא רק הצלחת הצנתור. לאחר שהחלים, הלוחם חזר לצוות שלו ולפעילות מבצעית. הוא סירב לקבל ימי מחלה או הקלות בשירות, ובחר לשוב למסלול שממנו נאלץ לסטות לזמן קצר בלבד.

בזכות אבחון מדויק, פעולה רפואית ממוקדת ונחישות אישית יוצאת דופן, הלוחם שנכנס להדסה כשהוא מתקשה לדבר ולחייך - יצא ממנה כשהוא שב אל פניו, אל קולו ואל חבריו לצוות.