קולה נגד עמית ושופטי בג"ץ: "חיללו שבת שלא לצורך"

נציב תלונות הציבור על שופטים, השופט בדימוס אשר קולה, קיבל חמש תלונות נגד נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית והשופטים חאלד כבוב ויחיאל מאיר כשר, בשל מתן החלטות שיפוטיות במהלך יום השבת בעתירה שעסקה בקיום הפגנות בזמן המלחמה. בהחלטה חריגה ונוקבת שפורסמה (20.5.26), קבע קולה כי בנסיבות העניין לא היה מקום לנהל בשבת הליך שיפוטי אינטנסיבי, לדרוש הגשת חומרים במהלכה ולתת צווים אופרטיביים, וכי התנהלות ההרכב פגעה ב"דרך ניהול המשפט" ובאמון הציבור במערכת המשפט.

העתירה, ההפגנות וההחלטות שניתנו בשבת

ברקע ההחלטה עמדה עתירה שהגישו איתמר גרינברג והאגודה לזכויות האזרח, בדרישה לאפשר קיום הפגנות בזמן המלחמה, ולמצער הפגנות המתקיימות בסמיכות למרחבים מוגנים. העתירה נדונה ביום שישי, 3 באפריל 2026, בפני ההרכב בראשות עמית, ובסיום הדיון סוכם כי פיקוד העורף יסייר בארבעת מוקדי ההפגנות המרכזיים ויעביר את עמדתו עד שבת בשעה 11:00. לצד זאת כתב בית המשפט כי הוא מקווה שבכך תיפתר סוגיית ההפגנות במוצאי אותה שבת, אך הוסיף כי "דלתות בית המשפט נותרות פתוחות ככל שיתעורר צורך בכך".

במהלך השבת הודיע פיקוד העורף כי בכיכר הבימה ניתן לאשר התקהלות של עד 150 איש, ואילו בשאר המוקדים תישאר מגבלת 50 המשתתפים. לאחר מכן נתן ההרכב שלוש החלטות במהלך יום השבת: תחילה הורה להעביר אליו את השיקולים המבצעיים של פיקוד העורף; בהמשך קבע כי עמדת הפיקוד אינה נותנת משקל ראוי לחופש הביטוי והמחאה והורה למדינה לגבש החלטה חדשה עד השעה 18:00; ומשלא הוגשה עמדה עדכנית, נתן סמוך לשעה 19:35 צו ביניים שהתיר הפגנות בהיקף של לפחות 600 איש בכיכר הבימה ולפחות 150 איש בשלושת המוקדים האחרים.

חמש תלונות: "פיקוח נפש" או חילול שבת שלא לצורך

את התלונות הגישו הרב אליעזר שמחה וייס, ח"כ ינון אזולאי, ארגון לביא, עו"ד אריאל דוד אפללו בשם עמותת חותם, ופורום השבת הציבורית. כולם טענו, בנוסחים שונים, כי אין מדובר במקרה המצדיק פעילות שיפוטית ביום השבת וכי בית המשפט נתן פרשנות מרחיבה מדי למונח "פיקוח נפש". המתלוננים הדגישו כי המשמעות המעשית של אי-מתן החלטה בשבת הייתה לכל היותר דחיית ההפגנה או קיומה במתכונת מצומצמת, ולא סכנה מיידית לחיי אדם.

ח"כ אזולאי טען כי ההליך פגע בחוק שעות עבודה ומנוחה ובאמון הציבור, ואילו ארגון לביא הדגיש כי גם בענייני מעצרים - הפוגעים ישירות בחירותו של אדם - הפסיקה נוקטת ריסון רב ביחס לקיום דיונים בשבת. עו"ד אפללו טען כי בית המשפט כפה על גורמי המדינה להקצות משאבים בשעות הסמוכות לשבת ובעיצומה, במקום לבחון חלופות דיוניות מתונות יותר. פורום השבת הציבורית הוסיף כי בפועל נוצר פער בין שופטים שומרי שבת לבין שופטים שאינם שומרי שבת, באופן שפוגע בשוויון בתוך המערכת.

תגובת ההרכב: היה צורך דחוף להנחות את המשטרה והמפגינים

עמית, כבוב וכשר ביקשו לדחות את התלונות על הסף ולחלופין לגופן. לדבריהם, ההחלטות נגעו לליבת שיקול הדעת השיפוטי, ולכן אינן אמורות להתברר בפני הנציב. לגופם של דברים טענו כי נוצר צורך דחוף להנחות את המשטרה, את המפגינים ואת מארגני המחאות, מאחר שהיה ברור שההפגנות יתקיימו במוצאי השבת בכל מקרה, ובנסיבות של איום טילים בזמן מלחמה נדרש מענה שיפוטי מידי.

השופטים הוסיפו כי עשו מאמצים לצמצם ככל האפשר את העיסוק בעתירה במהלך יום המנוחה. לדבריהם, הדיון נקבע ליום שישי דווקא כדי להימנע מכך, אלא שפיקוד העורף התעקש למסור את עמדתו רק ביום שבת. עוד ציינו כי אף שהצדדים הסכימו לקיים דיון בשבת, ההרכב נמנע מכך כדי שלא להביא לבית המשפט גורמים רבים, והסתפק במתן החלטות נקודתיות לאחר התייעצות טלפונית בין השופטים.

קולה: זו ביקורת על ניהול ההליך - לא על תוכן הצווים

קולה דחה את הטענה שלפיה אין לו סמכות לדון בתלונות. הוא הבהיר כי אינו מתערב בשאלה אם נכון היה לתת את הצווים מבחינת תוכנם, אלא בוחן את עיתוי קבלת ההחלטות ואת דרך ניהול ההליך. לשיטתו, עצם ניהולו של מסלול שיפוטי אינטנסיבי בשבת - לרבות דרישה להגשת חומרים ומתן שלוש החלטות - נכנס לגדר "דרך ניהול המשפט", הנתונה לביקורת הנציב.

מכאן עבר קולה לביקורת העקרונית. הוא כתב כי הציפייה מהרכב של בית המשפט העליון היא "שיתעטפו הן בגלימתם היהודית והן בגלימתם הדמוקרטית", וכי השבת צריכה להיות "נר לרגלם ואבן יסוד להתנהלותם". לדבריו, במקרה זה "דומה כי לא כך נעשה".

הכשלים שמנה הנציב

קולה הצביע תחילה על כך שההרכב לא קבע כבר ביום שישי מתווה ברור למקרה שבו לא יושגו הסכמות בין הצדדים, והסתפק באמירה הכללית שלפיה "דלתות בית המשפט נותרות פתוחות". בעיניו, אמירה זו אינה מתיישבת עם כבוד השבת ועם הצורך לבחון מראש חלופות שימנעו פעילות שיפוטית ביום המנוחה.

עוד קבע כי הפרשנות שנתן ההרכב למונחים "פיקוח נפש" או "מניעת נזק רציני שאינו ניתן לתיקון" מעוררת קושי ממשי. קולה ציין כי הפסיקה שאליה הפנו השופטים עסקה במקרים קיצוניים בהרבה, ובהם הריסת בתים או קבורת גופות, בעוד שכאן מדובר היה בהפגנות שממילא יכלו להתקיים במספר משתתפים מצומצם יותר.

לדבריו, דווקא הנימוק של שמירה על חיי הציבור הוביל למסקנה ההפוכה מזו שאליה הגיע ההרכב: "הותרת המצב על-כנו, גם אם מדובר במספר מפגינים מצומצם יותר, הייתה גורמת הן לשמירת ביטחונם והן מונעת חילול שבת. דווקא הנימוק של הקלה בחילול שבת לצורך פיקוח נפש של הציבור מחייב היה שלא ליתן צווים במהלך השבת".

העותרים לא ביקשו צו ביניים - והעתירה הוגשה סמוך למועד

הנציב הדגיש נקודה נוספת: העותרים עצמם לא ביקשו במפורש צו ביניים, ואף שלבית המשפט העליון נתונה סמכות להוציא צו כזה מיוזמתו, בנסיבות הספציפיות של קדושת השבת ובהיעדר חשש למעשה בלתי הפיך - לא היה צורך של ממש במתן החלטות במהלך השבת.

קולה התייחס גם לעיתוי הגשת העתירה, שנעשתה בסמוך מאוד להפגנות המתוכננות. הוא כתב כי הגשת עתירה בערב חג הפסח והרצון לקיים הפגנה במוצאי השבת הסמוכה אינם יכולים להוות עילה מספקת לחילול שבת בידי המערכת השיפוטית. עוד מתח ביקורת על העובדה שבא-כוח העותרים הבהיר כי ההפגנות יתקיימו "בכל מקרה", וקבע כי קשה להלום מתן סעד בשבת למי שאינו מציג עצמו כמי שיכבד את הוראות החוק אם לא יקבל את מבוקשו.

הוראות עתידיות בתוך החלטת שבת

קולה ביקר גם את הכללתן של הוראות דיוניות להמשך ניהול העתירה בהחלטה שניתנה במהלך השבת בשעה 16:50. השופטים טענו כי מדובר בעניין נלווה לצו הביניים - "הטפל הולך אחר העיקר" - אך קולה השיב כי כאשר מדובר בפעולה שיפוטית בשבת, יש למעט בה ככל האפשר. לדבריו, במבט צופה פני עתיד, בכל מקרה שבו ייאלץ בית המשפט לפעול בשבת, עליו לעשות "כל מאמץ למעט בחילול שבת".

השורה התחתונה: כל חמש התלונות נמצאו מוצדקות

בסיום החלטתו קבע קולה כי חמש התלונות מוצדקות. הוא חתם בדברי רבי אברהם אבן עזרא: "כי אשמרה שבת - אל ישמרני / אות היא לעולמי עד בינו וביני". ההחלטה נשלחה לעמית, כבוב וכשר, וכן למנהל בתי המשפט השופט צחי עוזיאל ולשר המשפטים יריב לוין.

החלטתו של קולה היא מן החריפות שניתנו בשנים האחרונות ביחס להתנהלות שופטי בית המשפט העליון. היא אינה שוללת את חשיבות חופש המחאה גם בזמן מלחמה, אך קובעת כי דווקא כאשר בית המשפט פועל במתח שבין ערכים יסודיים - חופש הביטוי מחד-גיסא, והשבת כערך לאומי, דתי וחוקתי מאידך-גיסא - עליו להפגין זהירות כפולה ולא להרחיב את החריגים לפעילות שיפוטית ביום המנוחה מעבר לנדרש.