ליברמן ואיזנקוט מאותתים על חיבור אפשרי בגוש מתנגדי נתניהו

יו"ר ישראל ביתנו, ח"כ אביגדור ליברמן, ויו"ר מפלגת ישר לישראל, גדי איזנקוט, קיימו (יום ד', 7.5.26) מפגש ממושך שבסיומו הוחלט להמשיך ולהעמיק את השיח בין השניים. בהודעה משותפת מטעם שתי המפלגות נמסר כי השניים הנחו את צוותיהם להעמיק את שיתופי הפעולה בין המפלגות "על-מנת להביא לניצחון קואליציית המשרתים ולהקמת ממשלה ציונית ממלכתית".

לפי ההודעה, הפגישה אינה מוצגת בשלב זה כהחלטה על איחוד רשימות או על ריצה משותפת, אלא כהמשך של תהליך הידברות פוליטי בין שני ראשי מפלגות המבקשים למצב את עצמם כחלק מציר ממלכתי-ביטחוני בגוש המתנגד לגוש בראשות ראש הממשלה בנימין נתניהו. עם זאת, עצם ההודעה המשותפת והעברת המשימה לצוותים מלמדות כי המגעים עוברים ממישור הצהרות כללי לבדיקת אפשרויות מעשיות יותר.

ברקע הדברים עומדים דיווחים מן הימים האחרונים על מגעים ראשוניים בין איזנקוט לליברמן לבחינת אפשרות של איחוד או שיתוף פעולה פוליטי לקראת הבחירות. לפי הדיווחים, המגעים התחדדו לאחר החיבור בין נפתלי בנט ליאיר לפיד, תחת רשימת "ביחד", שהפעיל לחץ על שחקנים נוספים בגוש המתנגד לנתניהו לבחון חיבורים שימנעו פיזור קולות ויחזקו את סיכויי הגוש להגיע לרוב בכנסת. עם זאת, במערכת הפוליטית סבורים כי איזנקוט וליברמן יאחדו כוחות, אך רק בסמוך למועד הבחירות ולא בטווח הזמן המיידי.

הקו המשותף: ציונות, שירות וממלכתיות

המונח "קואליציית המשרתים", שבו השתמשו הצדדים בהודעה המשותפת, נועד לסמן בידול פוליטי ברור: מחנה שמבקש להציג עצמו כמבוסס על שירות בצה"ל, אחריות ביטחונית, ממלכתיות והקמת ממשלה שאינה תלויה בגורמים אנטי-ציוניים. זו גם נקודת החיבור האפשרית בין ליברמן, שמדגיש בשנים האחרונות את שאלת השוויון בנטל ואת התנגדותו לממשלה הנשענת על המפלגות החרדיות, לבין איזנקוט, המבקש לבנות רשימה בעלת גוון ביטחוני וממלכתי.

בימים האחרונים חיזק איזנקוט את רשימתו עם הצטרפות ראש השב"כ לשעבר יורם כהן, מהלך שנועד להרחיב את בסיס התמיכה שלו בקרב מצביעי ימין ממלכתי וימין רך שאינם מעוניינים בהמשך שלטון נתניהו. הצטרפות כהן תורמת לדימוי הביטחוני של ישר לישראל, אך גם מחדדת את השאלה אם איזנקוט יעדיף לרוץ ככוח עצמאי או להשתלב במהלך רחב יותר עם ליברמן או עם גורמים נוספים בגוש.

האתגר: חיבור שלא יישאר רק סיסמה

מבחינה פוליטית, חיבור בין איזנקוט לליברמן עשוי להיראות טבעי על בסיס מסרים של שירות, ביטחון וממלכתיות, אך הוא אינו נטול קושי. ליברמן הוא שחקן פוליטי ותיק, חד ולעיתים כוחני, בעל קו חילוני מובהק וביקורת חריפה כלפי החרדים. איזנקוט שמזוהה יותר עם קו שמאלי מבחינה מדינית מבקש לבסס עצמו כדמות ממלכתית, מתונה ומאחדת יותר. הפער הזה עשוי להפוך לנכס אם יאפשר פנייה לקהלים שונים, אך גם לסיכון אם החיבור ייתפס כמהלך טכני בלבד, שנולד מלחץ סקרים ולא מתפיסה מדינית-חברתית מגובשת.

בשלב זה, ההודעה המשותפת זהירה מאוד. היא אינה כוללת התחייבות להתמודדות משותפת, אינה קובעת מי יעמוד בראש במקרה של חיבור, ואינה מפרטת מה יהיו תחומי שיתוף הפעולה בין המפלגות. דווקא משום כך, המשמעות העיקרית שלה היא פוליטית-איתותית: איזנקוט וליברמן מבקשים להראות כי הם חלק ממשחק החיבורים הגדול שלפני הבחירות, וכי אינם מתכוונים להישאר מאחור מול מהלכים שכבר נעשו בגוש.