"הקטין צרח ובכה – והכאב נורא – והסיוטים כדרך העולם לשנים וגם בלי עדות אימו – מנת חלקו של ילדון קטן ותמים, שבלא עוול בכפו ננשך באכזריות רבה". אלה דברים שכתבה (יום ה', 12.8.04) שופטת בית משפט השלום בפתח תקוה, ליה לב-און, בעת שגזרה 5 חודשי מאסר בפועל ו-12 חודשים על-תנאי וכן פיצויים בסך 2,400 ש"ח, על דורון הלוי, בעליו של כלב אמסטף שתקף ילד כבן 3, לאחר שהכלב הוחזק בחצר לא מגודרת ועם שרשרת פתוחה, לפני כ-4 שנים.
עם זאת, קבע בית המשפט כי 5 חודשי המאסר בפועל ירוצו בדרך של עבודות שירות במשטרת ראש העין. למרות זאת, ביצוע העונש עוכב כדי לאפשר להלוי להגיש ערעור על גזר הדין.
האישום: אי נקיטת צעדי זהירות בחיה
הלוי, בן 28 מראש העין, הורשע בעבירה של אי נקיטת צעדי זהירות בחיה. בחודש נובמבר 2000, הגיח כלב האמסטף לעבר המטפלת אורית אשרי והילד א.מ. כבן 3, שעשו דרכם חזרה מהמעון. הכלב נשך את ידו של הילד בחזקה. רק לאחר שנחלצו לעזרתו מספר עוברי אורח, הרפה הכלב מאחיזתו.
כתוצאה מהנשיכה, נגרמו לילד חתכים מרובים בזרועו השמאלית, חתך עמוק באיזור המרפק ומספר חתכים באמה, בעקבותיהם אושפז למשך 4 ימים.
בכתב האישום שהוגש נגדו טענה המדינה, כי הלוי התרשל משום ששלא גידר את חצרו, לא דאג לנעילת השער ולקשירת הכלב ולא התקין שלטי אזהרה.
הלוי: הכלב היה קשור, לא יודע איך השתחרר
הלוי כפר באשמה, וטען שהכלב היה שמור ומטופח וחברו שמר עליו בעת המקרה, משום שהיה עסוק בהכנות לחתונתו הקרבה ובאה. עוד טען, כי הכלב היה קשור, ואינו יודע כיצד השתחרר מהשרשרת. השופטת דחתה את גרסתו זו: "הוכח לי, שהכלב לא היה קשור ולא מטופח ויצא מהחצר שלא היתה מגודרת כהלכה ונשך".
השופטת ליה לב-און קיבלה את עדותו של הוטרינר ותיק, ד"ר ציון אהוד, לפיה "גם אם כל כלב עלול לנשוך, הרי כלב פיטבול או אמסטף אינו צפוי ונשיכתו עלולה לגרום נזקים ניכרים".
"הפתרון של הנאשם", ציינה השופטת לב-און בהכרעת הדין, בדרך של "החזקת כלב קשור בשרשרת, שכל מאן דהוא יכול להיכנס ולשחררו כשהכלב ללא השגחה צמודה, בחצר פתוחה – כשבעבר לדבריו כבר ניסו לגנוב את הכלב, יש בהם להצביע על רשלנותו, ומכיוון שהכלב 'לא צפוי' – הוא יכול להיות מסוכן. כך רץ משוחרר בכביש והילד ננשך – הופרה חובה שבחוק וברור - שהכלב לא שחרר את עצמו, ולא עשה זאת הפעוט ולא המטפלת שאיתו".
עדות קשה של האם: הילד סובל מסיוטים
בעדות שמסרה אימו של הילד, היא "חזרה לאותו היום, לכאב, לנזק הפיזי ולפציעה הקשה והצלקת לצד נזק נפשי קשה ומתמשך לילדה, בכיות בלילות, חלומות רעים ושאלות של 'למה זה קרה לי דווקא' נשארו ללא מענה לבד מאמירה ש'הכלב מסוכן', וטיפולים לרבות ייעוץ פסיכולוגי הפכו לשיגרה, והילד לא מתפקד היטב, ופוחד מכלבים – קטנים וגדולים, אגרסיבי גם לבובות כלבים והסיוט כנראה יימשך כל חייו".
השופטת לב-און דחתה את בקשת פרקליטתו של הלוי, שלא להרשיעו אלא להסתפק בצו שירות לציבור ללא הרשעה, וקבעה כי אין זה המקרה המתאים לכך, למרות גילו הצעיר, עברו הנקי והחרטה שהביע. "אין יחס בלתי סביר בין ההרשעה ולנזק ממנה לבין חומרת העבירה, וההיפך ייאמר – העבירה חמורה לכשעצמה", ציינה השופטת.
כאמור, בית המשפט גזר על הלוי 5 חודשי מאסר בפועל שירוצו בדרך של עבודות שירות וכן 12 חודשי מאסר על-תנאי למשך 3 שנים, ופיצוי לילד בסך 2,400 ש"ח.
בית המשפט נענה לבקשת הסניגורית לעכב את ביצוע העונש, כדי לאפשר לה לערער עליו לבית המשפט המחוזי. השופטת לב-און הפנתה בעניין זה לפסיקתו העקרונית של בית המשפט העליון (ע"פ 111/99), לפיה "הגישה אשר היתה מקובלת בפסיקתו של בית משפט זה, לפיה עיכוב ביצוע עונש מאסר בתקופת הערעור הוא בבחינת חריג החל רק במקרים יוצאים מגדר הרגיל ובהתקיים נסיבות מיוחדות, איננה עומדת עוד", והדבר נתון לשיקול דעתו של בית המשפט.
ת.פ. 3002/01 מדינת ישראל נ' דורון הלוי
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה