מיליון תושבים, שיאי בנייה ועוני עמוק: זאת ירושלים של 2026

ירושלים ממשיכה להיות העיר הגדולה בישראל, ובסוף שנת 2024 מנתה אוכלוסייתה הכוללת 1,050,200 תושבים. מתוכם, 997,900 היו תושבים ישראלים ו-52,300 היו תושבים זרים. בכך עברה העיר את רף מיליון התושבים כאשר כוללים את אוכלוסיית הזרים, שמהווה 5% מאוכלוסיית העיר וכ-20% מכלל הזרים בישראל.

לפי דוח "על נתונייך ירושלים 2026" שפרסם מכון ירושלים למחקרי מדיניות, 60% מהתושבים הישראלים בירושלים היו יהודים ואחרים, ו-40% היו ערבים. האוכלוסייה היהודית המורחבת בעיר מנתה 596,400 תושבים, ובהם 584,700 יהודים, ואילו האוכלוסייה הערבית מנתה 401,400 תושבים, רובם מוסלמים. בשנת 2024 גדלה אוכלוסיית ירושלים ב-1.5%, שיעור גבוה יותר מהגידול באוכלוסיית ישראל, שעמד על 1.1%.

אחד הנתונים הבולטים בפרסום הוא תנופת הבנייה בעיר. בשנת 2025 החלה בירושלים בנייתן של 6,900 דירות והסתיימה בנייתן של 4,100 דירות. בסוף אותה שנה היו בעיר 251,900 דירות למגורים, גידול של 19% לעומת 2015. עד סוף 2025 ניתנו בעיר היתרי בנייה ל-8,200 יחידות דיור, לאחר שבשנים 2025-2022 ניתנו בממוצע 8,100 היתרים בשנה, לעומת 3,000 בלבד בממוצע בשנים 2021-2014.

מחירי הדיור בעיר המשיכו לעלות. המחיר הממוצע של דירת 4-3.5 חדרים בירושלים בשנת 2025 עמד על 3,376,400 שקל, עלייה של 10% לעומת 2024. שכר הדירה הממוצע לדירה בגודל דומה עמד על 5,990 שקל, עלייה של 2% לעומת השנה הקודמת. המחיר בירושלים היה גבוה מהממוצע בישראל ומחיפה, אך נמוך משמעותית מתל אביב.

לצד הצמיחה והבנייה, הנתונים מצביעים על אתגר כלכלי חריף. בשנת 2024 חיו מתחת לקו העוני 39% מהמשפחות בירושלים, 42% מהנפשות ו-51% מהילדים. בקרב תושביה הערבים של העיר שיעור העוני הגיע ל-60%, לעומת 30% בקרב התושבים היהודים. מבין הערים הגדולות בישראל, ירושלים רשמה את שיעור הנפשות מתחת לקו העוני הגבוה ביותר.

גם נתוני השכר ממחישים את הפערים. בשנת 2023 עמד השכר הממוצע לשכיר בירושלים על 11,100 שקל ברוטו לחודש עבודה, לעומת 12,000 שקל בישראל, 20,300 שקל בתל אביב ו-13,100 שקל בחיפה. שכרם הממוצע של גברים שכירים בירושלים עמד על 12,400 שקל, ושכרן של נשים שכירות עמד על 9,700 שקל. הפער המגדרי בעיר היה קטן יחסית לישראל: שכר הנשים בירושלים היה נמוך ב-22% משכר הגברים, לעומת פער של 35% בישראל.

צילום: עלייה בשיעור השתתפות נשים ערביות בשוק העבודה הירושלמי [צילום: נתי שוחט, פלאש 90]

בשוק העבודה נרשמה תמונה מורכבת. בשנת 2025 עמד שיעור ההשתתפות בכוח העבודה בירושלים בקרב בני 64-25 על 69%, לעומת 82% בישראל. בקרב גברים עמד שיעור ההשתתפות על 76%, ובקרב נשים על 62%. הפערים קשורים בעיקר לשיעור השתתפות נמוך של גברים חרדים, 51%, ולשיעור השתתפות נמוך במיוחד של נשים ערביות, 33%. עם זאת, שיעור ההשתתפות של נשים ערביות בעיר נמצא במגמת עלייה, מ-25% בשנת 2020 ל-33% בשנת 2025.

הפרסום מצביע גם על מאזן הגירה שלילי, אך מתון יותר מהשנים הקודמות. בשנת 2024 עברו לירושלים מיישובים אחרים 11,500 תושבים, בעוד 19,500 עזבו אותה ליישובים אחרים. מאזן ההגירה הבין-עירונית עמד על מינוס 7,900, שיפור לעומת מינוס 11,300 בשנת 2023 ומינוס 15,500 בשנת 2022. כאשר כוללים עולים, איחוד משפחות ויוצאים וחוזרים מחו"ל, מאזן ההגירה הכולל עמד על מינוס 6,500.

מערכת החינוך בעיר ממשיכה לשקף את הרכב האוכלוסייה הירושלמית. בשנת הלימודים תשפ"ה למדו בחינוך העברי בירושלים 189,800 תלמידים, מהם 64% בחינוך החרדי ו-36% בחינוך הממלכתי, הממלכתי-דתי והממלכתי-חרדי. בחינוך הערבי בעיר למדו כ-122,900 תלמידים, שהיוו 39% מכלל התלמידים במערכת החינוך בירושלים.

בירושלים פעלו בשנת 2024 50,100 עסקים, שהיוו 7% מכלל העסקים בישראל. שיעור העסקים שנפתחו בעיר בשנת 2019 ושרדו עד 2024 עמד על 59%, בדומה לתל אביב ולממוצע הארצי. הענפים הבולטים בעיר היו שירותים מקצועיים, מדעיים וטכניים, מסחר ובינוי.

בתיירות ניכרת עדיין השפעת מלחמת "חרבות ברזל". בשנת 2025 פעלו בירושלים 84 מלונות תיירות ובהם 10,700 חדרים, אך תפוסת החדרים עמדה על 39% בלבד, בדומה ל-2024 ונמוך משמעותית מ-60% בשנת 2023. פדיון המלונות בעיר עמד על 1.7 מיליארד שקל, ירידה של 3% לעומת 2024.