סוף לכפל הגופים: ההגנה על הצרכן עוברת לרשות אחת

הממשלה אישרה (31.5.26) מהלך מבני חריג בתחום הגנת הצרכן: הפסקת פעילותה של החברה הממשלתית המועצה הישראלית לצרכנות, פירוקה מרצון והעברת תפקידים וסמכויות לרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן. לפי החלטת הממשלה, המהלך נועד לרכז את מערך ההגנה על הצרכנים בגוף ממשלתי אחד, לצמצם כפילויות בין שני גופים שפעלו לאורך שנים בתחומים קרובים, ולחזק את יכולת המדינה לתת סיוע ואכיפה לציבור הצרכנים.

המשמעות המעשית היא שהמועצה לצרכנות, שהוקמה בסוף שנות ה-60 ופעלה במשך עשרות שנים כגוף צרכני עצמאי, צפויה להיעלם מן המבנה המוסדי הקיים. במקומה אמורה הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן להפוך לכתובת המרכזית, ולמעשה הבלעדית, לטיפול הממשלתי בצרכנים - החל בפניות ציבור, דרך הסברה ומדיניות צרכנית, ועד אכיפה וסיוע משפטי.

שר הכלכלה והתעשיה ניר ברקת הציג את ההחלטה כמהלך שנועד "לשים סוף לכפילויות במערכת". לדבריו: "במקום שני גופים נפרדים שמחזיקים במשרות ובתפקידים כפולים, אנו מרכזים את כלל הפעילות תחת קורת גג אחת תחת משרד הכלכלה והתעשיה". ברקת הוסיף כי הציבור יקבל "כתובת אחת ברורה, חזקה ואפקטיבית, שתדאג ותעניק שירות מהיר וטוב יותר לכל אזרחי ישראל".

השר דוד אמסלם, הממונה על רשות החברות הממשלתיות, מסר כי "הממשלה צריכה לשרת את האזרחים ולא את עצמה". לדבריו, כאשר שני גופים עוסקים בתחומים חופפים, התוצאה היא "ביורוקרטיה, בזבוז משאבים ובלבול לציבור". אמסלם הגדיר את ההחלטה כבחירה ב"פחות מנגנונים וכפילויות, ויותר שירות לאזרח".

לא רק איחוד - פירוק חברה ממשלתית

אף שההודעה הרשמית מציגה את המהלך כאיחוד, ההצעה להחלטה מדויקת יותר: אין כאן מיזוג רגיל בין שני גופים, אלא פעולה להפסקת פעילותה של חברה ממשלתית ולפירוקה מרצון. זה הבדל מהותי. המועצה לצרכנות אינה יחידה פנימית במשרד ממשלתי, אלא חברה ממשלתית לתועלת הציבור, שפעלה במשך שנים כארגון צרכנים עצמאי. הרשות להגנת הצרכן, לעומתה, היא גוף ממשלתי בעל סמכויות אכיפה, פיקוח וחקירה.

לפי דברי ההסבר, ההצדקה המרכזית למהלך היא החפיפה שנוצרה בין המועצה לבין הרשות. שני הגופים עסקו, במידה משתנה, בפניות ציבור, ליווי צרכנים, הסברה, מחקר, קידום מדיניות צרכנית והכוונת הציבור. בממשלה טוענים כי מצב זה יצר כפילות, בלבול באשר לכתובת שאליה יש לפנות, ובזבוז משאבים.

עם זאת, יש כאן גם שאלה ציבורית שאינה טכנית בלבד: האם העברת פעילות המועצה לתוך רשות ממשלתית תחזק את הצרכן - או תחליש את רכיב העצמאות שהיה גלום במועצה כארגון צרכנים. המסמך בוחר בתשובה ברורה: יתרון הריכוז, האכיפה והיעילות גובר על יתרון הפיצול המוסדי. זו קביעה סבירה מבחינת ניהול ממשלתי, אך היא מחייבת מעקב: האם הציבור אכן יקבל שירות טוב יותר, או שרק תאוחד הכתובת ללא שיפור מורגש בשטח.

תקופת מעבר ותיקוני חקיקה

המהלך אינו אמור להתבצע ביום אחד. החלטת הממשלה קובעת כי עד להשלמת תיקוני החקיקה הדרושים, לרבות הסדרת הסיוע המשפטי לצרכנים, תימשך פעילות מעבר. המועצה תמשיך, בתקופת ביניים מוגבלת, לטפל בסיוע המשפטי ובקשרים קיימים עם צרכנים, כדי שלא לקטוע טיפול בפניות קיימות.

עוד נקבע כי תוקם ועדת היגוי בין-משרדית שתלווה את ההליך. בראש הוועדה יעמוד מנכ"ל משרד הכלכלה והתעשיה, ולצידו נציגים מהרשות להגנת הצרכן, רשות החברות הממשלתיות, משרד המשפטים, משרד האוצר וגורמים נוספים. תפקידה יהיה לגבש את תוכנית המעבר, להסדיר את הטיפול בנכסי המועצה, בזכויותיה ובהתחייבויותיה, ולוודא שהפסקת הפעילות אינה פוגעת בציבור הצרכנים.

ההחלטה קובעת גם כי שר הכלכלה יפעל לקידום תיקוני חקיקה שיאפשרו לרשות לקבל סמכויות נוספות, ובכלל זה סמכויות שקשורות לסיוע משפטי לצרכנים. זהו אחד החלקים החשובים בהחלטה: בלי תיקוני חקיקה מתאימים, הרשות לא תוכל פשוט "לבלוע" את כל פעילות המועצה, בעיקר בתחומים שבהם נדרש עיגון מפורש בחוק.

7.2 מיליון שקל בשנה לרשות

כדי לתמוך במהלך, הממשלה קובעת תוספת תקציבית שנתית של 7.2 מיליון שקל לרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן, בשנים 2029-2027. הכסף נועד לחזק את פעילות הרשות, לקלוט את תחומי הפעילות שיעברו מן המועצה, ולבסס את מערך הסיוע והאכיפה החדש.

מנכ"ל משרד הכלכלה והתעשיה, מוטי גמיש, הגדיר את המהלך כ"בשורה ענקית למשק ולכיס של כל אזרח". לדבריו, לאחר עבודה ממושכת לצליחת חסמים תקציביים וביורוקרטיים, התוצאה אמורה להיות "גוף אכיפה וסיוע עוצמתי, שמצויד בכל הכלים והמשאבים הנדרשים".

הממונה על הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן, קובי זריהן, מסר כי מדובר במהלך שיאפשר "פעולה מהירה, יעילה ואפקטיבית יותר מול הפרות צרכניות". לדבריו, "מעולם לא ניתנה תוספת תקציב ותקנים כה משמעותית לרשות להגנת הצרכן". זריהן הוסיף כי המטרה היא "יותר הגנה לצרכן, יותר אכיפה, יותר שירות ופחות ביורוקרטיה".

ההחלטה יכולה להיות בשורה צרכנית אמיתית, אך רק אם תיבחן לפי התוצאה ולא לפי המבנה. כתובת אחת לצרכן היא יתרון ברור: פחות בלבול, פחות העברת פניות מגוף לגוף, ויכולת לחבר בין תלונות הציבור לבין אכיפה מנהלית ופלילית. גם החיבור בין מידע שמגיע מצרכנים לבין סמכויות חקירה ופיקוח עשוי להגביר את ההרתעה כלפי עסקים מפרי חוק.

מנגד, ריכוז כל הזירה הצרכנית בגוף ממשלתי אחד מחייב שמירה על עצמאות מקצועית, שקיפות ויכולת לפעול גם מול כשלים שהמדינה עצמה אחראית להם, במישרין או בעקיפין. המועצה לצרכנות, על חולשותיה, שימשה במשך שנים גוף המזוהה עם הצרכן ולא עם הממשלה. לכן מבחן ההצלחה לא יהיה אם הממשלה חסכה מנגנונים, אלא אם הצרכן הבודד - זה שמתקשה לקבל החזר, להתמודד עם חוזה מקפח או להילחם בחברה גדולה - יקבל סיוע מהיר, מקצועי ונגיש יותר.