בישראל מאותתים: מסדרון הסחר מהודו לאירופה עדיין חי

שליחת משרד החוץ המיוחדת, פלר חסן-נחום, מציגה את הודו כאחד העוגנים המרכזיים בתוכנית האזורית של ישראל ליום שאחרי המלחמה מול אירן, ומאותתת על ניסיון להחזיר לשולחן שני מהלכים שנדחקו הצידה מאז 7 באוקטובר: פורום I2U2 ומסדרון הודו-המזרח התיכון-אירופה, המוכר בראשי התיבות IMEC. בראיון מצולם ל-Times of India אמרה חסן-נחום כי למרות הטלטלה האזורית, "יש כאן עדיין הזדמנות גדולה מאוד" וכי אינה מוכנה לקבל את ההנחה שהפורום המרובע "מת".

ברקע הדברים עומדת תפיסה רחבה יותר: ישראל אינה מבקשת רק לשקם קשרים דיפלומטיים שנפגעו בעקבות המלחמה בעזה, אלא למצב את עצמה מחדש כחוליה חיונית בין הודו, מדינות המפרץ, אירופה וארה"ב. המשמעות המעשית היא ניסיון לבנות נתיבי סחר, אנרגיה, תקשורת וטכנולוגיה שאינם תלויים רק בתעלת סואץ, ואינם משאירים את הזירה הכלכלית הגדולה של אסיה-אירופה בידי סין.

הפורום המרובע שלא ירד מהפרק

I2U2 הוא פורום של הודו, ישראל, איחוד האמירויות וארה"ב, שהושק בדרג מנהיגים ביולי 2022. בהצהרת המנהיגים הראשונה הוגדרו תחומי פעולה משותפים כגון מים, אנרגיה, תחבורה, חלל, בריאות וביטחון מזון, לצד גיוס הון פרטי והשקעות בתשתיות ובטכנולוגיות חדשות.

חסן-נחום אמרה כי שוחחה לאחרונה עם שגריר הודו בישראל על הצורך להחזיר את הפורום לפעולה. לדבריה: "אני לא רוצה להאמין בשום אופן שפורום I2U2 מת. יש כאן מערכת יחסים מיוחדת מאוד ויפה שאנחנו יכולים להמשיך ולפתח יחד עם איחוד האמירויות ועם הודו, כאשר ארצות הברית היא מעין ה'אבא' שמלווה את הסיפור הזה מהצד".

האמירה הזו חשובה משום שהיא מבהירה כי מבחינת ישראל, הסכמי אברהם אינם נתפסים רק כשלום עם מדינות ערביות, אלא כתשתית כלכלית רחבה יותר המחברת את המפרץ להודו ולמערב. לפני 7 באוקטובר זה היה אחד הרעיונות המדוברים ביותר באזור. לאחר מתקפת חמאס והמלחמה בעזה, המומנטום המדיני נעצר, אך לא בהכרח נעלם.

IMEC - הדרך הארוכה מהודו לאירופה דרך ישראל

מסדרון IMEC הוכרז בספטמבר 2023 בשולי פסגת G20 בניו דלהי. על מזכר ההבנות חתמו הודו, ארה"ב, סעודיה, איחוד האמירויות, האיחוד האירופי, איטליה, צרפת וגרמניה. לפי המסמך הרשמי, המסדרון אמור לחבר בין הודו למפרץ הערבי, ומשם לאירופה, באמצעות שילוב של נתיבי ים, מסילות רכבת, תשתיות אנרגיה ותקשורת.

במתווה המקורי ישראל נועדה לשמש חוליית מעבר מרכזית בין המפרץ לים התיכון. הרעיון היה פשוט אך שאפתני: סחורות מהודו יגיעו לנמלי המפרץ, יועברו ביבשה דרך סעודיה וירדן לישראל, ומשם ימשיכו לאירופה דרך הים. מבחינת ישראל, מדובר בחזון בעל משמעות כלכלית וביטחונית: חיבור עמוק יותר למפרץ, חיזוק נמלי הים, הרחבת תשתיות הובלה ויצירת תלות חיובית של מדינות נוספות ביציבות אזורית.

אלא שהעיתוי פגע במהלך. המסדרון הוכרז חודש בלבד לפני מתקפת 7 באוקטובר, ומלחמת התקומה הקשתה מאוד על התקדמות מדינית גלויה, בעיקר מול סעודיה ומדינות ערביות נוספות. גם מצרים, שמושפעת ישירות מכל חלופה לתעלת סואץ, קשרה את התקדמות המסדרון לפתרון הסוגיה הפלשתינית וליציבות האזורית.

הודו כשותפה, לא רק כשוק

חסן-נחום הציגה בראיון את הודו לא רק כמדינת ענק וכשוק צרכני, אלא כשותפה מדינית וטכנולוגית של ישראל. היא הזכירה את ביקורו של ראש ממשלת הודו נרנדרה מודי בישראל כנקודת מפנה ביחסים, ואמרה כי השילוב בין המדינות הוא "שותפות בלתי ניתנת לעצירה". לדבריה: "זהו חיבור מושלם בין המשאב האנושי האדיר, החדשנות, ההתמדה והיקפי כוח האדם שיש להודו להציע, לבין היכולות הטכנולוגיות והיזמיות המתקדמות של ישראל".

היא הוסיפה כי הקשרים צפויים להעמיק בתחומי הסחר, הביטחון, האנרגיה והבינה המלאכותית. מבחינה ישראלית, זו נקודה מרכזית: הודו אינה רק ידידה מדינית שמצביעה לעיתים בזהירות בזירה הבינלאומית, אלא מעצמה עולה שמחפשת נתיבי סחר, טכנולוגיה ביטחונית, חדשנות חקלאית, פתרונות מים ושותפויות שאינן תלויות בסין.

גם מבחינת הודו, ישראל ממלאת תפקיד מיוחד. היא קטנה בהרבה, אך נתפסת כמדינה בעלת יתרון בתחומי ביטחון, סייבר, חקלאות מתקדמת, מים וטכנולוגיות אזרחיות. החיבור לאיחוד האמירויות ולארה"ב הופך את המשוואה הזו למעניינת יותר: הודו מביאה קנה מידה, ישראל מביאה טכנולוגיה, האמירויות מביאות הון ותשתיות אזוריות, וארה"ב מעניקה גיבוי מדיני וכלכלי.

אירן וסין ברקע

הראיון אינו עוסק רק ביחסי ישראל-הודו, אלא גם בתחרות רחבה יותר על נתיבי הסחר העולמיים. לפי Times of India, חסן-נחום קשרה בין חידוש I2U2 ו-IMEC לבין התרחבות ההשפעה הסינית במפרץ, האיומים האירניים על נתיבי האנרגיה והחיפוש המערבי אחר שרשראות אספקה בטוחות יותר.

זהו ההקשר שבו יש להבין את ההתלהבות המחודשת ממסדרון הודו-אירופה. סין מקדמת זה שנים את יוזמת "החגורה והדרך", שבמסגרתה היא משקיעה בנמלים, מסילות, כבישים ותשתיות ברחבי אסיה, אפריקה ואירופה. IMEC נולד בין השאר כתשובה מערבית-הודית למהלך הזה: לא בהכרח עימות חזיתי עם סין, אלא ניסיון ליצור חלופה שמחברת בין דמוקרטיות, מדינות מפרץ ומעצמות כלכליות מערביות.

באשר לאירן, חסן-נחום שללה אפשרות ממשית לשלום יציב כל עוד המשטר הנוכחי בטהרן נותר על-כנו. לדבריה: "אני לא מאמינה שיש כאן אפשרות אמיתית או סיכוי ריאלי לשלום בר-קיימא במזרח התיכון כל עוד קבוצה שיעית קיצונית וג'יהאדיסטית נמצאת בשלטון ומדכאת בצורה כזו את העם האירני, מדכאת את האזור כולו, ופועלת כמו ארגון טרור באמצעות השלוחות שלה".

הפער בין חזון למציאות

למרות הטון האופטימי, לא מדובר בהכרח בפריצה מדינית מיידית. I2U2 הוא פורום קיים אך דל יחסית בהישגים גלויים מאז השקתו. IMEC הוא מיזם שאפתני, אך עדיין רחוק מהפעלה מלאה. הוא מחייב תיאום בין מדינות רבות, השקעות עתק, יציבות ביטחונית, הסכמות תחבורתיות ומדיניות, ובעיקר נכונות סעודית וערבית להתקדם גם כאשר המלחמה בעזה והסוגיה הפלשתינית עדיין מעיבות על היחסים עם ישראל.

ובכל זאת, עצם החזרת הנושא לשיח אינה מקרית. אחרי חודשים ארוכים שבהם ישראל הוצגה בעיקר דרך עדשת המלחמה, חסן-נחום מבקשת להזכיר לקהל ההודי והבינלאומי את ההצעה הישראלית הרחבה יותר: לא רק מדינה במלחמה, אלא שער אפשרי בין אסיה, המפרץ ואירופה.

בראיון שילבה חסן-נחום גם את הקשר המשפחתי שלה להודו. היא סיפרה כי משפחתו של בעלה, משפחת נחום מקולקטה, היא משפחה יהודית-בגדדית שהיגרה להודו במאה ה-19 בעקבות רדיפות. לדבריה, המשפחה הקימה בקולקטה, בתוך New Market, את המאפייה המערבית הראשונה בעיר, והיא פועלת ברציפות יותר מ-150 שנה ונמצאת בבעלות המשפחה עד היום.

הפרט האישי הזה אינו רק צבע אנושי לראיון. הוא משרת גם מסר מדיני: הקשר בין ישראל להודו אינו מתחיל בעסקות ביטחוניות או במסדרונות סחר, אלא נשען גם על היסטוריה יהודית-הודית ארוכה, קהילות קטנות אך משפיעות, וזיכרון של קיום יהודי בהודו ללא האנטישמיות שאפיינה מקומות אחרים.