יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-26, השופט נעם סולברג, קיבל בחלקה (15.5.26) עתירה שהגיש עו"ד ורו"ח ירון מאירי נגד שר החוץ גדעון סער, סיעת הימין הממלכתי, משרד החוץ והיועצת המשפטית לממשלה. ההחלטה עוסקת בפרסום מחדש של תכנים מחשבונו האישי-פוליטי של סער בחשבונות הרשמיים של משרד החוץ ברשתות החברתיות.
לפי העתירה, משרד החוץ שיתף מחדש 34 פרסומים שונים מחשבונותיו האישיים של סער - בעברית ובאנגלית, ב-X ובפייסבוק. מאירי טען כי מדובר בשימוש בנכסי ציבור לצורך תעמולת בחירות, בניגוד לחוק הבחירות (דרכי תעמולה).
ההבחנה בין עברית לאנגלית
משרד החוץ והיועצת המשפטית לממשלה טענו מנגד כי לרשתות החברתיות יש חשיבות מכרעת במאמצי ההסברה של ישראל בעולם, וכי מסרים המפורסמים מחשבון אישי של שר החוץ זוכים לחשיפה והשפעה גדולות יותר מפרסום רשמי של המשרד עצמו. עוד נטען כי מדובר בנוהג מקובל בעולם וכי גם שרי חוץ קודמים פעלו כך.
עם זאת, המדינה הודיעה לבית המשפט כי החליטה להפסיק לשתף מחדש פרסומים בעברית מחשבונו האישי-פוליטי של סער, והסירה אחד מהם שכבר פורסם. לגבי פרסומים באנגלית, נטען כי תכליתם המדינית וההסברתית גוברת על כל תכלית פוליטית אפשרית.
סולברג אימץ למעשה את ההבחנה הזאת. בהחלטתו כתב כי פרסומים באנגלית נועדו בעיקר לקידום מדיניות החוץ של ישראל ולכן ניתן לראות בהם חריג ייחודי לאיסור הקיים בדין. לעומת זאת, לגבי תכנים בעברית קבע כי ספק אם יש להם תרומה של ממש להסברה הבינלאומית, ולכן אין הצדקה לשתפם מחדש מחשבון רשמי של משרד ממשלתי.
מה נחשב תעמולת בחירות
בהחלטה ניתח סולברג את הוראות סעיף 2א לחוק הבחירות, האוסר שימוש בכספי ציבור או בנכסי ציבור בקשר עם תעמולת בחירות. הוא הדגיש כי תכלית האיסור היא למנוע יתרון בלתי הוגן לנבחר ציבור מכהן, לשמור על נכסי הציבור ולהגן על אמון הציבור באופיו הלא-פוליטי של השירות הציבורי.
השופט בחן כמה מן הפרסומים שצורפו לעתירה, ובהם רשומות של סער על המערכה מול המשטר האירני, החלטות מול ספרד וביקור תנחומים אצל משפחת לוחם דרוזי. סולברג קבע כי אף שבחלק מהפרסומים הוזכר ראש הממשלה בנימין נתניהו או הוצגו מסרים אישיים של סער, התכלית המרכזית שלהם הייתה מדינית והסברתית - ולא תעמולת בחירות.
עם זאת, סולברג הדגיש כי עצם הקישור בין חשבון רשמי של משרד ממשלתי לבין חשבון אישי-פוליטי יוצר קושי מהותי. בהחלטתו ציטט פסיקות קודמות שעסקו ברשויות מקומיות, שלפיהן אין להפוך עמוד ציבורי לפלטפורמה לקידום מסריו האישיים של נבחר ציבור.
רמז להסדרה רחבה יותר
בהחלטתו הציע סולברג לבחון יצירת חשבונות רשמיים נפרדים לשרים, שיאפשרו פרסום מסרים ממלכתיים מבלי לערבב בין חשבון אישי-פוליטי לחשבון ציבורי. לדבריו, הסדר כזה עשוי למנוע בעתיד מחלוקות דומות ולחדד את ההפרדה בין פעילות פוליטית לבין פעילות ממלכתית.
בסופו של דבר קיבל סולברג את העתירה באופן חלקי בלבד: הוא נתן תוקף להתחייבות המדינה שלא לפרסם עוד בעברית תכנים מחשבון אישי-פוליטי של שר החוץ בחשבונות הרשמיים של משרד החוץ, אך סירב להורות על הסרת יתר הפרסומים שכבר פורסמו. בנוסף חייב את משרד החוץ לשלם לעותר הוצאות בסך 5,000 שקלים.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה