מהפכת התקשורת בדרך: ערוצים קיימים יוגדרו "זעירים"

• מה מתפצל מהחוק - ספקי חדשות, פיקוח ואכיפה, ספקים בינלאומיים, שידורים אסורים וערוץ הכנסת;
• מה נשאר בתקופת מעבר - הרשות השנייה תמשיך לפקח על הערוצים הקיימים כשנתיים;
• מה משתנה לערוצים הקיימים - הגדרה כ"ערוץ זעיר" עד הכנסות של שני מיליארד שקל;
• מה עובר למועצה החדשה - הפקות מקור ופיקוח על שחקנים חדשים;
• מה תקציב הרשות - 12.5 מיליון שקל בשנת 2027 ו-25 מיליון שקל משנת 2028;
• נקודת המחלוקת - האם הפחתת אסדרה לערוצים קיימים תפתח את השוק, או תיצור מנגנון מורכב שפוגע ביוצרים קטנים.

הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק התקשורת המשיכה (18.5.26) לדון במתווה הפיצול של החוק, ובמרכזו שינוי משמעותי במבנה הפיקוח על שוק השידורים: הערוצים הקיימים צפויים לעבור בתקופת המעבר למעמד של "ערוץ זעיר", גם אם הכנסותיהם מגיעות עד שני מיליארד שקל - רף גבוה בהרבה מזה הקיים כיום. המשמעות המעשית היא צמצום ניכר של הנטל האסדרתי עליהם, לצד השארת חלק מסמכויות הפיקוח בידי הרשות השנייה למשך כשנתיים.

על-פי המתווה שהציג משרד התקשורת, הפיצול יכלול את פרק ספקי החדשות, פרקי הפיקוח והאכיפה, חובות ההשקעה של ספקים בינלאומיים, וכן סעיפים הנוגעים לשידורים אסורים ולחוק ערוץ הכנסת. מנכ"ל משרד התקשורת, אלעד מקדסי, הסביר כי הפיצול נובע בין היתר מאי-הסכמות סביב פרק מהימנות התקשורת, ולכן הוחלט לשמר את הרשות השנייה בתקופת מעבר, כך שתמשיך לפקח על הערוצים הקיימים - למעט תחום הפקות המקור, שיעבור למועצה החדשה.

צילום: [צילום: דני שם-טוב/דוברות הכנסת]

העימות: הקלה באסדרה או הרחבה שלה

בדיון נמתחה ביקורת מצד חברי האופוזיציה על אופן קידום המתווה ועל העיתוי שבו הופץ. ח"כ איתן גינזבורג טען כי במקום לצמצם אסדרה, משרד התקשורת והוועדה יוצרים למעשה הכפלה שלה. מנגד, יו"ר הוועדה, ח"כ גלית דיסטל אטבריאן, דחתה את הביקורת וטענה כי מדובר במהלך שנדון במשך זמן רב וכי "הושקעו למעלה מ-200 שעות דיוני ועדה" כדי למנוע מצב שבו שוק השידורים יהפוך ל"ג'ונגל רגולטורי".

הדיון עצמו חשף גם מתח פנימי סביב דרך ניהול החקיקה. בפתח הישיבה ביקשה דיסטל לצמצם את הדיון בתיקוני נוסח בלבד, והבהירה כי הנושאים כבר נדונו בהרחבה וכי תאפשר רק שאלות הבהרה או טענות שלא עלו קודם לכן. מנגד, נציגי הייעוץ המשפטי והמשתתפים בדיון ביקשו לוודא כי השינויים שנוספו לנוסחים השונים אכן ברורים ומוטמעים, ובמיוחד סביב פרק ההכנסה השנתית וחובות ההשקעה בהפקות מקור.

שר התקשורת, ח"כ שלמה קרעי, קרא לחברי הוועדה להתקדם בחקיקה ואמר כי משרדו מכבד את עבודת הכנסת וכי חלק מההערות שהושמעו בוועדה כבר הוטמעו בנוסח. עם זאת, מהדיון עלה כי גם לאחר ההטמעה נותרו מחלוקות לא מעטות, בעיקר סביב השאלה מי יקבע בפועל את הכנסתם השנתית של ספקי התכנים ומה יהיו גבולות שיקול הדעת של המועצה החדשה.

הכנסה שנתית, 40 מיליון שקל והפקות מקור

אחת הסוגיות המרכזיות בדיון עסקה בשאלה מי יקבע את ההכנסה השנתית של ספקי התכנים - נתון שמשפיע ישירות על השאלה מי ייכנס למשטר האסדרה ומי יחויב בהשקעה בהפקות מקור. על-פי הנוסח שנדון, יו"ר המועצה הוא שיודיע לספק התכנים על קביעת ההכנסה, בהתאם לכללים שתקבע המועצה. הייעוץ המשפטי העלה אפשרות לחזק את מנגנון הבקרה, למשל באמצעות אישור המועצה או מנגנון ערר פנימי, אך נציגי משרד המשפטים ומשרד התקשורת הסתייגו מכך בטענה שהדבר עלול לסרבל את המנגנון.

בסופו של הדיון נטתה יו"ר הוועדה להשאיר את המנגנון כפי שהוא, תוך קביעה שהחלטת יו"ר המועצה תהיה החלטה מינהלית שניתן יהיה לתקוף בבית המשפט. מקדסי עצמו אמר כי מנגנוני אשרור וערר נובעים מכוונה טובה, אך במקרים רבים הם גורמים יותר נזק מתועלת. גם כאן עלתה השאלה האם כללי חישוב ההכנסה צריכים להיקבע רק בידי המועצה, או שמא יש מקום להתייעצות עם גורם מקצועי נוסף, בעיקר מאחר שהרכב המועצה מתמקד מאוד בהיבטי תחרות וכלכלה ופחות בתחום התקשורת והיצירה.

סוגיה נוספת שעוררה דיון ממושך נגעה לניקוי תשלומים בין ספקים מחובות ההשקעה בהפקות מקור. בתמצית, השאלה הייתה האם פלטפורמה שרוכשת תכנים מספק תכנים קטן ולא רשום תוכל לנכות את התשלום הזה מחובותיה, או שהדבר ייצור תמריץ לרכוש תכנים בעיקר מספקים גדולים ורשומים. נציגי משרד התקשורת טענו כי ספק קטן יוכל להירשם מרצונו, או להשתלב בהסדרי מימון עם ספק רשום. מנגד, נטען בדיון כי ההסדר עלול לפגוע דווקא ביוצרים קטנים ובמפיקים עצמאיים, אם התמריץ הכלכלי ייטה לטובת גופים רשומים בלבד.

הקלות לערוצים הקיימים והסרת חובת השידור מירושלים

החידוש הבולט במתווה הוא הרחבת ההגדרה של "ערוץ זעיר" כך שתחול גם על הערוצים הקיימים, עד רף הכנסות של שני מיליארד שקל. כיום, לפי הודעת הוועדה, הרף עומד על 80 מיליון שקל בלבד. המשמעות היא שהערוצים הקיימים יוכלו לפעול תחת נטל אסדרתי מצומצם יותר, תוך ניסיון לייצר שוויון בינם לבין שחקנים חדשים בשוק.

בנוסף, מנכ"ל משרד התקשורת הבהיר כי החובה לשדר מירושלים תוסר מהחוק. זהו שינוי לא מבוטל מבחינת הערוצים המסחריים והמבנה ההיסטורי של חוקי השידור, והוא משתלב בקו הכללי של משרד התקשורת: הפחתת חובות ייעודיות שמוטלות על גופי שידור והעברת הדגש לפיקוח כלכלי ותחרותי יותר.

מי יוכל לקנות שליטה ומתי תידרש בדיקה

הוועדה דנה גם בהגבלות על אמצעי שליטה ומינוי נושאי משרה נפרדים. לפי ההסדר שנדון, ספק תכנים רשום לא יוכל לרכוש אמצעי שליטה כך שיחזיק ביותר מ-20% בגוף בעל השפעה בתחום השידורים או העיתונות הכתובה, אלא באישור המועצה ולאחר התייעצות עם הממונה על התחרות. הוראה מקבילה תחול גם בכיוון ההפוך: גורם בעל השפעה בתחום השידורים לא יוכל להחזיק ביותר מ-20% מספק תכנים רשום בלי אישור מראש ובכתב.

מדובר בסעיף שנועד לשמור על מבנה שוק תחרותי ולמנוע ריכוז כוח חריג בין שידורים, תכנים ועיתונות כתובה. עם זאת, גם כאן השאלה המעשית תהיה לא רק מה כתוב בחוק, אלא כיצד תפעיל המועצה את שיקול דעתה: האם תסתפק בבדיקה תחרותית צרה, או שתבחן גם השפעה רחבה יותר על גיוון הדעות, הפקות המקור והיכולת של שחקנים קטנים להיכנס לשוק.

הרשות החדשה: 12.5 מיליון שקל ב-2027, 25 מיליון שקל מ-2028

בדיון נדון גם תקציב הרשות החדשה. לפי ההצעה, תקציבה יעמוד בשנת 2027 על 12.5 מיליון שקל, ומשנת 2028 ואילך על 25 מיליון שקל בשנה, בצמוד למדד. על-פי ההסבר שנמסר בדיון, הסכום ינוכה מתוך אגרות הרישיון ויועבר לרשות, בדומה להסדר הקיים ביחס לתאגיד השידור.

בנוסף, לבקשת יו"ר הוועדה, נוסח סעיף דרישת המידע כך שמנכ"ל משרד התקשורת יוכל לדרוש מהמועצה דין וחשבון הדרוש לקידום האסדרה בתחום אספקת תוכני צפייה ושמע. מקדסי הבהיר כי לא מדובר בדרישה לקבלת נתונים גולמיים מהספקים, וכי מידע כזה לא ייחשף ישירות מהמפעילים לגורם הממשלתי.