העליון: טל יצחק נהג ברכב בעת התאונה שגרמה למותם של 4 מחבריו

מי נהג ברכב השברולט של טל יצחק? זו השאלה שעליה השיב היום (ה', 12.8.04) בית המשפט העליון, אולם עדיין קשה לומר כי התשובה מסירה לחלוטין את כל הספקות באשר לזהות הנהג בתאונה הקטלנית ליד גשר פז בחיפה לפני כ-4 שנים, מה גם שההכרעה נתקבלה ברוב של שני שופטים מול אחד. קשה לקנא בשלושת השופטים שישבו בדין.

נזכיר, כי באותו יום מר ונמהר של ה-13 בנובמבר 2000, בתום בילוי בדיסקוטק בקיבוץ יגור, החלו חמישה צעירים את נסיעתם בדרכם לבתיהם בטירת הכרמל, ברכב השברולט של טל יצחק. בשעה 04.50 לערך, כאשר הגיע הרכב לרחוב בר יהודה בחיפה, הוא סטה לימין, עלה על המדרכה, המשיך בנסיעה לאורך כ-30 מטרים, והתנגש בעוצמה רבה בעמוד של שלט הכוונה שהיה מוצב על הקצה הימני של המדרכה, בכיוון נסיעת הרכב.

החובשים מצאו את יצחק פצוע במושב הנהג

כתוצאה מכך הסתחרר הרכב סביב העמוד עד שנעצר, וצוותי משטרה ומד"א שהגיעו לזירת התאונה, גילו את תוצאותיה הטרגיות: 4 הרוגים, ורק ניצול אחד - טל יצחק, אותו מצאו בכיסא הנהג.

מיקומם של נוסעי הרכב לאחר התאונה, לא היה שנוי במחלוקת: גופתה של שושנה וייס ז"ל נמצאה כשהיא קשורה בחגורת בטיחות למושב הקדמי-ימני, אשר נעקר ממקומו. ראשה של שושנה היה מונח על רגליו של חיים רפאילוב ז"ל, אשר נמצא במושב האמצעי מאחור. גופתו של ישראל אוחיון ז"ל נמצאה במושב האחורי מימין, כאשר פלג גופו העליון נוטה החוצה.

גופתו של איתן שומנוב נמצאה במושב האחורי משמאל. יצחק נמצא כשאחוריו מונחים בין שני המושבים הקדמיים, גופו העליון נוטה לכיוון הדופן הימני של הרכב, ורגליו במושב הנהג, ושניים מהעדים אף מסרו כי רגליו היו מתחת להגה ולכיוון הדוושות.

יצחק טוען: לא נהגתי ברכב, הנפגעים עפו בעת התאונה

יצחק טען במשפטו, כי הוא לא נהג כלל ברכב בשעת התאונה, וממילא אינו האדם שצריך לשאת בתוצאותיה. לדבריו, בצאתם מהמועדון הוא אכן נהג ברכב, אולם במהלך הנסיעה התברר כי אחד מחבריו שכח במקום הבילוי כובע צמר, ועל-כן סבה החבורה על עקבותיה. בהגיעם בשנית לקיבוץ יגור, הוא עבר לספסל האחורי, שם נרדם, והוא אינו יודע מי נהג ברכב לפני התאונה, הואיל והתעורר רק בבית החולים, לשם הובהל בעקבות פציעתו.

עוד טען, כי העובדה שהוא נמצא במושב הנהג נובעת מכך שבעת התאונה נזרקו הנוסעים מצד אל צד, כך שהמקום בו נמצא לבסוף כל אחד מהם אין בו כדי להצביע על המקום בו ישבו בזמן התאונה.

נגד יצחק הוגש כתב אישום, בו טענה המדינה כי הוא נהג ברכב והוא אחראי לתוצאותיה משום שנסע במהירות מופרזת, נהג ברכב למרות עייפותו שנבעה משעות רבות ללא שינה, לא בלם את רכבו ולא האט את מהירות נסיעתו מייד לאחר שרכבו עלה על המדרכה, וכתוצאה מכך איבד את השליטה על הרכב.

המדינה טענה, כי יצחק עשה את כל אלה בשוויון נפש לאפשרות גרימת התאונה, ובנטילת סיכון בלתי סביר לאפשרות גרימתה תוך תקווה-הימור להגיע ליעדו בשלום. הוא הואשם בהריגה וכן בעבירות תעבורה של סטיה מנתיב נסיעה ונהיגה שלא במלוא החושים.

המחוזי מזכה את טל יצחק מחמת הספק

בית המשפט המחוזי בחיפה זיכה את יצחק מכל העבירות שיוחסו לו, מחמת הספק, הגם שמקומות המיצאם של יצחק הפצוע וגופותיהם של הנוסעים תומכים, לכאורה, במסקנה כי יצחק הוא שנהג ברכב. השופט רון שפירא האמין לגרסתו של יצחק, לפיה לאחר ששבו לדיסקוטק הוא עבר למושב האחורי ולא נהג ברכב. הנימוק העיקרי לקבלת הגרסה: טל יצחק השמיע את טענתו זו באוזניהן של אחיות שטיפלו בו מייד כאשר פקח את עיניו, ובטרם ידע על התוצאה הקטלנית של התאונה, בה ניספו כל חבריו.

השופט שפירא ראה חשיבות גם בכך שגרסה זו הושמעה באוזניה של אחות ולא חוקר משטרה, ועל-כן קבע כי "אין להניח כי הנאשם, שהיה בשלהי עלפונו, מבודד מהסביבה ולא ידע כלל מה אירע בתאונה ומה גורל חבריו, תכנן בשלב זה את משפטו והתאים את הגרסה שמסר לאחיות בטיפול הנמרץ, לקו ההגנה שינקוט בעתיד".

יצחק חזר על גרסתו גם בפני קצין משטרה עימו שוחח שעות ספורות לאחר התאונה, שהעיד כי התרשם שבאותה שעה הכרתו של יצחק היתה מטושטשת, ועל-כן הוחלט להימנע מרישום הודעה מפיו.

דוח של בוחן התנועה מטעם המשטרה ועדות של מומחה לתאונות דרכים מטעם המדינה קבעו, כי כתוצאה מהתאונה חדר העמוד לתוך הרכב, ועקב כך חדרו גם חלקי רכב מעוכים שונים לתוך חללו של תא הנוסעים. לנוכח נתון זה, הסכימו הצדדים כי משלב הפגיעה בעמוד ואילך, לא יכול היה להתרחש אותו תהליך של חילופי מקומות בין הנוסעים. לפיכך, אם חל שינוי במקומם של הנוסעים כתוצאה מהתאונה, הוא התרחש במהלך הנסיעה לאורך כ-32 מטרים על המדרכה, לאחר שנהגו של הרכב איבד את השליטה עליו.

השופט שפירא קבע, כי במהלך נסיעה זו טולטל הרכב, ותהליך זה נמשך יותר מאשר שבריר של שניה, ועל כן אפשר שבפרק זמן זה שינו הנוסעים את מקומם.

כתמי הדם לא שוללים אפשרות שאחד החברים נהג ברכב

מעבר לכך, התייחס השופט שפירא לכתמי הדם שאותרו בחלל תא הנוסעים, ובעיקר לכתמים באזור תא הכפפות, מול המושב הקדמי, שבדיקה העלתה כי הם שייכים ליצחק. על כרית האוויר של הנהג וכיסוי המושב של הנהג נמצא דמו של ישראל אוחיון. על ריפוד הגג הימני מאחור נמצאו שרידים מדמו של חיים רפאילוב, ואילו כתמים מדמו של איתן שומנוב נמצאו על ריפוד הגג האחורי משמאל. על ריפוד הגג בצד הימני הקדמי נמצאו כתמים מדמה של שושנה וייס.

בית המשפט המחוזי קבע, כי לא נשללה האפשרות שחיים רפאילוב ישב מלכתחילה בצידו הימני של המושב האחורי, ועקב הטלטולים עובר לתאונה נזרק למרכז המושב, וכן שהימצאותם של כתמים מדמו של ישראל אוחיון על כרית האוויר וריפוד מושב הנהג, יוצרים אפשרות סבירה שהוא נהג ברכב, וגופתו טולטלה עד למקום שבו נמצאה כתוצאה מהסחרור שהיה כרוך במהלך הנסיעה על המדרכה. נוכח ספק זה, זוכה טל יצחק.

המדינה מערערת על הזיכוי

המדינה ערערה על הזיכוי, וטענה באמצעות עו"ד נעמי גרנות, כי התרחיש העולה מראיות ההגנה וממסקנותיו של בית המשפט המחוזי, אינו יכול לעמוד במבחן הביקורת באשר הוא אינו סביר. לטענתה, מאחר שהוסכם כי שינוי במיקומם של הנוסעים היה אפשרי עד לפגיעת הרכב בעמוד, אך אם נאמץ את עמדת המחוזי, מתחייב מכך שעקב הטלטול שהיה כרוך בנסיעה הקצרה עד לעמוד נוצר 'משחק כסאות' בלתי סביר, בו כל נוסע החליף מקום עם חברו.

מנגד, תמך טל יצחק שיוצג על-ידי עו"ד תמי אולמן, את יתידותיו בהנמקתו של השופט שפירא ואף הציג ראיה חדשה, בדמות סרטון המתאר תהליך של תאונה, בה מיטלטלים הנוסעים בתוך הרכב ומשנים את תנוחתם המקורית.

השופט לוי: המחוזי התבסס על תרחיש תיאורטי בעל סבירות אפסית

השופט אדמונד לוי, שכתב את ההחלטה העיקרית, ציין כי "הלכה היא שהתביעה נדרשת להוכיח את אשמתו של נאשם מעבר לספק סביר, ולפיכך היא אינה נדרשת להפריך כל ספק, ובוודאי לא כזה שבסיסו בהרהורי לב או בתיאוריה שלא הוכחה".

"להשקפתי, טעותו של בית המשפט המחוזי במקרה הנוכחי נובעת מכך שאת הכרעת דינו הוא ביסס על 'הייתכן' ו'האפשרי', דא עקא, התרחיש שהוביל לזיכוי לא זו בלבד שלא הוכח כי הינו בגדר אפשרות סבירה, אלא שההיגיון מחייב כי הוא תיאורטי והסיכוי כי יתרחש הינו אפסי".

בין היתר, נימק השופט לוי את עמדתו בכך ש"כל כוח חיצוני אשר פעל על הרכב וטלטל אותו, השפיע באופן זהה גם על כיוון תנועתם של הנוסעים שהיו בתוכו. מכאן, שתנועה של חילופי מקומות, חלקה בכיוונים מנוגדים וצולבים, אינה אפשרית על-פי חוקי הטבע המוכרים לנו. והרי כדי שהמשיב יעבור מהמושב האחורי לאזור מושב הנהג, הוא היה צריך גם להידחף קדימה וגם שבאותו זמן ממש יפנה הנהג את מקומו וינוע במסלול שסופו במושב האחורי מימין. התקשיתי לראות כיצד כל זה מתרחש בתוך חללו הצר של תא הנוסעים, במיוחד כאשר באותו תהליך של חילוף מקומות נוטל חלק נוסע שלישי, חיים רפאילוב".

"מכאן דעתי, כי אין זה מקרי שהמשיב נמצא יושב ליד מושב הנהג כאשר רגליו מונחות מתחת להגה וליד הדוושות. ממסקנתי זו לא שיניתי גם לאור המקומות בהם אותרו כתמי הדם בזירה. נראה, כי ההסבר לאותם כתמים הוא אחד משניים: ראשית, שהם נגרמו שעה שהמשיב וגופות חבריו חולצו מתוך הרכב, ושנית, אפשר שמדובר בהתזות של דם".

לכן, קבע השופט לוי כי יש לבטל את זיכויו של טל במחוזי, להרשיעו בעבירות התעבורה שיוחסו לו וכן בעבירה של גרם מוות ברשלנות (במקום עבירת ההריגה שנטענה במקור). השופט לוי הורה להחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי, שישמע את הטיעונים לעונש ויגזור את דינו של יצחק.

השופט ג'ובראן מצטרף לדעת הרוב

השופט סלים ג'ובראן הצטרף לעמדתו של השופט לוי, מה שיצר את דעת הרוב, כאשר הוא מסכים לנימוקיו באשר להסתברות קרות תרחיש שכזה. "חילופים כאלה, האחד בכיוון קדימה, השני בכיוון אחורה והשלישי מימין לשמאל, אינם יכולים להתרחש בו-זמנית, שהרי כוח שפועל על הרכב הנע ומטלטלו, גורם לרכב ולנוסעים בתוכו, לתנועה בכיוון אחיד. כמו-כן, חילופים אלה בלתי אפשריים בתוך חלל קטן של רכב משפחתי".

"לא זו בלבד שבתרחיש האמור מתרחשים חילופי מקומות עקב תנועה של גופות בתוך הרכב, אלא שהגופות כולן מצליחות להימנע מהתנגשות זו עם זו, והן 'מסתדרות' היטב במקום מושבן החדש... על כל אלה יש להוסיף את מימד הזמן הקצר ביותר. שכן, מימד הזמן המזערי ממחיש היטב את חוסר האפשרות המוחלט של תרחיש חילופי המקומות".

השופט טירקל: הממצאים העובדתיים מנוגדים
למסקנה ה'הגיונית' של שופטי הרוב

עמדתם של שופטי הרוב נשמעת משכנעת? חכו עד שתקראו את עמדתו של טירקל, שתיטע ספקות בליבכם.

השופט יעקב טירקל נותר בדעת מיעוט, כאשר הצטרף לדעת השופט שפירא במחוזי. "למרות כוח השכנוע שבחוות דעתו של חברי [השופט אדמונד לוי; נ.ש.], איני יכול שלא לחלוק עליו. ה'הגיון' שעליו אנו משתיתים את מסקנותינו, הוא, בדרך כלל תולדה של ידע, של ניסיון, של שכל ישר וגם של אינטואיציה".

"בפרשה שלפנינו נמצאו שבעה ממצאים שבעובדה, שהם ממצאים 'אובייקטיביים', במובן זה שאינם מצריכים קביעת מהיימנות של עדים". טירקל מכוון לעובדה שכתמי דמו של אוחיון נמצאו על כרית האוויר של הנהג ועל ריפוד מושב הנהג, בעוד שכתמי דם של יצחק לא נמצאו באזור הנהג, אלא באזור תא הכפפות הימני; כתמי דמו של אוחיון גם לא נמצאו בין מושב הנהג לבין מקום מושבו של אוחיון, שישב לפי התרחיש הראשון, במושב האחורי מימין; נוספת לכך העובדה שהדבר הראשון שיצחק סיפר לאחיות היא שלא הוא נהג ברכב.

אם אכן יצחק נהג ברכב בעת התאונה, כותב טירקל, ניתן היה לצפות שכתמי דמו יימצאו על מושב הנהג, או באזור המושב, אולם כתמי דמו לא נמצאו שם אלא באזור תא הכפפות הימני דווקא. לעומת זאת, נמצאו כתמי דמו של אוחיון על כרית האוויר של הנהג ועל ריפוד מושב הנהג, אך לא על גופו של יצחק וגם לא בין מושב הנהג לבין מקום מושבו של אוחיון, שישב לכאורה במושב האחורי מימין.

יתר על כן, קבע, גופתו של אוחיון חולצה מן הרכב שלא דרך מושב הנהג. אם אכן נהג יצחק ברכב ואוחיון ישב במושב האחורי מימין, כיצד נמצאו כתמי דמו של אוחיון – בהנחה שהותזו מאחור בכיוון זה - על כרית האוויר של הנהג ועל ריפוד מושב הנהג, אך לא על גופו של המשיב, או בין מושב הנהג לבין מקום מושבו של אוחיון?

מעבר לכך, האפשרות שכתמי הדם של אוחיון שנמצאו על כרית האוויר של הנהג ועל ריפוד מושב הנהג התהוו במהלך חילוצו מן הרכב, נשללת על-ידי הקביעה כי חולץ שלא דרך מושב הנהג.

כל אלה תומכים במסקנה שלא טל יצחק נהג ברכב. עם זאת, הממצא השביעי, לפיו יצחק הפצוע נמצא בין שני המושבים הקדמיים, כאשר פלג גופו העליון נוטה לכיוון הדופן הימנית של הרכב, הוא היחידי שלא תומך במסקנה זו.

ספק נפשות - להקל

"לכך ראוי להוסיף", ציין טירקל, "כי בחוות דעת של ד"ר לוי מהמכון לרפואה משפטית, נאמר כי 'לא ניתן לקבוע ברמת הוודאות הדרושה אם מר טל יצחק היה נהג או נוסע...'. חוות דעת זאת, למצער אינה שוללת את האפשרות כי לא יצחק היה מי שנהג ברכב".

"6 ממצאים שבעובדה סותרים, איפוא, את המסקנה ה'הגיונית' כי יצחק הוא שנהג ברכב, או שאינם מתיישבים איתה. הנסיון ליישב אותם עם המסקנה הוא קשה ומאולץ. האם במצב דברים זה רשאים אנו לומר כי לא הוטל ספק בנסיבותיה של הפרשה הטראגית? האם אין כאן ספק המצדיק את זיכויו של יצחק 'מחמת הספק'?", תהה טירקל.

"מקובל עלינו מקדמת דנא ש'ספק נפשות להקל'. דהיינו, ספק הנולד בעניין הנוגע לנפשות – מקילים בו", ציין טירקל על-פי מקורות המשפט העברי.

"תפקידו של בית המשפט במשפט פלילי הוא לקבוע אם יש ראיות מספיקות כדי להרשיע את הנאשם העומד לפניו בעבירה המיוחסת לו. אין זה מתפקידו לקבוע אם אדם אחר, שאינו הנאשם, עבר את העבירה. כנגד הסברה המרשיעה עומדים הממצאים המזכים. ראוי שנקבע, כי אין בידינו לקבוע מי נהג ברכב בזמן התאונה. ספק גדול אם היה זה טל יצחק. וכבר אמרתי באחת הפרשות, שאין הכרעה אנושית העומדת למעלה מכל ספק ואין הכרעה אנושית שאי אפשר להטיל בה ספק. והיו דברים מעולם", הוסיף טירקל בהחלטתו - שלא התקבלה - לזכות את יצחק.

שיטת המשפט הכזיבה?

נמצאנו לבסוף, עם שני שופטי עליון הסבורים שיש להרשיע ומנגד שופט עליון ושופט מחוזי הסבורים שיש לזכות. שניים מול שניים, אך בכירותו של האחד מכריעה את הכף. מאחר שמדובר כאן בענייני סברה והיגיון, קשה להסכים עם תוצאת פסק הדין, שכן במה עדיפים שופטי העליון על שופט המחוזי, הרי מומחיותם יכולה להיות, לכל היותר, בעניין המשפט ולא בעניין קביעת ממצאים עובדתיים.

יפים לעניין זה דברים שמצטט השופט טירקל מפסק הדין בעניין מחלוף פדידה, שם היכו פלוני ואלמוני אדם שמת מן המכות, ואי אפשר היה לקבוע מי משניהם גרם למותו. נאמר שם כי "משלא ידענו מי מן השניים הוא הרוצח, ייצאו השניים נקיים בדין רצח... אחוזים אנו בכללי המשפט המקובלים ולא נוכל לנוע הימין והשמאל. האם פגמה המשטרה בחקירתה? האם כשלה התביעה בניסוח כתב האשמה? האם יצאה שגגה מתחת ידינו? האם תרמו כל גופים אלה כולם לתוצאה הקשה? חידה היא ותהי לחידה. בין אם נאמר כך, בין אם נאמר אחרת, רבים יסכימו - ואני בתוך הרבים - כי שיטת המשפט הכזיבה".

ע"פ 5302/03 מדינת ישראל נ' טל יצחק

צילום: [צילום אילוסטרציה]

צילום: זיכה במחוזי. השופט רון שפירא [צילומים: בוצ'צ'ו]

צילום: התרחיש של המחוזי אינו אפשרי. השופט אדמונד לוי

צילום: 'משחק כסאות' בלתי אפשרי. השופט סלים ג'ובראן

צילום: הממצאים העובדתיים מנוגדים למסקנה ה'הגיונית' של שופטי הרוב. השופט יעקב טירקל