תשע שנים אחרי: טראמפ שב לסין - והעולם עוצר את נשימתו

נשיא ארה"ב דונלד טראמפ נחת הערב בבייג'ינג לביקור ממלכתי בסין, בהזמנת הנשיא שי ג'ינפינג, במהלך שמציב שוב את היחסים בין שתי המעצמות הגדולות בעולם במרכז סדר היום הבינלאומי. לפי הדיווח הרשמי בסין, טראמפ הגיע לבירה הסינית ב-13 במאי, וסגן נשיא סין האן ג'נג קיבל את פניו בנמל התעופה. הביקור יימשך עד 15 במאי, והמפגשים המדיניים המרכזיים צפויים להתקיים מחר.

זהו ביקור ראשון של נשיא אמריקני מכהן בסין זה כמעט תשע שנים, מאז ביקורו הקודם של טראמפ בבייג'ינג בנובמבר 2017. הוא מגיע כחצי שנה בלבד לאחר פגישת טראמפ ושי בפוסאן שבקוריאה הדרומית, אך הפעם אין מדובר במפגש בשולי פסגה בינלאומית, אלא בביקור מדינה מלא, עתיר טקסים, מסרים וסמלים. מבחינת סין, עצם הבחירה במתכונת זו נועדה לשדר כי היחסים עם ארה"ב עדיין נתפסים כציר מרכזי בעיצוב הסדר העולמי; מבחינת טראמפ, מדובר בהזדמנות להציג תנועה מדינית גדולה דווקא בשעה שבה ארה"ב מתמודדת עם לחץ מדיני וכלכלי גובר.

הסחר חוזר למרכז הבמה

הנושא הכלכלי צפוי לעמוד בלב הביקור. טראמפ הגיע לבייג'ינג כשהוא מלווה בשורה של בכירי תאגידים אמריקניים, ובהם מנכ"ל אנבידיה ג'נסן הואנג, אילון מאסק, מנכ"ל אפל טים קוק, ראש בלקסטון סטיבן שוורצמן וראש בלק-רוק לארי פינק. הנוכחות החריגה של צמרת העסקים האמריקנית מלמדת כי הבית הלבן מבקש למקד את הביקור לא רק בשאלות ביטחוניות, אלא גם בהישגים מסחריים ממשיים - הגדלת היצוא האמריקני, פתיחת השוק הסיני בפני חברות מארה"ב וקידום עסקות בתחומי התעופה, החקלאות והטכנולוגיה.

מאחורי החיוכים והטקסים עומדת מערכת יחסים כלכלית מתוחה. באוקטובר האחרון השיגו וושינגטון ובייג'ינג הפוגה חלקית בעימות הסחר, לאחר תקופה של החרפת מכסים ואיומים הדדיים. כעת מבקשים שני הצדדים להאריך את ההפוגה ולמנוע הידרדרות מחודשת. אחת הסוגיות הרגישות היא הפיקוח הסיני על יצוא מתכות נדירות, המשמשות לייצור כלי רכב, ציוד תעשייתי ומערכות מתקדמות; המגבלות שהטילה סין כבר פגעו בשרשראות אספקה במערב, והן מעניקות לבייג'ינג מנוף לחץ משמעותי בשיחות.

צילום: [צילום: מארק שיפלביין/AP]

במקביל, סין צפויה לדרוש הקלה במגבלות האמריקניות על יצוא שבבים מתקדמים וציוד לייצורם. אנבידיה, למשל, מעוניינת לקבל היתר למכור לסין שבבי H200 מתקדמים, והנושא עשוי לעלות במגעים. האפשרות שהצדדים יודיעו על הקמת מסגרת קבועה של "מועצת סחר" ואולי גם "מועצת השקעות" כבר נידונה בדרגים המקצועיים, אך לפי ההערכות בארה"ב אין ודאות שהכרזות כאלה יתורגמו להסכמות ארוכות טווח.

אירן ברקע - וטראמפ מחפש סיוע סיני

לצד הכלכלה, המלחמה מול אירן מטילה צל כבד על הפסגה. טראמפ מעוניין לרתום את שי להפעלת לחץ על טהרן, בעיקר סביב האיומים על חופש השיט במצר הורמוז והפגיעה ביציבות שוקי האנרגיה. ערב הביקור נמסר כי וושינגטון ובייג'ינג הביעו עמדה משותפת נגד גביית "דמי מעבר" מאוניות במצר, איתות נדיר של חפיפה אינטרסנטית בין שתי המעצמות גם בעיצומו של עימות רחב ביניהן.

מבחינת טראמפ, הסוגיה האירנית איננה רק אתגר מדיני אלא גם מבחן פנים-אמריקני. הוא מגיע לבייג'ינג בשעה שבה מחירי האנרגיה, המלחמה המתמשכת והוויכוחים על מדיניותו באזור פוגעים במעמדו. לכן, הישג מדיני כלשהו מול סין - אפילו התחייבות לעבודה משותפת על יציבות נתיבי הסחר או על מניעת הסלמה נוספת במפרץ - עשוי לשרת אותו גם בבית. מן הצד השני, פרשנים בארה"ב מעריכים כי דווקא מצבה של וושינגטון מעניק לשי מרחב תמרון נוח יותר מול הנשיא האמריקני.

טייוואן - המוקש שאי אפשר לעקוף

סוגיית טייוואן צפויה להיות אחת הנפיצות ביותר בפגישות. טראמפ אמר השבוע כי בכוונתו לדון עם שי במכירת נשק אמריקנית לטייוואן, על-רקע דיווחים על חבילת סיוע צבאית בהיקף של כ-11 מיליארד דולר. סין הבהירה עוד לפני נחיתת טראמפ כי התנגדותה למכירת נשק לטייוואן "עקבית וברורה", ובכירים סינים שבו והגדירו את הנושא כליבת האינטרסים של בייג'ינג.

החשש בטייוואן איננו רק מעימות ישיר בין וושינגטון לבייג'ינג, אלא גם מהאפשרות שסוגיית האי תיכנס למשא-ומתן רחב יותר שבו טראמפ יבקש תמורות כלכליות או מדיניות מסין. בעיתונות האמריקנית והבריטית הצביעו בימים האחרונים על סימנים לגישה גמישה יותר מצד טראמפ ביחס לטייוואן, לפחות ברמת הרטוריקה, אך בשלב זה אין אינדיקציה לשינוי רשמי במדיניות האמריקנית. גם אם לא תתקבל החלטה מיידית, עצם הדיון בנושא בפגישה בין המנהיגים ייבחן בטייפיי, בטוקיו ובמערב בקפדנות רבה.

בייג'ינג משדרת ביטחון - וושינגטון רוצה תוצאה

בצד הסיני מקפידים להציג את הביקור כהזדמנות "להרחיב שיתוף פעולה, לנהל מחלוקות ולהוסיף יציבות וודאות לעולם", כהגדרת משרד החוץ בבייג'ינג. מאמרי פרשנות בעיתונות הסינית הדגישו כי לאחר שנים של תנודות חריפות ביחסים, עצם קיומו של הדיאלוג הישיר בין שי לטראמפ הוא הישג בפני עצמו. כלי תקשורת כלכליים בסין הצביעו במקביל על הציפייה להתקדמות בנושאי השקעות, מסחר ושרשראות אספקה, אך לא הציגו ציפייה לפריצת דרך מקיפה.

בוושינגטון, לעומת זאת, הרף הציבורי גבוה יותר. טראמפ עצמו שידר ערב הביקור אופטימיות והצהיר כי הוא מצפה ל"דברים טובים" ביחסים עם סין. אלא שברקע עומדת שאלה פשוטה: האם הנשיא ישוב מארמון העם בבייג'ינג עם עסקות שניתן להציג לציבור האמריקני, או בעיקר עם נוסחאות כלליות על "הידברות" ו"המשך השיח". ניסיון העבר מחייב זהירות; בביקורו הקודם של טראמפ בסין, ב-2017, הוכרזו הבנות עסקיות בהיקפים עצומים, שחלק ניכר מהן לא הבשיל בסופו של דבר.

ביקור טראמפ בסין, אם כן, איננו רק אירוע מדיני נוצץ. הוא מבחן כוח, מבחן תיאום ציפיות ומבחן שליטה בנזק. אם יושגו בו הבנות מוגבלות על סחר, מתכות נדירות, חקלאות או נתיבי שיט - שני הצדדים יוכלו להציג הישג. אם יתברר שהפערים סביב טייוואן, הטכנולוגיה ואירן עמוקים מכדי לגשר עליהם, הפסגה עשויה להיזכר פחות כנקודת מפנה ויותר כהפוגה טקסית בעימות שאינו עומד להיעלם.