בג"ץ דן בסגירת גל"צ: הוויכוח עובר מהסמכות למניע

בג"ץ דן (26.5.26) בעתירות נגד החלטת הממשלה לסגור את גלי צה"ל, בדיון שהעמיד במרכזו את השאלה אם ההחלטה התקבלה מטעמי מדיניות לגיטימיים - או שמא נולדה מתוך רצון לסגור כלי תקשורת בשל תכניו הפוליטיים הנתפסים. הרכב השופטים דפנה ברק-ארז, אלכס שטיין ויחיאל כשר הבהיר לאורך הדיון כי אינו בוחן אם נכון או רצוי לסגור תחנת שידור צבאית, אלא אם ההליך שהוביל לכך היה חוקי, נקי משיקולים זרים ומבוסס על תשתית סבירה.

[צילום: יונתן זינדל/פלאש 90] (יונתן זינדל/פלאש 90)

הדיון התקיים לאחר שבג"ץ הוציא צו על תנאי בעתירות נגד החלטת הממשלה מדצמבר 2025, שקבעה את סגירת התחנה ואת הפסקת שידוריה עד 1 במרס 2026. מאז נותרה ההחלטה מוקפאת, והמדינה נדרשת להסביר מדוע לא תבוטל. בכך הפך הדיון משאלה ציבורית על עתידה של גל"צ לבחינה משפטית הדוקה של דרך קבלת ההחלטה, הרכב הוועדה המייעצת, התבטאויות שקדמו להחלטה והקשר שבין עמדות פוליטיות לבין סמכות שלטונית.

הקו של הממשלה: לא מחנה פוליטי - אלא תפיסת מדיניות

עו"ד דוד פטר, המייצג את הממשלה ואת שר הביטחון, ביקש למקם את ההחלטה על ציר עקרוני: לא סגירת תחנה בשל תוכן שידוריה, אלא סיום מצב חריג שבו צה"ל מפעיל תחנת רדיו בעלת שידורי אקטואליה. לדבריו, לממשלה יש סמכות לסגור את התחנה, והשאלה העיקרית היא תקינות התהליך. כאשר השופטים העירו כי הסמכות אינה בהכרח מובנת מאליה, ביקש פטר להבין אם עליו לטעון גם בשאלת הסמכות, ונענה כי עליו לבחור "מה עיקר ומה טפל".

פטר טען כי הממשלה אינה נזקקת לוועדה כדי לקבל החלטה על סגירת התחנה, וכי איש לא עתר נגד עצם הקמת הוועדה, הרכבה או פעילותה. לדבריו, עבודת הוועדה לוותה בידי הייעוץ המשפטי המשרדי, וההחלטה נשענת על תפיסה של הפרדה בין פוליטיקה לצבא. כאן הציג פטר את הטיעון העקרוני הרחב ביותר של המדינה: גם אם גל"צ הייתה משדרת "כל היום את מה שאני אוהב", עדיין היה מקום לסגור אותה, מפני שמדיניות של ימין ליברלי מבקשת שהממשלה תמשוך את ידיה משידור ציבורי - ובוודאי ממקרה הקצה של שידור ציבורי המופעל בידי חיילים חמושים בשירות חובה. הוא הדגיש כי אין מדובר ב"ימין" במובן מחנאי, אלא בתפיסה רעיונית על גבולות המדינה, הצבא והשידור הציבורי.

טענת המדינה אינה כי "התחנה שמאלנית", אלא מציגה את הסגירה כחלק מתפיסה מוסדית רחבה יותר. אלא שכאן בדיוק התעוררה השאלה שהטרידה את השופטים: האם ההחלטה אכן התקבלה מטעם עקרוני זה, או שמא הטיעון המוסדי משמש מעטפת משפטית להחלטה שסומנה מראש בשל אי-שביעות רצון פוליטית מתכני התחנה.

השופטים: סמכות עקרונית אינה מכשירה הליך פגום

השופטת ברק-ארז הבהירה לפטר כי גם אם הממשלה לא הייתה חייבת להקים ועדה, אין פירוש הדבר שהיא רשאית לנהל הליך פגום. לדבריה, "גם אם לא צריך, לא אומר שצריך לנהל באופן פגום". השופטים הדגישו כי הטענות נגד חלק מחברי הוועדה אינן מסתכמות בכך שהביעו בעבר עמדה כללית על שידור ציבורי או על תחנה צבאית, אלא בכך שלפי הנטען הם הביעו עמדה ישירה בנושא המסוים שהונח לפתחם - סגירת גלי צה"ל.

פטר השיב כי הוועדה אינה גוף מעין-שיפוטי, ולכן אין להחיל עליה את אותם תבחינים החלים על ועדה הבוחנת זכויות של אדם מסוים. לדבריו, היא אף אינה כוללת את מנכ"ל משרד הביטחון, שהוא משרת אמון של שר הביטחון. כאשר ניסה לבחון מה היה קורה אילו הוועדה הייתה מגיעה למסקנה אחרת, עצרה אותו ברק-ארז והבהירה כי "המבחן במשוא הפנים אינו בתוצאה". כלומר, גם אם התוצאה עשויה להיות בתחום סמכות הממשלה, השאלה היא אם הדרך אליה הייתה נקייה מדעה מוקדמת.

הדיון כולו התכנס לנקודה זו: עצם קיומה של סמכות לסגור את התחנה אינה מסיימת את הדיון. גם החלטה מוסמכת צריכה להתקבל על בסיס תשתית ראויה, שיקולים ענייניים והליך שאינו מזוהם מראש. מנגד, המדינה ביקשה לשכנע כי אין להפוך את מליאת הממשלה לגורם מינהלי רגיל, וכי שרים רשאים לקדם מדיניות לשמה נבחרו, גם כאשר יש לה היבטים פוליטיים.

הדס שטייף [צילום: יונתן זינדל/פלאש 90] (יונתן זינדל/פלאש 90)

החשד לשיקולים זרים: "אינדיקציות" במקום ראיית זהב

ברק-ארז ציינה כי שיקולים זרים אינם מופיעים בדרך כלל בפרוטוקולים רשמיים, אלא נלמדים מאינדיקציות. פטר השיב כי הדבר נכון כאשר מדובר בבעל סמכות יחיד, אך לא כאשר מדובר במליאת הממשלה. לדבריו, טענה לשיקולים זרים מצד הממשלה כולה היא טענה מרחיקת לכת. השופט שטיין העיר כי אינדיקציות עשויות להיות "זיהום ראייתי", וכי נטל ההוכחה עשוי לעבור למי שאינו חושף את התמונה במלואה.

השופטים ייחסו משקל מיוחד להתבטאויות של שר התקשורת שלמה קרעי, משום שאינו גורם שולי בממשלה בכל הנוגע למדיניות תקשורת. אחד משופטי ההרכב ציין כי אם יש אינדיקציה לכך שקרעי החליט מראש שיש לסגור את התחנה, מדובר בנתון חשוב. ברק-ארז הוסיפה בהקשר זה כי לא מדובר "בשר אחד" שולי, אלא בשר התקשורת, שהוא גורם מרכזי בהחלטות מסוג זה.

פטר טען מנגד כי היועצת המשפטית לממשלה עצמה אינה שוללת את הסמכות העקרונית לסגור את התחנה, אלא סבורה כי בעת הזו בעייתי לעשות זאת ללא חקיקה. לדבריו, גורמים אחרים טוענים כי אפשר לסגור את התחנה, אך לא בידי שרים שהתבטאו נגדה; או שאפשר לסגור, אך לא בידי ועדה שחבריה הביעו עמדה נחרצת על התבטאויות שנשמעו בתחנה צבאית נגד לוחמי צה"ל. לשיטתו, אי-אפשר להפוך כל התבטאות של שר לכתם הפוסל את החלטת הממשלה כולה.

העותרים: הוועדה לא בדקה - היא סימנה מטרה

עו"ד בעז בן צור, המייצג את ועד עובדי גל"צ, טען כי ההחלטה "סומנה מראש", וכי הרכב הוועדה המייעצת היה פסול. לדבריו, ועדת זליקוביץ התעלמה מדוח זמיר, ההליך היה חפוז, והתשתית העובדתית שעליה נשענה הייתה "או שגויה או מוטה". הוא הוסיף כי הוועדה הסתמכה על גורמים עלומי שם, לא נתנה משקל מספק לסקר המקצועי היחיד, ולא נתנה מענה לסוגיות המרכזיות שהועלו בפניה.

בן צור טען כי בתחילה מונו לוועדה שישה חברים, אולם לאחר פרישת אלוף (מיל') יפתח רון-טל בשל ניגוד עניינים נותרו חמישה. לדבריו, שניים מתוך החמישה כבר התבטאו במפורש בזכות סגירת גל"צ. הוא התייחס בין השאר לאלעד מלכא, שלדבריו אמר בראיון "עוד לא חיסלנו... לא צועקים אש לפני הגול", ואף סיפר כי לפני המינוי קיים התייעצות עם שר הביטחון. בן צור טען כי זו אינה עמדה מקצועית פתוחה, אלא דעה קדומה.

עוד טען בן צור כי כאשר שר אומר שהתחנה משדרת "ב-99% מכיוון מאוד מסוים", מדובר בשיקול פוליטי זר. הוא הפנה להתבטאויות של שרים בישיבות הממשלה על כך שלתחנה "יש דבר שמאלי ברור" ועל היעדר גיוון בכתבים. לדבריו, "הדיון הוא פוליטי, ממוקד, צבוע ומתויג", והוועדה והממשלה תפסו את התחנה דרך תיוג פוליטי ולא דרך בחינה מקצועית של תפקידה הצבאי.

היועמ"שית: הפגם בוועדה השתרשר עד החלטת הממשלה

נציג היועצת המשפטית לממשלה, עו"ד ענר הלמן, טען כי לפני הממשלה לא עמדה מלוא התמונה בדבר השלכות סגירת התחנה. לדבריו, הפגם בהמלצות הוועדה השתרשר לשר הביטחון ולממשלה. הוא הדגיש כי שר התקשורת אינו "סתם עוד שר", וטען כי בהחלטה נשקלו שיקולים זרים.

הלמן אמר כי הוא מעריך את היועצת המשפטית של משרד הביטחון, אך המערכת המשפטית הממשלתית היא היררכית, והייעוץ המשפטי המשרדי כפוף לעמדת היועצת המשפטית לממשלה. לדבריו, אנשי היועמ"שית לא שקטו על השמרים: הם ביקשו שהוועדה לא תמסור את מסקנותיה, אולם שר הביטחון הורה לה להמשיך, ולאחר מכן טען כלפיהם מדוע לא אמרו את הדברים בזמן אמת. הלמן הגדיר זאת כטענה מיתממת.

עוד טען הלמן כי הוועדה דנה בהשלכות גל"צ על הרדיו האזורי, אף שלשיטתו לא הייתה מוסמכת לעשות זאת ולא עמדו בפניה מומחים מתאימים בתחום. הוא הוסיף כי סגירת גל"צ אינה מתרחשת בחלל ריק, אלא על-רקע ניסיון רחב יותר לפגוע בשידור הציבורי ולקדם שינוי עמוק בשוק התקשורת. נציג עובדי התחנה הוסיף כי שידור חדשות הוא נדבך מרכזי בגל"צ, וטען כי השידור הציבורי כולו נמצא בסכנה, עד כדי כך ש"לא בטוח שתאגיד כאן יישאר".

פטר משיב: ועדת זליקוביץ הייתה יסודית יותר מוועדת זמיר

פטר דחה את הטענה שההליך היה חפוז. לדבריו, העותרים הטעו את בית המשפט כאשר טענו שהמלצות ועדת זמיר יושמו. ברק-ארז העירה כי מדובר בעניין שנוי במחלוקת, אך פטר השיב כי הוועדה בדקה זאת ומצאה שההמלצות לא יושמו. הוא ציין כי ועדת זמיר קיימה ארבע ישיבות בלבד, ואילו ועדת זליקוביץ התכנסה 19 פעמים, קיימה כ-100 שעות דיון, ביקשה הארכה של 30 יום לפעילותה ואף שמעה הערות ציבור - הליך שלדבריו לא התקיים בוועדת זמיר.

ברק-ארז השיבה כי ייתכן שהחיפזון הוא לאו-דווקא בעבודת הוועדה, אלא בלוח הזמנים שקבעה הממשלה לסגירת התחנה: חודשיים בלבד לסגירת גוף שידור הפועל כ-70 שנה. היא הזכירה כי סגירת הטלוויזיה החינוכית התנהלה בפרק זמן ארוך בהרבה של למעלה משנה. פטר השיב כי אם צוות היישום יסבור שנדרש זמן נוסף, הוא יוכל לפנות לממשלה ולבקש הארכה.

משה שלונסקי [צילום: יונתן זינדל/פלאש 90] (יונתן זינדל/פלאש 90)

בנוגע לטענה שהוועדה חרגה מסמכותה כאשר עסקה ברדיו האזורי, טען פטר כי לוועדה היה מנדט לעסוק בגלי צה"ל, וגלי צה"ל היא תחנת רדיו בעלת תדר ארצי שבו מעוניינות תחנות אלה. לדבריו, ברור שהוועדה הייתה רשאית לדון בהשפעת התחנה על מפת הרדיו, ולכן הגיעו אליה נציגי הרשות השנייה, הגוף המאסדר את הרדיו האזורי. באשר לגלגלצ, אמר כי רמ"ט אכ"א ציין לפני הוועדה שגם מוזיקה זרה לליבת העיסוק הצבאי, אך היא מביאה מאזינים שמאפשרים לצה"ל להעביר מסרים לציבור.

פטר הוסיף כי הוועדה ביקשה לפגוש את הרמטכ"ל, אך הוא בחר לשלוח את רמ"ט אכ"א. הוא ציין כי הדוח הוגש במעמד הייעוץ המשפטי המשרדי, ובכך ביקש להשיב לטענה שהוגש חרף עמדת היועמ"שית לעכבו. עוד טען כי העצמאות של גל"צ היא עצמאות תוכנית בלבד, לא ארגונית, וכי הטענה שרוב המימון שלה עצמי אינה מדויקת, משום שהתחנה נהנית מכוח אדם צבאי ללא עלות שכר רגילה. לדבריו, עצם העובדה שמדובר ביחידה צבאית שיש לה ועד עובדים המתנגד לסגירתה ממחישה את החריגות של המצב.

כשר: האם סוגרים תחנה כי נמאס מהדעה הפוליטית שלה?

השופט כשר ניסח את הקושי המשפטי בחריפות. לדבריו, קיימות לכאורה ראיות להתבטאויות על הצורך לסגור את גל"צ בגלל תכניה הפוליטיים. הוא שאל את פטר אם מצב שבו מפלגה רצה לבחירות בטענה שיש יותר מדי תכנים מן השמאל בתקשורת, השר מתמנה וזה הדבר הראשון שהוא עושה - הוא מצב תקין. כשר ציין כי בעיניו התשובה רחוקה מלהיות פשוטה.

בהמשך הבחין כשר בין עמדה עקרונית שלפיה אין מקום לדעות פוליטיות בתחנת שידור של צה"ל, לבין עמדה שלפיה התחנה צריכה להיסגר בשל הגוון הפוליטי המיוחס לשידוריה. "במישור של שיקולים פסולים, יש ביניהם תהום", אמר. הוא שאל מה צריך לעשות בית משפט אם מתברר ששלטון כלשהו, משום שנפשו נקעה מן הדעה הפוליטית שמשמיע ערוץ שידור, מחכה לשעת כושר, מפרק אותו וסוגר לו את המיקרופון.

פטר השיב כי קשה לגבש ראיות לשיקולים זרים של מליאת הממשלה. כשר העיר כי אם יידרשו ראיות ברורות לשיקולים זרים של רוב השרים, לא ניתן יהיה למעשה לבטל החלטת ממשלה מטעם זה. ברק-ארז הוסיפה כי בית המשפט משתמש במילה "אינדיקציות" מתוך זהירות, אך מדובר בטענות נוקבות שהמדינה צריכה להתמודד איתן.

היעדר התצהיר והקושי הראייתי

במהלך הדיון עמד ההרכב על כך שלא הוגש תצהיר חתום מטעם המדינה, ושאל מי היה אמור להגישו. פטר השיב כי מזכיר הממשלה אמור היה להגיש את התצהיר, אך הדבר לא נעשה מסיבות משרדיות למרות התחייבות. מהערות השופטים הובן כי ייתכן שאין די בתצהיר כזה, ונדרש גם תצהיר משר הביטחון עצמו.

הנקודה הזאת אינה שולית. לאחר שבג"ץ הוציא צו על תנאי, הממשלה נדרשת להציג תשתית עובדתית ברורה, חתומה ומגובה. כאשר טענות העותרים נוגעות לשיקולים פנימיים, להתבטאויות שקדמו להחלטה ולמשקל שניתן להמלצות הוועדה, היעדר תצהיר חתום עלול להקשות על המדינה לשכנע כי התמונה שהוצגה לבית המשפט מלאה ומספקת.

מפקד גל"צ טל לב רם [צילום: יונתן זינדל/פלאש 90] (יונתן זינדל/פלאש 90)

המדינה מול היועמ"שית: מי מוסמך לייצג את הממשלה

הדיון חשף גם את המתח החריג שבין הממשלה לבין היועצת המשפטית לממשלה. הממשלה יוצגה בידי עו"ד פרטי, דוד פטר, לאחר שהיועמ"שית סברה כי ההחלטה אינה חוקית ואינה יכולה להגן עליה. מן הצד האחר הופיע עו"ד ענר הלמן, מנהל מחלקת הבג"צים, והציג את עמדת היועמ"שית נגד החלטת הממשלה.

המשמעות המעשית היא שבית המשפט שמע שתי עמדות משפטיות שונות מתוך המדינה עצמה: עמדת הממשלה, שלפיה מדובר בהחלטה מוסמכת ועניינית שנועדה לתקן אנומליה מוסדית; ועמדת היועמ"שית, שלפיה ההחלטה נגועה בפגמים חמורים, נשענת על ועדה פגומה ומשתלבת במהלך רחב יותר נגד השידור הציבורי.

הקרב האמיתי: אנומליה צבאית או פגיעה בחופש העיתונות

שר הביטחון ישראל כ"ץ, שיזם את המהלך, טען בעת אישור ההחלטה כי גלי צה"ל הוקמה כדי לשמש פה ואוזן ללוחמים, לא כבמה להשמעת דעות. לדבריו, הפעלת תחנת רדיו אזרחית בידי הצבא היא אנומליה שאין לה אח ורע בדמוקרטיות אחרות. הוא הוסיף כי חיילים, אזרחים ובני משפחות שכולות התלוננו שהתחנה אינה מייצגת אותם ואף פוגעת במורל ובמאמץ המלחמתי.

ראש הממשלה בנימין נתניהו הצטרף לקו זה בעת אישור ההחלטה בממשלה, וטען כי תחנה צבאית המשדרת ברשות צבאית היא מצב שאינו ראוי למדינה דמוקרטית. מנגד, היועצת המשפטית לממשלה כתבה לאחר ההחלטה כי היא נועדה להשתיק כלי תקשורת מרכזי, התקבלה בבהילות, ללא בחינת חלופות, ותוך סימון המטרה מראש. לפי עמדתה, ההחלטה משתלבת בשורת צעדים להגבלת חופש העיתונות בישראל.

התנועה לאיכות השלטון, שהגישה אחת מחמש העתירות, טענה כי ההחלטה התקבלה תוך שקילת שיקולים זרים ומתן הטבה כלכלית אפשרית לגופי תקשורת אחרים. לשיטתה, הוועדה גיבשה את מסקנותיה בחיפזון, התעלמה מדוחות קודמים ואספה נתונים באופן לקוי ומוטה. עו"ד יניב גולדברג, ראש האגף הכלכלי בתנועה, טען כי ההחלטה לסגור את גל"צ בעת הזו, ובוודאי על-רקע בחירות, היא פגיעה בחופש הביטוי ובדמוקרטיה.

בסיום הדיון לא ניתנה החלטה סופית. הצו שמקפיא את סגירת התחנה נותר בתוקפו, ובית המשפט צפוי להכריע בהמשך אם להפוך את הצו על תנאי לצו מוחלט ולבטל את החלטת הממשלה, או לדחות את העתירות ולאפשר את המשך הליך הסגירה, אולי כפוף לתיקונים, תצהירים או לוחות זמנים אחרים.