הסוף ל"מדינת האי"? כך רוצה ישראל להתחבר למסדרון הסחר

משרד התחבורה הציג (28.5.26) תוכנית אב לאומית לסחר בינלאומי, המבקשת למצב את ישראל כחוליה מרכזית במסדרונות הסחר העתידיים בין אסיה, המזרח התיכון ואירופה. התוכנית, שהוצגה לצד חזון מסדרון IMEC, כוללת הקמת נמלים יבשתיים, חיזוק נמלי הים, הרחבת שימוש ברכבות מטען, פיתוח מרכזי מטענים ומערכות ניהול מתקדמות, במטרה להפחית את התלות של ישראל בנתיבי סחר מוגבלים ולהפוך אותה לצומת אזורי של שינוע סחורות. המצגת המצורפת מציגה את התוכנית כמעבר "ממדינת אי-לצומת סחר בינלאומי", תוך הדגשת חוסן נמלי, חיבוריות גיאופוליטית וניהול שרשרת האספקה הלאומית.

בלב התוכנית עומדת תפיסה פשוטה: ישראל אינה יכולה להמשיך להתנהל כאי תחבורתי-מסחרי, הנשען בעיקר על נמלי הים ועל נתיבי שיט רגישים. משרד התחבורה מבקש ליצור רצף בין נמלים ימיים, נמלים יבשתיים, מסילות רכבת, מעברי גבול ומרכזי מטענים, כך שמטענים יוכלו לנוע דרך ישראל ביעילות גבוהה יותר ולחבר בין ירדן, מדינות המפרץ, אירופה ואגן הים התיכון.

נמל יבשתי בירדן, שער דרומי באילת

בין המיזמים המרכזיים שמופיעים בתוכנית נמצא הנמל היבשתי "נהר הירדן", שאמור לשמש מסוף מטענים ולוגיסטיקה סמוך לגבול עם ירדן. המהלך מוצג כשער סחר מרכזי לממלכת ירדן ולמדינות שממזרח לה, ובמשרד התחבורה רואים בו חלק מן היכולת של ישראל להשתלב במסדרון היבשתי-ימי המחבר בין המפרץ, ישראל ואירופה.

מרכיב נוסף הוא מיזם "שחורת" באזור אילת, שנועד ליצור מוקד מטענים דרומי בסמוך לנמל אילת ולחזק את הקשר עם נמל עקבה. לפי התוכנית, החיבור הזה עשוי לתרום לפיתוח כלכלי של אילת, להרחבת תעסוקה בדרום וליצירת שער סחר נוסף בין אסיה, המזרח התיכון ואירופה. לצד זאת, התוכנית מזכירה גם מרכז לוגיסטי בשם "תקומה", המיועד לתמוך במאמצי שיקום אזרחיים בראייה ארוכת טווח.

שרץ התחבורה מירי רגב אמרה כי "אנו מובילים מהלך היסטורי שמסמן את סיומו של עידן 'מדינת האי' של ישראל. תוכנית האב תיצור גשר יבשתי-ימי חדש המחבר בין המזרח התיכון, אירופה ואסיה". לדבריה, באמצעות תשתיות מתקדמות, חיבוריות חכמה ושותפויות אזוריות, המהלך נועד לחזק את החוסן הלאומי והכלכלי של ישראל.

האתגר: להפוך חזון תשתיתי למסלול ביצוע

למרות ההצגה הרחבה, השאלה המרכזית אינה רק מה כוללת התוכנית - אלא מה ממנה כבר בשל לביצוע. בתוכנית מופיעים כיוונים אסטרטגיים משמעותיים, ובהם הרחבת נמלים יבשתיים, חיזוק מסופי מטענים, שילוב מערכות מידע, פיתוח נמלים ירוקים ושיפור התחרות בענף המטענים. אולם בשלב זה לא הוצגו לציבור, לפחות בהודעה שנמסרה, לוחות זמנים מחייבים, אומדן תקציבי מלא, שלבי ביצוע מפורטים או החלטות תכנוניות סופיות לכל אחד מן המיזמים.

זוהי נקודת המבחן של המהלך. כדי שמסדרון IMEC יהפוך מתרשים מדיני-תחבורתי למציאות מסחרית, ישראל תצטרך לפתור שורה של שאלות מעשיות: יכולת מסילתית מספקת להובלת מטענים, חיבור יעיל בין נמלי הים למסופי היבשה, זמני שחרור ממכס, בידוק ביטחוני שאינו יוצר צווארי בקבוק, תיאום עם ירדן ומדינות נוספות, ובעיקר ודאות למשקיעים ולחברות שילוח.

מנכ"ל משרד התחבורה משה בן זקן אמר כי התוכנית מחברת "בין נמלי הים, הרכבות, הנמלים היבשתיים ומעברי הגבול לרשת אחת חכמה ורציפה". לדבריו, ההשקעה נועדה לחזק את התחרות, לייעל את שרשרת האספקה ולייצר מנועי צמיחה ברחבי הארץ. הוא ציין כי קיים כבר שיח עם גורמים באיחוד האמירויות, בהמשך לפגישות שקיימה השרה רגב בארצות הברית ובאמירויות.

חברת נמלי ישראל במרכז הביצוע

חברת נמלי ישראל צפויה למלא תפקיד מרכזי בקידום התוכנית, לאחר שמשרד התחבורה הנחה אותה לקדם את תוכנית האב הלאומית. החברה כבר עוסקת בפיתוח תשתיות נמלים, ובמצגת מוצגים נמלים יבשתיים וימיים כחלק ממערך אחד שנועד להבטיח רציפות תפקודית של שרשרת האספקה גם בשגרה וגם בעת חירום.

יו"ר חברת נמלי ישראל חזי חאלאויה אמר כי תוכנית האב מציבה את ישראל בחזית הסחר והלוגיסטיקה העולמית, וכי החברה תידרש לפתח תשתיות נמלים ימיות ויבשתיות מתקדמות. לדבריו, מדובר במהלך בעל חשיבות כלכלית וביטחונית, שנועד לחזק את המשק הישראלי וליצור מנועי צמיחה לטווח ארוך.

עם זאת, גם כאן נדרשת זהירות: ישראל כבר מכירה תוכניות תשתית ארוכות טווח שנראו מבטיחות על הנייר, אך התקדמו באיטיות בשל חסמים תכנוניים, תקציביים, סביבתיים ומדיניים. במקרה הזה, התלות אינה ישראלית בלבד. הצלחת המסדרון תלויה גם ביציבות אזורית, בשיתוף פעולה עם מדינות שכנות, בהסכמות מסחריות וביכולת להציע נתיב שיהיה לא רק אפשרי מבחינה מדינית, אלא גם משתלם מבחינה כלכלית לעומת נתיבי הסחר הקיימים.

תוכנית האב של משרד התחבורה מציגה כיוון אסטרטגי שאפתני: להפוך את ישראל ממדינה בקצה שרשרת האספקה למדינה שנמצאת בתוכה. כעת תיבחן הממשלה לא בסיסמאות על "חזון היסטורי", אלא ביכולת להציג תכנון מחייב, תקציב, שלבי ביצוע ותיאום אזורי שיאפשרו למסדרון הסחר העתידי לעבור מן המצגת אל הקרקע.