השופטת חייבה בהוצאות ביום פתיחת המבצע - וקיבלה הערה על הנוקשות

נציב תלונות הציבור על שופטים, השופט בדימוס אשר קולה, דחה תלונה נגד שופטת בבית משפט השלום שחייבה בהוצאות בעלי דין שלא התייצבו לדיון ביום פתיחת מבצע "שאגת הארי", אך מתח ביקורת מרומזת על נוקשות ההחלטה. בהחלטה שפורסמה (26.5.26) קבע קולה כי אף שהשופטת פעלה במסגרת סמכותה, בנסיבות הביטחוניות החריגות ובשים לב למצוקת המתלוננים, נכון היה לשקול גישה מתחשבת יותר - ולו לפנים משורת הדין.

התלונה: לילה במקלט ודיון שלא הגיעו אליו

המתלוננת הייתה אחת המבקשים בבקשה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת, שנקבעה לדיון במעמד שני הצדדים. לפי התלונה, המבקשים לא התייצבו לדיון שנקבע ליום שבו פרץ מבצע "שאגת הארי", לאחר שלטענתם שהו לילה שלם במקלט, בחוסר ודאות ביטחונית, כשהם הורים לשלושה ילדים קטינים - שניים מהם בעלי צרכים מיוחדים.

למרות זאת, לאחר שהמשיב התייצב לדיון, חייבה אותם השופטת, ששמה לא נזכר בהחלטה, בהוצאות בסך 1,000 שקל. בהמשך הגישו בקשה לביטול החיוב, אך גם היא נדחתה. לטענת המתלוננת, בשעה 11:30 התקבלה שיחה ממזכירות בית המשפט שבה נשאלו מדוע לא התייצבו, ומיד לאחר מכן יצאו לבית המשפט. לדבריהם, כשהגיעו לבניין בית משפט השלום בעיר מצאו אותו סגור, ונמסר להם כי הדיון הועבר למקום אחר - בית המשפט לענייני משפחה בעיר - שאליו הגיעו רק לאחר שהדיון הסתיים.

תגובת השופטת: הדיון התקיים והמבקשים לא הגיעו

השופטת מסרה בתגובתה כי באותו יום שימשה שופטת תורנית, וכי הדיון הובא לפניה בהיעדר תורן אזרחי. לדבריה, המשיב התייצב כפי שנדרש, ואילו המבקשים לא התייצבו. נוכח מצב החירום באותו יום, היא ביקשה באופן חריג ממזכירת בית המשפט להתקשר אליהם ולהודיע להם כי הדיון מתקיים במועדו.

לפי תגובת השופטת, תשובת המבקשים כפי שנמסרה לבית המשפט הייתה שהם אינם מתכוונים להגיע, מאחר שלטענתם נאמר להם במוקד כי אינם צריכים להתייצב. עוד טענה כי גרסתם שלפיה הגיעו לבניין סגור אינה נתמכת בסימוכין חיצוניים, וכי באותו יום התקיים לפניה דיון אחר בשעה סמוכה, שאליו הגיעו בעלי הדין ונכנסו לאולם.

עמדת הנציב: סמכות הייתה - אך גם רגישות נדרשה

קולה קבע כי משלא התייצבו המבקשים לדיון, הייתה השופטת מוסמכת לחייבם בהוצאות המשיב שהתייצב. גם החלטתה המאוחרת לדחות את בקשתם לביטול החיוב הייתה החלטה שיפוטית המצויה במסגרת סמכותה, ולכל היותר ניתן היה להשיג עליה בערכאת הערעור.

עם זאת, הנציב ציין כי יש פער מסוים בין תגובת השופטת לבין טענת המתלוננים: השופטת התייחסה לכך שמבנה בית המשפט שבו התקיים בפועל הדיון לא היה סגור, בעוד שהמתלוננים טענו כי הגיעו לבית משפט השלום בעיר, שלדבריהם היה סגור עקב מצב החירום. עוד ציין כי מן הפרוטוקול לא עולה שהמתלוננים הודיעו כי לא יתייצבו, אלא שנרשם מפיה של מזכירת בית המשפט כי ביררו ונמסר להם מהמוקד הטלפוני שהם אינם חייבים להתייצב.

הביקורת: לא לנהוג בנוקשות יתר במצבי חירום

הנציב שב והדגיש כי גם כאשר החלטה מסוימת מצויה בסמכותו של בית המשפט, מוטב לשופט שלא לנהוג בנוקשות יתר, ובמיוחד במצבי חירום. הוא הפנה להחלטות קודמות של הנציבות שבהן נקבע כי בעת מצב חירום על היושב בדין לנהוג בתבונה וברגישות מוגברת, כאשר בעל דין או בא-כוחו טוענים כי לא הצליחו להתייצב בשל הנסיבות.

במקרה זה, כתב קולה, יש לתת משקל למצב הביטחוני ששרר באותו יום, למצוקה שחוו המבקשים, ולמידע השגוי שלדבריהם נמסר להם מהמוקד הטלפוני של בית המשפט בנוגע לקיום הדיון או למיקומו. בנסיבות אלה, לדבריו, היה בידי השופטת לנקוט גישה מתחשבת יותר בבקשה לביטול ההוצאות - או לפחות להפחיתן.

התוצאה: התלונה נדחתה, ההערה נותרה

למרות הדברים, קולה דחה את התלונה בכל הנוגע לסמכותו להכריע בה, משום ששיקול הדעת השיפוטי של בית המשפט אינו מונח לפתחו של הנציב. במילים אחרות: הנציב לא קבע שהשופטת פעלה שלא כדין, אך הבהיר כי לא כל החלטה מותרת היא בהכרח ההחלטה הראויה ביותר בנסיבות חריגות.

השורה התחתונה רחבה יותר מן המקרה עצמו: מצב חירום אינו פוטר בעלי דין מחובת התייצבות לדיון, אך הוא מחייב את בית המשפט להביט גם על המציאות שמחוץ לאולם. כאשר משפחה טוענת ללילה במקלט, ילדים קטינים, מידע סותר ממוקד בית המשפט ובלבול במיקום הדיון - שיקול הדעת השיפוטי אינו צריך להיות רק חוקי, אלא גם אנושי.