חוק התקשורת מתקדם: ההפרדה המבנית בדרך לביטול

הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק התקשורת המשיכה (28.5.26) לקדם את אחד הסעיפים הרגישים ביותר ברפורמת השידורים: ביטול ההפרדה המבנית בין חברות החדשות לבין ערוצי התקשורת. לפי הנוסח שנדון, רף ההכנסות להגדרת "בעל רישיון זעיר" יזנק מ-80 מיליון שקל בשנה לשני מיליארד שקל - שינוי שמשמעותו המעשית היא הרחבת הפטור מהפרדה מבנית כמעט לכלל השחקנים בשוק. הוועדה עוסקת בהצעת חוק התקשורת (שידורים), התשפ"ו-2025, במסגרת הכנתה לקריאה שנייה ושלישית.

הדיון התמקד בתיקונים עקיפים לחוק הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, ובשאלה האם יש הצדקה להמשיך לחייב הפרדה מבנית בין הערוץ המסחרי לבין חברת החדשות שלו. כיום, ההפרדה נועדה לשמש חיץ בין בעלי ההון והנהלת הערוץ לבין מערכת החדשות, כדי לצמצם חשש להתערבות בתוכן עיתונאי.

לפי ההצעה שנדונה, כלל הספקים המרכזיים בשוק יוכלו להיחשב "זעירים" מבחינת החוק, בעקבות העלאת רף ההכנסות לשני מיליארד שקל בשנה. התוצאה: הם לא יחויבו בהפרדה מבנית, ולא תחול עליהם אותה מערכת אסדרה שנועדה לוודא עצמאות מערכתית של גופי החדשות.

מנכ"ל משרד התקשורת, עו"ד אלעד מקדסי, הציג את המהלך כהפחתת נטל על גופי השידור: "נעשתה פה עבודת מטה רבה ששימשה אותנו להצעת החוק הזאת. ההצעה שלנו מפחיתה את העלויות על השחקנים שההפרדה חלה עליהם היום, שאני מזכיר שבעולם אין הפרדות כאלה".

מנגד, נציג ארגון העיתונאים, עמית קלדרון, לא שלל את עצם ביטול ההפרדה, אך הזהיר מפני ויתור על העיקרון שאותו היא נועדה להבטיח: "הפרדה מבנית זה לא דבר קדוש ואפשר לבטל את זה. מה שקדוש זה עצמאות עיתונאית. החובה של הוועדה היא לוודא שהעיתונים יישארו עצמאיים".

הרשות השנייה בדרך החוצה

סעיף נוסף שנדון עסק בתיקון חוק התקשורת ובתקופת המעבר שבין המצב הקיים לבין הקמת הרשות החדשה. לפי הצעת החוק, הרשות השנייה תסיים את פעילותה האסדרתית בתוך כשנתיים, ובמקומה תפעל רשות חדשה לתחום השידורים. כבר בטיוטת החוק הממשלתית הוצע להקים רשות חדשה במקום מועצת הכבלים והלווין והרשות השנייה, שתפקידה יהיה לאסדר את תחום אספקת התוכן בלי תלות בדרך ההפצה - כבלים, לווין או אינטרנט.

במשרד התקשורת מעריכים כי גם עבודתה של מועצת הכבלים והלווין תתייתר בהדרגה, בשל המעבר של חלק הולך וגדל מהשידורים לרשת. מאחר שספק תוכן הפועל דרך האינטרנט אינו נדרש כיום לרישיון מהרשות השנייה, מבקשת ההצעה ליצור מנגנוני מעבר, הקפאת מצב והוראות שעה שימנעו פער אסדרתי בתקופת הביניים.

הנקודה הזו חשובה משום שהיא אינה רק שינוי מבני. היא נוגעת לשאלה מי יפקח בפועל על שוק השידורים בתקופה שבה הטכנולוגיה משתנה מהר יותר מהחקיקה, ומי יבטיח שהמעבר לאינטרנט לא יהפוך למסלול עוקף פיקוח.

תקציב התאגיד יקוצץ ב-25 מיליון שקל

בחלק נוסף של הדיון עסקה הוועדה בחוק השידור הציבורי הישראלי. לפי ההצעה, תקציב תאגיד השידור הציבורי יופחת מ-650 מיליון שקל ל-625 מיליון שקל. 25 מיליון השקלים שיקוצצו מיועדים למימון המועצה החדשה שתוקם במסגרת החוק.

נציג הרשות השנייה, אלכסנדר שיינביץ, מתח ביקורת חריפה על הכוונה לממן את הרשות החדשה באמצעות קיצוץ בתקציב התאגיד. לדבריו: "מקימים רשות חדשה על חשבון כספי ציבור ומוותרים על תשתית חירום לאומית, שהיא עידן+, במקרה של אירוע קיצון". שיינביץ הוסיף כי גם נציג רשות החירום הלאומית הציג בפני הוועדה את החשיבות של עידן+ במצבי קיצון, שבהם האינטרנט עלול לקרוס או לפעול בשיהוי של שניות רבות.

הטענה הזו מציבה את הקיצוץ בתאגיד לא רק כוויכוח תקציבי, אלא כשאלה על תשתיות חיוניות בשעת חירום. לצד זאת, ראוי להבחין בין שתי סוגיות שונות: עצם הקמת המועצה החדשה, ושאלת מקור המימון שלה. אפשר לתמוך באיחוד מערך האסדרה ועדיין לתהות אם נכון לממן אותו באמצעות קיצוץ בגוף השידור הציבורי.

יצירה מקורית מול שידורי ספורט

בדיון על תקציב התאגיד עלתה גם שאלת החלוקה הפנימית בין השקעה ביצירה מקורית לבין שידורי ספורט. נציגי האומנים ביקשו לוודא שהתקציב שייוותר בידי התאגיד יובטח גם להפקות מקור, ולא יוסט בעיקר לתכנים מסחריים יותר, ובראשם שידורי ספורט.

היועצת המשפטית של התאגיד אמרה בדיון: "אנחנו מנסים להשקיע יותר בהפקות מקור, זו המדיניות שלנו, יש לנו צורך בלשדר ספורט. כיום יש הגבלה של עד 15 מיליון שקלים בספורט וזה פוגע בנו". בסיכום שנעשה לבקשת יו"ר הוועדה נקבע, בשיתוף עם הגורמים המעורבים, כי 165 מיליון שקל יוקצו ליצירות מקור, ו-30 מיליון שקל לשידורי ספורט. המשמעות: תקרת ההוצאה של התאגיד על שידורי ספורט תוכפל.

הדיון הזה משתלב בוויכוח רחב יותר סביב הצעת החוק, שבחודשים האחרונים עוררה מחלוקת סביב קצב קידומה, חלוקת הסמכויות החדשה והאיזון בין חיזוק היצירה המקומית לבין הפחתת חובות על גופי השידור. לפי דיווחים קודמים, בדיוני הוועדה נטען כי החוק נדרש בין היתר בשל מעבר השוק לצפייה דרך הרשת ובשל הצורך להסדיר את חובת ההשקעה ביצירה מקומית גם אצל שחקנים מקוונים.

הוועדה מקדמת אפוא שינוי עומק בשוק השידורים: פחות הפרדה בין בעלי הערוצים לבין מערכות החדשות, רשות אסדרה חדשה במקום הגופים הקיימים, וקיצוץ בתקציב התאגיד לצורך מימון המהלך. השאלה שנותרה פתוחה היא האם הפחתת הנטל על גופי השידור תבוא עם מנגנון חלופי חזק מספיק לשמירה על עצמאות עיתונאית - או שתשאיר את ההגנה הזו בעיקר כהצהרה כללית בחוק.