הכעס על השריונים גובר: רדמן נועד עם גולן ושוקל לפרוש מהדמוקרטים

משה רדמן, ממובילי המחאה נגד הממשלה, מסתמן כמי שלא יתמודד לבסוף במקדימות של מפלגת "הדמוקרטים", אף שהוצג בתחילת השנה כאחד המצטרפים הבולטים למהלך של יו"ר המפלגה יאיר גולן להכניס את אנשי המחאה אל הזירה המפלגתית. לפי דיווח בחדשות 12, רדמן נועד עם גולן בנושא, וברקע עומדת ביקורת מצדו על התנהלות המפלגה, על העיכוב בפתיחת הקמפיין ועל החשש כי "הדמוקרטים" תהיה בסופו של דבר שותפה זוטרה בממשלה הבאה - באופן שיגביל מאוד את יכולתה להשפיע על המדיניות.

האפשרות שרדמן יוותר על ההתמודדות ממחישה את הפער ההולך ונפער בין ההכרזה הפומבית של גולן בינואר על "צירוף המחאה" לבין תמונת המצב המסתמנת ברשימה עצמה. באותה הצהרה הוצגו רדמן, עמי דרור, מורן מישל, הדס רגולסקי ואחרים כאנשי מחאה שייכנסו למפלגה ויתמודדו על מקום בכנסת. גולן אמר אז כי "המחאה היא העם הזה" וכי המפלגה זקוקה ל"אנשים שיודעים איך להיאבק, להילחם ולנצח". כעת, לפי הדיווחים, לפחות חלק מהמצטרפים החדשים מגלים כי המרחב הפוליטי שהובטח להם מצומצם בהרבה מכפי שהצטייר בתחילה.

מעט מקומות, הרבה הבטחות

על-פי פרסום של יובל שגב בחדשות 13, אם בוחנים את 14 המקומות הראשונים ברשימה בתרחיש סקרים נוח יחסית מבחינת גולן, נותרות בפועל שלוש משבצות בלבד לשמות חדשים שאינם נהנים ממעמד מוקדם או מהבטחת ייצוג. מקום 1 שמור ליאיר גולן; במקומות 2–5 צפויים, לפי הערכות פנימיות שפורסמו, להשתלב חברי הכנסת המכהנים נעמה לזימי, גלעד קריב ואפרת רייטן, לצד שריון של יו"ר המפלגה; במקומות 6, 8 ו-14 שוריינו נציגי מרצ; מקום 10 מיועד אף הוא לשריון יו"ר; ובתחילת העשירייה השנייה נקבעו הבטחות ייצוג למרחב הכפרי ולחברה הערבית והדרוזית. במצב כזה, המקומות 7, 9 ו-11 הם למעשה המרחב המרכזי שנותר להתמודדות של מועמדים חדשים.

המספרים הללו אינם רק ויכוח טכני על מבנה הרשימה. הם נוגעים בלב המהלך הפוליטי שגולן ביקש להציג בראשית השנה: פתיחת שערי המפלגה לפעילי מחאה ולדמויות חדשות, מתוך ניסיון להרחיב את בסיס התמיכה של "הדמוקרטים" ולהפוך אותה לבית פוליטי רחב יותר. אלא שכבר זמן קצר לאחר הצגת המצטרפים התעוררה במפלגה ביקורת על ריבוי השריונים ועל ההסכם עם מרצ, שלטענת מבקרים מצמצם את מרחב ההכרעה של המתפקדים ומקשה על-כניסת הכוחות החדשים. בחודש פברואר דווח כי גולן ניסה לשנות את ההסכם עם מרצ ולהפחית את היקף המקומות המובטחים לה, אך לבסוף ההסכם אושרר.

גולן לא פסל ויתור על השריונים שלו

לפי הפרסום בחדשות 13, גולן נשאל השבוע אם יוותר על שני השריונים השמורים לו כדי לפנות מקום נוסף למועמדים חדשים, והשיב כי הדבר "בהחלט ייתכן", אך טרם הכריע. אם אכן יעשה כן, הוא עשוי לרכך חלק מן הביקורת בתוך המפלגה, אך לפי שעה לא מדובר בהחלטה סופית. ברקע, במפלגה כבר מדברים על עזיבות אפשריות ועל כעס בקרב פעילי מחאה ומצטרפים חדשים אחרים, המתקשים לראות כיצד יוכלו להשתלב במקום ריאלי ברשימה.

הנהלת "הדמוקרטים" הודיעה ב-5 במאי כי מועד המקדימות ייקבע בהתאם למועד הבחירות ולסיום כנס הקיץ של הכנסת. עוד נמסר כי המפלגה מונה כ-70 אלף מתפקדות ומתפקדים, וכי היא מתכוונת להציג "רשימה איכותית ולוחמנית" שתהיה, כלשונה, "עמוד השדרה הביטחוני-מדיני, הציוני והדמוקרטי-ליברלי של הממשלה הבאה". דווקא על-רקע ההצהרה הזו, החשש המיוחס לרדמן מפני הפיכת המפלגה לשותפה משנית בממשלה הבאה מקבל משמעות פוליטית רחבה יותר: לא רק שאלה אישית של התמודדות, אלא ספק באשר לכוחה הממשי של המפלגה לעצב סדר יום.

סימן אזהרה למהלך "צירוף המחאה"

אם רדמן אכן יחליט לפרוש מן המרוץ, תהיה זו מכה תדמיתית למהלך שגולן ביקש להפוך לאחד ממנועי ההתחדשות של מפלגתו. לא מדובר בעוד מועמד מן השורה, אלא באחת הדמויות המזוהות ביותר עם מחאת קפלן ועם המעבר של חלק ממוביליה מן הרחוב אל הפוליטיקה הממוסדת. בינואר עוד נראה היה כי גולן הצליח לתרגם את האנרגיה הציבורית של המחאה לכוח מפלגתי מאורגן; כעת מתברר כי השלב הקשה יותר הוא לא ההצטרפות עצמה, אלא חלוקת הכוח בתוך הבית החדש.

במובן הזה, הסיפור של רדמן עשוי להיות רק הסימפטום הבולט הראשון של משבר עמוק יותר. ככל שמתקרבות המקדימות, מתחדדת השאלה האם "הדמוקרטים" יצליחו לשלב בין מחויבויות עבר - לאנשי מרצ, לחברי הכנסת המכהנים ולהבטחות ייצוג מגזריות - לבין ההבטחה לפתוח את השורות לדמויות חדשות. אם התשובה תהיה שלילית, "צירוף המחאה" עלול להיזכר פחות כמהלך התרחבות ויותר כהבטחה פוליטית שנשחקה עוד בטרם נבחנה בקלפי.