דוח חדש קובע: הטרור המיני היה חלק שיטתי ממתקפת 7 באוקטובר

לא מקרים בודדים - דפוס פעולה. הטרור המיני שהפעילו חמאס ושותפיו ב-7 באוקטובר ובשבי בעזה לא היה, לפי דוח חדש ומקיף של הנציבות האזרחית לתיעוד וחקר פשעי חמאס בנשים, ילדים ומשפחות, אוסף של זוועות אקראיות בתוך מתקפת הטבח - אלא רכיב שיטתי, רחב היקף ומכוון במתקפה עצמה. הדוח, שפורסם (12.5.26), מבקש לקבע לראשונה תשתית ראייתית ומשפטית רחבה שתציג את פשעי המין והמגדר לא כנספח לאירועי 7 באוקטובר, אלא כאחד ממנגנוני הטרור המרכזיים שהופעלו נגד קורבנות, משפחות וקהילות שלמות.

המסמך נשען על עבודת תיעוד שנמשכה למעלה משנתיים. אנשי הנציבות בחנו יותר מ-10,000 תצלומים ומקטעי וידאו מזירות הטבח, בהיקף מצטבר של למעלה מ-1,800 שעות צפייה וניתוח, לצד יותר מ-430 עדויות מצולמות, ראיונות, מפגשים ושיחות עם ניצולים, עדים, שורדי שבי, אנשי מקצוע, בני משפחות וקהילות שנפגעו. החומרים הוצלבו עם מסמכים רשמיים, ביקורים בזירות הפגיעה, מקורות גלויים וחומרים נוספים שנשמרו בארכיון מאובטח וייעודי של הנציבות. לפי הדוח, הקורבנות שתועדו משתייכים ל-52 אזרחויות שונות - נתון המלמד על ממדיה הבינלאומיים של המתקפה.

הד"ר כוכב אלקיים-לוי, מייסדת ויו"ר הנציבות, אמרה עם פרסום הדוח: "אחרי שנתיים וחצי של תיעוד ומחקר חסר פשרות, שבהן נאלצנו לצפות תמונה אחר תמונה, סרטון אחר סרטון, לצלם עדויות ולאסוף כל פריט מידע על אחד הפשעים האפלים והאכזריים ביותר שידעה האנושות - בנינו אמת שאי אפשר עוד למחוק". לדבריה, מטרת העבודה הייתה "להשיב קול למי שקולן וקולם נדם, כדי לוודא שהעולם יידרש סוף-סוף להביט באמת כפי שהיא, וכדי לקבע אמת משפטית והיסטורית שאינה ניתנת לערעור".

מנובה ועד בסיסי צה"ל - אותה תבנית חוזרת

הדוח מתאר כיצד דפוסי האלימות שתועדו שבו והופיעו בזירות שונות, לעיתים במרחק רב זו מזו, ובנסיבות שונות לכאורה. כך, החוקרים מצאו ממצאים ועדויות בזירת פסטיבל נובה ובשטחים שסביבו, לאורך כביש 232 ובמיגוניות, בבתים פרטיים בקיבוצי העוטף, בבסיסים צבאיים, במהלך החטיפות עצמן ובתקופת השבי בעזה. המסקנה המרכזית של מחברי הדוח היא שהחזרתיות אינה מקרית: אותם מרכיבים - השפלה, כפייה, תיעוד, ביזוי פומבי ופגיעה שנועדה להעמיק את תחושת חוסר האונים - צצים שוב ושוב.

בזירת מסיבת נובה, למשל, הדוח מציג עדויות של שורדים, מחלצים ואנשי מקצוע, לצד ניתוח תיעוד חזותי, שלפיהם המעשים שבוצעו באזור המסיבה, בשדות ובדרכי המילוט לא הסתכמו ברצח המוני ובחטיפות. לפי הנציבות, נמצאו במרחב הזה ראיות לדפוסים של כפייה, הפשטה, קשירה והשפלה בעלת אופי מיני, וכן עדויות על פגיעה בקורבנות תוך ניצול מצבם חסר האונים. באחד הציטוטים הפותחים את תקציר הדוח נשמעת עדותה של דרין קומרוב, שורדת המסיבה: "את שומעת. זה לידך. את שומעת את הצעקות... ואז את שומעת שקט".

אותם קווי יסוד חוזרים, לפי הדוח, גם ביישובי העוטף. הנציבות מצביעה על מקרים שבהם בוצעה פגיעה או השפלה בנוכחות בני משפחה, על חטיפת אימהות וילדים, ועל הפיכת הבית - המקום המוגן ביותר - לזירה של טרור מתמשך. בין הדוגמאות שמופיעות בדוח: משפחות שהותקפו יחד בבתיהן; בני משפחה שנכחו כאשר יקיריהם נרצחו, נפגעו או נחטפו; ונפגעים שנלקחו לעזה מתוך המרחב הביתי, לעיתים כשהם לבושים בבגדי שינה, עובדה שהמחברים רואים בה נדבך נוסף של פגיעות והשפלה.

הדוח מייחד מקום גם לבסיסים צבאיים, ובהם בסיס נחל עוז, שבו נרצחו חיילות וחיילים ונחטפו תצפיתניות וחיילים נוספים. החוקרים קובעים כי גם בזירות צבאיות נמצאו דפוסי פגיעה מגדרית, השפלה מכוונת ותיעוד שנועד להפוך את הקורבנות לחלק ממופע תעמולה. בכך, לפי מחברי הדוח, היטשטש הגבול בין אלימות פיזית לאלימות תודעתית: הגוף נפגע, אך גם התמונה שנוצרה ממנו נועדה להמשיך ולפגוע בקורבנות, במשפחות ובציבור.

13 דפוסים - ממעשי פגיעה ועד טרור דיגיטלי

מניתוח החומרים זיהתה הנציבות 13 דפוסים חוזרים של אלימות מינית ומגדרית. הרשימה כוללת, בין היתר, תקיפות מיניות; עינוי בעל אופי מיני; ירי מכוון באזורי גוף מסוימים; רצח או הוצאה להורג שבוצעו במהלך או לאחר פגיעה מינית; חילול והשפלת גופות; כפיית עירום וחשיפה; איזוק, קשירה וכפיתה; הצגה פומבית והשפלה של נשים וילדים; חטיפת אימהות וילדים; פגיעה או השפלה בנוכחות בני משפחה; תיעוד והפצה מקוונת של הזוועות; איומים בנישואים בכפייה; ופגיעה מינית גם בנערים ובגברים.

הדוח אינו מסתפק בהצגת הרשימה, אלא מסביר כיצד היא בונה תמונה רחבה יותר. כאשר פגיעה מסוג מסוים מתועדת בזירה אחת, ושוב בזירה אחרת, ולאחר מכן גם במהלך החטיפה או בשבי - הנציבות רואה בכך אינדיקציה לשיטה. כך למשל, איזוק וקשירה תועדו, לפי הדוח, במקרים שונים ובאתרים שונים; השפלה פומבית הופיעה הן במתקפה עצמה והן בתיעודים שהופצו לאחר מכן; וחטיפת אימהות וילדים לא הוצגה כאירוע לוואי של הטבח, אלא כדפוס שמעצים את הפגיעה במשפחה כולה.

אחד החידושים המרכזיים בדוח הוא ההמשגה של טרור מיני מוכוון משפחות. לפי הנציבות, בכמה מן המקרים שתועדו הקשרים המשפחתיים עצמם הפכו לכלי נשק: קורבנות נפגעו או הושפלו בנוכחות יקיריהם; בני משפחה נחשפו למראות שנועדו ללוות אותם שנים קדימה; ובמקרה אחד, לפי הדוח, בני משפחה אולצו לבצע זה בזה מעשי פגיעה בעלי אופי מיני. המחברים טוענים כי מדובר בניסיון מכוון לפרק את המשפחה כיחידה רגשית וחברתית, ולא רק לפגוע בפרט מסוים.

מצלמות, רשתות חברתיות וסבל שממשיך להתפשט

פרק מרכזי בדוח עוסק בשימוש שעשו מחבלי חמאס באמצעים דיגיטליים. הנציבות קובעת כי המחבלים לא הסתירו את המעשים - להפך: הם תיעדו, הפיצו והאדירו אותם. סרטונים ותמונות של רצח, חטיפה, השפלה וביזוי הופצו ברשתות החברתיות, לעיתים גם באמצעות החשבונות האישיים של הקורבנות עצמם. במקרים רבים, בני משפחה למדו לראשונה מה אירע ליקיריהם מתוך תיעוד שהופץ במכוון בידי התוקפים.

הדוח מצביע על דוגמאות רבות לאופן שבו הזירה הדיגיטלית הפכה להמשך ישיר של הזירה הפיזית: תיעוד נשים וילדות פצועות במהלך החטיפה; הצגת נשים מבוגרות שנחטפו באלימות; הפצת תיעוד של קורבנות וגופות לאחר שנפגעו; ובהמשך - פרסום סרטונים מבוימים של חטופים בשבי. החוקרים מדגישים כי אין מדובר רק בראיות לעבירה, אלא במעשה פוגעני בפני עצמו: התיעוד נועד להרחיב את מעגל הקורבנות, לזרוע אימה ולהעצים את הטראומה גם בקרב מי שלא היו בזירת המתקפה.

לפי הדוח, הפגיעה הדיגיטלית נמשכה חודשים רבים לאחר 7 באוקטובר. חמאס הפיץ סרטונים ותמונות של חטופים כשהם מצולמים בתנאי כפייה, לעיתים במצבי חולשה, מצוקה או השפלה, כחלק ממערך מתמשך של לוחמה פסיכולוגית. הנציבות כותבת כי השימוש הזה במצלמה וברשת "הרחיב את השפעת המתקפה, פגע בשיקומם של הניצולים ומשפחות הקורבנות ושל שורדי השבי, והחריף את המצוקה הרגשית והטראומה".

מהמתקפה לשבי - הפגיעה נמשכה חודשים

אחד החלקים המשמעותיים בדוח עוסק במה שאירע בשבי בעזה. לפי הנציבות, פשעי האלימות המינית והמגדרית לא הסתיימו ביום הטבח. עדויות של שורדי שבי ומקורות נוספים מצביעות, לפי הדוח, על פגיעה מינית, השפלה בעלת אופי מיני, איומים ועינויים שנמשכו במהלך תקופת השבי - ובחלק מן המקרים גם במשך חודשים ארוכים.

הדוח מתאר תבניות חוזרות של שליטה מוחלטת בגוף ובמרחב האישי של החטופים; הפעלת אימה באמצעות איומים; השפלה במצבים יומיומיים; ופגיעה שנועדה לטשטש כל תחושת אוטונומיה או ביטחון. נוסף לכך, מציינת הנציבות כי דפוסי האלימות המינית והמגדרית בשבי הופנו לא רק כלפי נשים, אלא גם כלפי גברים וקטינים - נקודה שמחברי הדוח רואים בה היבט המחייב בחינה נפרדת, בשל חומרתו והנטייה הציבורית להתעלם ממנו.

לא רק תיעוד - כתב אישום משפטי וציבורי

[צילום: לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים] (לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים)

הנציבות קובעת כי הממצאים שתיעדה עולים, לשיטתה, לכדי פשעי מלחמה, פשעים נגד האנושות, פשעי רצח עם ועינוי מיני. לפי הדוח, היקף האלימות, ריבוי הזירות, המתקפה המאורגנת על קהילות אזרחיות, החזרה על אותם דפוסים, והשימוש באלימות המינית כטקטיקת טרור - מעידים על אופיה המתוכנן של המתקפה.

בהיבט המעשי, הדוח קורא לחקור ולהעמיד לדין לא רק את המבצעים הישירים, אלא גם את מי שנשאו באחריות לתכנון, לפיקוד, לסיוע או לתרומה אחרת לביצוע הפשעים. הנציבות קוראת לקדם הליכים פליליים בישראל, אך גם בזירות בינלאומיות ובמדינות שלישיות, לרבות נגד בכירים וישויות שיסייעו או יימצאו אחראים למעשים. בהקשר זה היא ממליצה על שיתוף ראיות בין מדינות, סיוע משפטי הדדי, הכשרות ייעודיות לשופטים, חוקרים ותובעים, ושיתופי פעולה עם יחידות מקבילות בעולם.

המלצה בולטת נוספת היא הקמת מותב שיפוטי ייעודי ומנגנוני תביעה ממוקדים לטיפול בפשעי המין והמגדר של 7 באוקטובר והשבי. לפי מחברי הדוח, התיקים הללו מחייבים מומחיות מיוחדת, רגישות גבוהה לטראומה והיכרות עם ניסיון שנצבר בזירות אחרות בעולם. עוד הם קוראים להעניק לנפגעים ולמשפחותיהם סיוע משפטי, תמיכה רגשית ושיקום קהילתי, וכן לפעול נגד הכחשה, הקטנה ופוליטיזציה של הפשעים.

קריאה לעולם להכיר - ולפעול

עם פרסום הדוח הוא הופץ למאות גורמים ברחבי העולם - באו"ם, בארגונים בינלאומיים, במכוני מחקר, בקרב משפטנים בכירים וגורמים מדיניים. הנציבות קוראת לפרלמנטים ולממשלות להכיר בממצאים ולפעול נגד ההכחשה. בין התומכים הבולטים בדוח נמנים הפרופסורים אהרן ברק, יובל שני, מרדכי קרמניצר, אירווין קוטלר, דיוויד קריין; הילרי קלינטון, רם עמנואל, שריל סנדברג, איזבל רום ונואל לנואר.

המשמעות הציבורית של הדוח רחבה מן הדיון המשפטי. הנציבות מבקשת לקבע בזיכרון ההיסטורי כי לצד הרצח ההמוני, החטיפה והשריפה, הופעל גם טרור מיני שיטתי, שנועד לא רק לפגוע בגוף אלא לפרק משפחות, להשפיל קהילות וליצור אימה הממשיכה להתגלגל זמן רב אחרי שהירי פסק. "קולם, והתיעוד המצוי כאן", נכתב בתקציר הדוח, "מבטיחים כי לא יושתקו עוד".