המל"ל ביקש לערב את נתניהו לפני קידום חוק המורשת

ועדת החינוך, התרבות והספורט צפויה להצביע מחר, 25 במאי 2026, על הצעת החוק להקמת רשות המורשת ביהודה, שומרון וחבל עזה, לאחר דיון נוסף שקיימה היום הוועדה בראשות ח"כ צבי סוכות. ההצעה, שמקדם ח"כ עמית הלוי ונמצאת בשלבי הכנה לקריאה שנייה ושלישית, מבקשת לקבוע אחריות ישירה של מדינת ישראל לטיפול בעתיקות, באתרי מורשת ובארכיאולוגיה באזור - אך סביב שולחן הוועדה הצטברו אזהרות משפטיות, ביטחוניות ומדיניות חריגות.

היועצת המשפטית לוועדה, תמי סלע, הציגה עמדה נוקבת שלפיה הצעת החוק אינה רק שינוי ארגוני בתחום העתיקות, אלא מהלך בעל משמעויות עקרוניות ביחס לאופן שבו ישראל מנהלת את יהודה ושומרון ואת עזה. לדבריה, מדובר ב"חריגה ממשית מהאופן שבו מדינת ישראל מתנהלת באזור", והיא הוסיפה כי "החקיקה סותרת הסכמים ומפרה את כללי המשפט הבינלאומי". לצד זאת הדגישה כי לפי עמדתה, עצם הצעת החוק אינה גורמת לפגיעה מובהקת בזכויות יסוד חוקתיות.

מה מבקשת ההצעה לשנות

כיום חוק העתיקות וחוק רשות העתיקות אינם חלים על יהודה, שומרון ועזה. הטיפול בעתיקות באזור מופקד בידי קצין מטה ארכיאולוגיה במינהל האזרחי, הפועל תחת המפקד הצבאי. הצעת החוק מבקשת לשנות את מבנה האחריות: להקים רשות סטטוטורית ישראלית שתהיה כפופה לשר המורשת, ותטפל בכל ענייני המורשת, העתיקות והארכיאולוגיה באזור.

לפי הצעת החוק, הרשות תהיה אחראית, בין היתר, לשימור ושחזור עתיקות, חפירות, פיתוח אתרים, ניהולם והנגשתם לציבור. נוסף על כך, תינתן לה סמכות להפקיע מקרקעין ועתיקות לשם שמירה, שימור, מחקר ופיתוח של אתרים. לרשות תמונה מועצה בת תשעה חברים, שאותם ימנה שר המורשת, והיא תקבע את מדיניות הרשות, תפקח על ביצועה ותעקוב אחר תוכניותיה ותקציביה.

נייר העמדה של הייעוץ המשפטי לוועדה קובע כי בהצעה מוצע להקים תאגיד סטטוטורי תחת אחריות שר המורשת, שיהיה אחראי לכל ענייני המורשת, העתיקות והארכיאולוגיה באזור הכולל את יהודה, שומרון וחבל עזה. עוד נקבע כי ככלל, גוף ממשלתי אחר לא יפעיל סמכות בתחומים אלה אלא ברשות רשות המורשת ובתיאום עמה.

הנקודה הרגישה: חוק ישראלי ישיר באזור

הקושי המשפטי המרכזי שמעלה הייעוץ המשפטי לוועדה נוגע לעצם החקיקה הישירה של הכנסת באזור. המשפט, השיפוט והמינהל של מדינת ישראל לא הוחלו ביהודה ושומרון, ולכן חקיקה ישראלית אינה חלה שם באופן רגיל. לפי נייר העמדה, אומנם קיימים חוקים ישראלים בעלי תחולה חוץ-טריטוריאלית, אולם בדרך כלל הם מסדירים את הדין החל על ישראלים באזור, על יישובים ישראלים או על יחסי הגומלין בין ישראל לבין האזור. כאן, לפי הייעוץ המשפטי, מדובר במהלך חריג בהרבה: הקמת רשות ישראלית בעלת סמכויות ביצוע גם ביחס לפלשתינים ולמקרקעין באזור.

היועצת המשפטית לוועדה הסבירה כי המודל המוצע חורג מהמצב שבו יהודה ושומרון מנוהלים בפועל לפי דיני התפיסה הלוחמתית, כאשר סמכויות החקיקה, הממשל והמינהל נתונות למפקד הצבאי. העברת סמכות ביצועית רחבה בתחום העתיקות והמורשת לגוף אזרחי עצמאי, הכפוף לשר המורשת, יוצרת ניתוק מהכפיפות הביטחונית הקיימת כיום. לפי נייר העמדה, החוק אף קובע כי במקרה של סתירה בין הוראות החוק החדש לבין כל דין אחר, לרבות תחיקת הביטחון, יגברו הוראות החוק החדש.

עזה נכנסה למרכז הדיון

ח"כ עדי עזוז טענה כי הוספת חבל עזה להצעת החוק היא בגדר "נושא חדש", טענה שמשמעותה עשויה הייתה לעכב את המשך החקיקה או לחייב הכרעה נפרדת. ועדת הכנסת דחתה את הטענה. עם זאת, היועצת המשפטית של ועדת החינוך הבהירה כי הדיון בעזה לא מוצה עד כה, ולכן חברי הוועדה הרחיבו היום את העיסוק בסוגיה.

הקושי ביחס לעזה חריף במיוחד. עמרי שלום, נציג חטיבת הדין הבינלאומי בצה"ל, התבקש להתייחס באופן ממוקד לרצועת עזה ואמר כי המורכבויות המבצעיות שקיימות בשטחי A מתחדדות עוד יותר בעזה. לדבריו: "העמדה המשפטית של הממשלה ושל צה"ל, כפי שהתבטאה בפעם האחרונה בפסיקת בג"ץ במרס 2025, היא שישראל היא לא כוח כובש בעזה וכי ישראל פועלת שם בהתאם לדיני הלחימה". הוא הוסיף כי על-רקע תוכנית טראמפ להכנסת גורמים בינלאומיים לרצועה, "הכנסה של גוף ישראלי בצורה כזאת עשויה לפגוע במאמצים".

זו הערה כבדה מבחינה מדינית: אם ישראל מציגה עצמה כמי שאינה מפעילה שליטה אזרחית קבועה בעזה, הקמת רשות ישראלית סטטוטורית שתוסמך לטפל בעתיקות ובאתרי מורשת ברצועה עלולה לספק חומר לטענות הפוכות בזירה הבינלאומית. לכן, גם מי שתומך בחיזוק הטיפול באתרי מורשת ביהודה ושומרון צריך להבחין בין הדיון שם לבין ההחלה המוצעת על עזה.

המל"ל: להביא את החוק לראש הממשלה

לדיון נוסף נוסף נדבך מדיני-ביטחוני. גדעון שביב מהמטה לביטחון לאומי אמר כי לפני דיון בוועדת השרים לחקיקה, מוצע שהצעת החוק תובא לדיון אצל ראש הממשלה. לדבריו: "עליו לראות את החקיקה לפני ההצבעה בוועדת שרים ובמליאה".

אמירה זו מלמדת כי גם בתוך מערכות המדינה קיימת תחושה שההצעה אינה עוד תיקון מקצועי בתחום הארכיאולוגיה. המל"ל מבקש למעשה להציב את ההכרעה בדרג המדיני הבכיר ביותר, בשל השלכות אפשריות על הביטחון, יחסי החוץ, המאבקים המשפטיים של ישראל בעולם והמדיניות הישראלית ביחס לעזה וליהודה ושומרון.

הייעוץ המשפטי: חשש מטענות ל"סיפוח זוחל"

נייר העמדה של הייעוץ המשפטי קובע כי עיגון אחריות קבועה של מדינת ישראל בחוק עלול לחזק טענות בינלאומיות בדבר מהלך של "סיפוח זוחל". ההבחנה חשובה: הייעוץ המשפטי אינו קובע שהצעת החוק מחילה ריבונות מלאה, ואינו טוען שכל טיפול ישראלי בעתיקות הוא סיפוח. הטענה היא אחרת - כאשר הכנסת מקימה בחוק רשות ישראלית עצמאית הכפופה לשר ישראלי, ומעניקה לה סמכויות ביצועיות קבועות באזור, הדבר עלול להתפרש כמהלך של שינוי מבני באופן ניהול השטח.

החשש הזה מתחזק במיוחד בשל הכללת שטחי A ו-B ורצועת עזה בהצעת החוק. לפי הייעוץ המשפטי, בשטחי A ו-B אין לישראל סמכויות אזרחיות מלאות בתחומי המורשת, העתיקות והארכיאולוגיה, למעט סמכויות מסוימות שנקבעו בתחיקת הביטחון ובהחלטות ממשלה. לכן החלה רחבה של סמכויות אזרחיות ישראליות בשטחים אלה עומדת, לפי עמדת הייעוץ, בניגוד להסכמי הביניים ולחקיקה שנקבעה ליישומם. ביחס לעזה, הקושי גדול עוד יותר משום שאין לישראל כיום סמכויות אזרחיות שם בתחומים אלה.

ברקע הדיון מצוי גם שיח משפטי בינלאומי רחב יותר על המונח "סיפוח". מאמר משפטי שפורסם ב-Oxford Journal of Legal Studies מציע לראות בסיפוח לא רק הכרזה רשמית על ריבונות, אלא גם דפוס ניהולי שבו מדינה מנהלת שטח כאילו היה חלק ממנה, באמצעות מסגרת נורמטיבית, מבנה ארגוני וסמלי של שליטה. אין פירוש הדבר שהמאמר מכריע את שאלת החוק הישראלי הנדון, אך הוא מסביר מדוע שינוי מוסדי-מינהלי מסוג זה עלול לקבל משקל בזירה המשפטית הבינלאומית.

צה"ל מתנגד, משרד החוץ נעדר

בדיון הקודם נמסרה עמדת צה"ל המתנגדת לחקיקה המוצעת. בדיון הנוכחי התמקד נציג חטיבת הדין הבינלאומי בעזה, אך עצם ההתנגדות הצבאית נותרה חלק מרכזי מן התמונה. משמעותה היא שהמחלוקת אינה רק בין קואליציה לאופוזיציה, ואף לא רק בין משפטנים למחוקקים, אלא גם בין יוזמי חקיקה אזרחית לבין גורמי מערכת הביטחון הרואים בה מהלך שעלול לסבך את ישראל בשטח ובזירה הבינלאומית.

מנגד, משרד החוץ לא שלח נציג לדיונים מאז החלו, ואף לא העביר עמדה בכתב. יו"ר הוועדה ח"כ צבי סוכות אמר: "אני מכבד את מנכ"ל משרד החוץ ולא אביא אותו לכאן בכוח". העדר עמדה רשמית של משרד החוץ בולט במיוחד נוכח העובדה שהדיון עוסק בהשלכות אפשריות על יחסי החוץ של ישראל ועל מעמדה המשפטי בעולם.

השאלה הפוליטית שמאחורי הדיון המקצועי

תומכי ההצעה מבקשים להציג אותה כמהלך שנועד להגן על אתרי מורשת ועתיקות, למנוע הרס ושוד עתיקות וליצור גוף יציב ומתוקצב שיטפל בתחום לאורך זמן. זו תכלית שאפילו נייר העמדה המשפטי אינו פוסל כשלעצמה. להפך, הייעוץ המשפטי מציין כי שיפור וייעול הטיפול בעתיקות ובמורשת יכולים להיחשב תכלית ראויה.

אלא שהדרך שנבחרה מעוררת את עיקר הקושי. במקום חיזוק יחידת קמ"ט ארכיאולוגיה בצו אלוף, או קביעת הסדר מצומצם יותר, הצעת החוק מבקשת להקים רשות ישראלית בחוק של הכנסת, תחת שר המורשת, עם קדימות נורמטיבית על פני תחיקת הביטחון במקרה של סתירה. בנייר העמדה הוזכרו גם חלופות: צמצום הגדרת האזור כך שלא תעמוד בסתירה להסכמי הביניים, קביעת ההסדר כהוראת שעה לכמה שנים, או חיזוק המעמד והסמכויות של קמ"ט ארכיאולוגיה באמצעות תיקונים בצו אלוף.

לקראת הצבעה נפיצה

הדיון בוועדת החינוך צפוי להימשך מחר, ובסופו עשויה הוועדה להצביע על ההצעה. אם תאושר, היא תתקדם לקריאה שנייה ושלישית במליאה. עד אז יעמדו בפני חברי הכנסת שתי שאלות נפרדות: האם יש צורך לחזק את ההגנה על אתרי מורשת ועתיקות ביהודה ושומרון, והאם הדרך שנבחרה - הקמת רשות ישראלית סטטוטורית עם סמכויות גם ביחס לעזה ולשטחי A ו-B - אינה יוצרת לישראל נזק משפטי ומדיני גדול מן התועלת.

השורה התחתונה אינה פשוטה. הצעת החוק נוגעת בנושא שמבחינה ציבורית קל להסכים עליו - שמירה על עתיקות ואתרי מורשת. אבל מן החומר שהוצג בוועדה עולה כי השאלה האמיתית אינה רק מי ישמור על האבנים העתיקות, אלא מי ייחשב בעל הסמכות האזרחית בשטח - ובאיזה מחיר משפטי, ביטחוני ומדיני תישא ישראל אם תבחר לעגן זאת בחוק של הכנסת.