בג"ץ דחה עתירת הליכוד נגד מינוי יועמ"ש ועדת הבחירות המרכזית

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק דחה פסק דין בעתירה שהגישה תנועת הליכוד נגד מינויה של עו"ד יפעת סימינובסקי לתפקיד היועצת המשפטית של ועדת הבחירות המרכזית לכנסת. העתירה, שהופנתה נגד יו"ר ועדת הבחירות, ועדת הבחירות המרכזית, ועדת הבוחנים והזוכה עצמה (בג"ץ 50052-03-26), נבחנה על-ידי מותב השופטים עופר גרוסקופף, אלכס שטיין ויחיאל כשר. בפסק הדין שניתן (20.5.26) נקבע כי החלטת ועדת הבוחנים התקבלה כדין ובמתחם הסבירות, וכי אין עילה להתערבות שיפוטית בהליכי המכרז.

תחילתו של ההליך בחודש ינואר 2026, אז פורסם מכרז פומבי לאיוש משרת היועץ המשפטי של ועדת הבחירות המרכזית. לתפקיד הוגשו 50 מועמדויות, ומתוכן נמצאו 37 כשירות שעמדו בתנאי הסף. לאחר הליכי מיון והערכה מקצועיים, קיבלה עו"ד סימינובסקי את הציון המשוקלל הגבוה ביותר בפער ניכר, וביום 12.03.2026 נבחרה פה אחד על-ידי ועדת הבוחנים לתפקיד. תנועת הליכוד פנתה מספר פעמים ליו"ר ועדת הבחירות בדרישה לבטל את התוצאות, ומשנענתה בשלילה, הגישה את העתירה.

הטענות נגד הרכב ועדת הבוחנים נדחו

במסגרת העתירה העלתה הליכוד טענות מרכזיות נגד חוקיות הרכב ועדת הבוחנים. העותרת טענה כי מנכ"לית ועדת הבחירות חרגה מסמכותה כאשר מינתה את יו"ר ועדת הבחירות (המשנה לנשיא בית המשפט העליון, השופט נעם סולברג) לשמש כיו"ר ועדת הבוחנים, בעוד היא עצמה ישבה כחברה בוועדה כממונה ישירה. לשיטת העותרת, עירוב זה פגע במנגנון הביקורת הפנימי של המכרז.

בית המשפט קבע כי טענות אלו חסרות יסוד. השופט עופר גרוסקופף הבהיר כי לשון כללי המינויים מאפשרת למנכ"לית להסמיך אדם אחר כיו"ר ועדת הבוחנים, וכי קיימת הצדקה מהותית לשיתוף יו"ר ועדת הבחירות ומנכ"לית הוועדה יחד לנוכח בכירות המשרה וממשקי העבודה הציבוריים והצמודים מול השניים. בית המשפט דחה גם את הטענה לפיה שיתופם מעקר את סמכות הביטול המנהלית, וציין כי במקרה של מניעות ניתן להעביר את הסמכות לממלא-מקום.

התאמת הזוכה וסבירות החלטת הוועדה

לחלופין, טענה העותרת כי יש לבטל את זכייתה של עו"ד סימינובסקי מכיוון שהיא נעדרת ניסיון ב"תחומי הליבה" של הוועדה - דיני בחירות וייצוג בערכאות. המשיבים השיבו כי דרישת סף גורפת לניסיון בכל התחומים הללו הייתה מצמצמת באופן קיצוני את מספר המועמדים הכשירים, בפרט נוכח החובה להקפיד על היעדר זיקה פוליטית.
בית המשפט הדגיש כי לוועדת הבוחנים מסור שיקול דעת רחב ביותר, וכי המקרה הנוכחי אינו מתקרב לעילות ההתערבות החריגות. נקבע כי העותרת לא ביססה תשתית עובדתית לטענותיה והסתמכה על ספקולציות. ועדת הבוחנים הייתה מודעת לכך שלזוכה אין ניסיון ספציפי קודם בדיני בחירות, אך התרשמה מידיעותיה המופלגות במשפט מנהלי, דיני מכרזים וטכנולוגיית סייבר ובינה מלאכותית, לצד יכולת למידה מהירה. בפסק הדין צוין כי לא בחוסר סבירות עסקינן, כי אם בחוסר שביעות רצון של העותרת.

חובת ההיוועצות ופסיקת ההוצאות

טענה נוספת בשולי העתירה נגעה לחובת היוועצות מוקדמת עם נציב שירות המדינה טרם פרסום תנאי המכרז. השופטים דחו טענה זו וקבעו כי חובת ההיוועצות לפי חוק המינויים חלה בעת קביעת כללים רוחביים וקטגוריים למשרות, כפי שנעשה בעת התקנת כללי המינויים הכלליים, ואינה חלה על פרסומו של כל מכרז פרטני ויישום הכללים בו.

בסופו של פסק הדין מתח בית המשפט ביקורת על התנהלות העותרת, וציין כי היא לא חסה על משאבי הציבור והמשיכה בהליך על-אף שקיבלה מענה מפורט ומנומק לעילא עוד בטרם פנתה לערכאות. העתירה נדחתה במלואה, ותנועת הליכוד חויבה בתשלום הוצאות משפט בסך 50,000 ש"ח לטובת המשיבים 3-1, ובסך 5,000 ש"ח לטובת המשיבה 4.

פרטי ההליך המשפטי

ערכאה: בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
תיק: בג"ץ 50052-03-26
שופטים: עופר גרוסקופף, אלכס שטיין, יחיאל כשר
עותרת: הליכוד - תנועה לאומית ליברלית
משיבים: יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת, ועדת הבחירות המרכזית לכנסת, ועדת הבוחנים, עו"ד יפעת סימינובסקי
באי-כוח: עו"ד אילן בומבך (בשם העותרת); עו"ד מיכל לייסר, עו"ד תמי דקל ועו"ד יחיאל מיכה גרליק (בשם המשיבים 3-1)